את זאב אנגלמאיר אני מכירה אישית כבר הרבה שנים. כאמן, כקולגה, ככוח טבע שמדביק אנשים בעליצות הילדותית שלו. הייתי איתו באירועים, נסעתי איתו לחו"ל, ראיתי אותו עושה הרבה שטויות והרבה פלאים. אף פעם לא ראיתי אותו בוכה. 

אבל עכשיו הוא בוכה, וזו הפתעה בשביל שנינו. "זה אף פעם לא קרה לי", הוא אומר בקול חנוק, "יש לי יכולת הדחקה די טובה, ומאז האירוע במוצ"ש התמודדתי די יפה. אבל עכשיו פתאום הכל…" הוא שוב מפסיק; קם והולך למטבח. אני לא יודעת אם לגשת או להישאר. לא ציפיתי לשבירה הזאת פתאום, מצד האיש שכמעט אף פעם לא ראיתי בלי חיוך ענק, שמבחינתו כל דבר הוא פאן כל עוד מציירים עליו מספיק לבבות. לא ציפיתי לזה, כתבתי לי במחברת שאלות נוקבות לשאול אותו על הביקורת הפמיניסטית נגדו, על הבעייתיות של דמות כזו בעידן פוליטיקת הזהויות, על האם יש לה מקום בכלל במחאה פוליטית. אבל עכשיו הן פתאום מרגישות לא רלוונטיות. כי עכשיו זאבי נשבר, ואני לא יודעת מה לעשות.

ידיים ורגליים אני מבין, אבל למה הייתה לי יד על הגרון?

במוצ"ש האחרון זאב אנגלמאיר (58) התכונן לנסוע, כמו בכל שבוע, להפגנה בבלפור. לנסוע בתור שושקה, הדמות שיצר בקומיקס שלו ב-1997, של אישה עירומה שמדלגת ללא דאגות בעולם שלא תמיד מבין אותה. הוא ארז את השלטים החדשים שצייר, תפס טרמפ על ההסעה של תנועת דרכנו, והשתחל לתוך חליפת השושקה הוורודה איפשהו סביב שער הגיא. הוא ירד מההסעה, הצטלם קצת עם אנשים והמשיך לעבר ההפגנה מרחוב אגרון. שניים-שלושה מטרים לפני הכניסה, ניגשו אליו השוטרים.

"בהתחלה זה נראה לי כמו בדיחה", הוא נזכר, "אחד מהם ניגש אליי ואמר לי 'אתה בא איתנו'. לא שאל אותי כלום, לא הספקתי אפילו לעשות כלום. לקחו אותי, התחלנו ללכת ואיתנו באו מפגינים שצעקו להם 'בושה'. שתיים מ'אמהות נגד אלימות משטרה' אמרו לי לשאול למה. שאלתי שוב ושוב למה, ואני חושב שאז עלה בפעם הראשונה המושג הזה, 'הטרדה מינית של הציבור'". אמנם אין בחוק שום סעיף של "הטרדה מינית של הציבור", כפי שהתברר אחר כך, אבל אנגלמאיר הלך עם השוטרים, לא באמת הייתה לו ברירה. "ואז התחלתי להרגיש ממש לא טוב. מההלם, מהלחץ, מהחליפה החמה. התיישבתי, עצמתי עיניים, ואז נשכבתי, ומיד תפסו אותי שוטרים בידיים וברגליים, הנה, את יכולה לראות". הוא מפשיל את השרוול, מראה לי את הסימנים שעל זרועותיו ואז את החבורה שעל מצחו. "ידיים ורגליים אני מבין, אתה רוצה להרים מישהו אז אתה תופס בידיים וברגליים. אבל בזמן שהם סחבו אותי, הייתה לי יד על הגרון. אחד השוטרים עצר לי את הנשימה. כשהם הניחו אותי ממש השתנקתי, ואמרתי 'אתם חנקתם אותי', ואחד השוטרים ענה: 'לא חנקנו אותך'".

עצרו את שושקה
שושקה ברגע המעצר | צילום: החדשות 12

"ברור לי שזו לא יוזמה של השוטרים, אלא הוראה מלמעלה. למה אחרי שבועות שאני בהפגנה בתור שושקה, פתאום זאת הטרדה מינית? למה אני המפגין היחיד מבין 200 או 300 מפגינים שנעצרו, שעבר בדיקה פולשנית כזאת?"

בטלטלת הדרך לניידת נפלו כל חפציו האישיים - הטלפון הנייד, הארנק - ואבדו לו. הוא הגיע לתחנת המשטרה כשהוא שושקה נטו, רק הוא והחליפה הוורודה. את תחנת מוריה הוא כבר הכיר; בשנה שעברה הגיע לכנסת בתחפושת שושקה ושפך על עצמו צבע אדום, במסגרת המיצג "דמוקרטיה מדממת", ונעצר. באותה פעם, השוטרים בתחנת מוריה היו ידידותיים, משועשעים אפילו. הפעם אף אחד לא היה משועשע. "דיברו אליי כמו אל עבריין, זרקו פקודות בקול קר, בוא הנה, לך לשם. התחננתי שיתנו לי להתקשר לגילה אשתי, להגיד לה שאני בסדר, ולא נתנו. רק בסוף שוטרת ריחמה עליי והתקשרה בשבילי. כל הזמן אמרתי להם, יש לי אישור מהיועץ המשפטי של ירושלים להופיע כשושקה, בבקשה תבדקו את זה, והם לא מגיבים. ואז באו שני שוטרים ואמרו לי לבוא איתם. הם לקחו אותי לשירותים הציבוריים באותה קומה, שיש בתוכם מין רחבה, ואז אמרו לי 'תתפשט'".

ברחבה? או בתוך השירותים עצמם? 
"ברחבה, לא בתוך התאים. אני…" הוא משתתק. "האמת שלא חשבתי על זה עד עכשיו, רק עכשיו אני מבין שהם רצו שאתפשט ברחבה, איפה שאנשים יכולים פשוט להיכנס ולראות אותי. פתאום אני מבין כמה זה עוד יותר משפיל". כאן הוא נשבר, ופורץ בבכי. למשך זמן מה הוא לא מצליח לדבר, נאבק בדמעות. המשפט הבא עשוי להישמע מוזר, אפילו מצחיק, אבל הוא אומר אותו באימה גדולה. "האמת, כשהם אמרו לי להתפשט, חשבתי שהם רוצים לקחת ממני את שושקה, וזה היה לי מאוד קשה. אני אפילו לא יודע להסביר למה".

בפעם האחרונה שדיברנו, אמרת ששושקה נותנת לך כוח. שבתור שושקה, אתה מסוגל לעשות דברים שתמיד פחדת מהם, שאתה בלתי מנוצח בתוך החליפה שלה. אולי בגלל זה פחדת כל כך שיקחו לך אותה, היא הייתה ההגנה האחרונה שלך ממה שקורה, בלעדיה אתה באמת נשאר לבד.
"כן, זה נכון. לא חשבתי על זה. היא כמו שערות שמשון שלי. כשהם אמרו לי להוריד אותה, הם הורידו לי את הכוח, נשארתי חשוף. אמרתי להם שכדי להוריד את שושקה אני צריך עזרה, כי הרוכסן הוא מאחורה. הסתובבתי ואחד מהם פתח לי את שני הרוכסנים, ופשטתי את השושקה עד הרגליים. ואז אמרו לי 'גם תחתונים'". 

את המילים הבאות אני כבר בקושי שומעת, הקול שלו כל כך שקט. "אמרו לי להסתובב לקיר ולהתכופף, ואז אמרו לי לכרוע, כלומר לשבת פשוק רגליים. ירדו למטה, והסתכלו שלא נופל לי משהו מהתחת. אחר כך אמרו לי להתלבש". הוא לא ממשיך יותר, הולך למטבח כדי לקרוס מעל הכיור, ואני נשארת בסלון קפואה. זה הרגע שבו הראיון משתנה. עד אותו הרגע לא הבנתי, או לא באמת הפנמתי, על מה באמת אנחנו מדברים כאן. תכננתי לראיין את האמן אנגלמאיר על ההרפתקאות האקטיביסטיות שלו במעצר, אבל עכשיו אני מבינה שאני כאן משוחחת עם הידיד שלי זאבי על חוויה טראומטית שעבר. זה כבר לא פולמוס אמנותי או עלילות משוגעות של שטותניק. זאבי, האיש המתוק והעדין שתמיד מכין לכולם מתנות טיפשיות (באחד מחגי הט"ו בשבט, למשל, הוא חילק לאנשים צימוק עטוף באריזה מהודרת) ושפעם שלח לי גלויה בדואר שכתב בזמן שישב לידי במטוס ("היי רחלי אני יושב לידך כרגע!"), נגרר לניידת עם יד חונקת על גרונו, ואז הופשט והושפל בשירותים, וכל זה כי הוא לבש תחפושת, שני מטר מאיפה שההסעה הורידה אותו. ידעתי את זה גם קודם, אבל רק עכשיו זה נוחת באמצע החדר, גם עליו וגם עליי. נראה שלשנינו יש יכולת הדחקה די טובה.

שושקה
שושקה | צילום: דין אהרוני וולנד

חתמתי על מסמכי התלונה גם בתור זאב וגם בתור שושקה

שושקה, כאמור, נולדה בקומיקס של אנגלמאיר אי שם ב-1997. דמות אישה מצוירת ברישול, כמעט קשקוש. לפני שלוש שנים החליט להקים אותה לתחייה בתור אלטר אגו של עצמו, עם תחפושת קומפלט, ומאז אפשר לראות אותה במסיבות, הופעות, הפגנות או סתם בפיצוצייה. האמן התאהב במוזה שלו והם התמזגו לישות אחת. זה לא מפריע למפריחי קונספירציות להתעקש ששושקה אמורה בכלל לייצג את שרה נתניהו, ובכך משתלבת בנרטיב ה"מפגינים בבלפור מטרידים מינית את שרה" שנתניהו מפמפם לנו לאחרונה. אפילו בני ציפר, שביקר בהרצאה על מקורותיה של שושקה ביחד עם אנגלמאיר עצמו ("יש לי עדיין תמונות של שנינו מההרצאה!") פתאום מסביר בפוסטים שלו ששושקה היא שרה נתניהו. הספין החדש, כך נדמה, הוא זה שהתניע את המעצר יוצא הדופן. "החוקר חזר ואמר, יש דמות מפורסמת שהתחפושת שלך דומה לה, וסירב לנקוב בשמה", מספר אנגלמאיר. "אני כל שבוע מסתובב בהפגנות כשושקה, כל השוטרים כבר ראו אותי שם, אני אפילו מצטלם איתם, יש לי תמונה שלי מחובק איתם והם מחייכים. אז ברור לי שזו לא יוזמה של השוטרים, אלא הוראה מלמעלה. למה אחרי שבועות שאני בהפגנה בתור שושקה, פתאום זאת הטרדה מינית? למה לא עצרו אותי כבר בהפגנה הראשונה? למה אני המפגין היחיד מבין 200 או 300 מפגינים שנעצרו, שעבר בדיקה פולשנית כזאת?".

התשובה לא ברורה, וגם לא ברור מה השוטרים ציפו למצוא שם, בהנחה שהעילה למעצר היא הטרדה מינית של הציבור ולא סחר בסמים או חשד לאחזקת נשק. אנגלמאיר נחקר במשך כמה שעות, לבוש עדיין כשושקה כי מתחתיה היו לו רק תחתונים ("לא הרשו לי אפילו לפתוח קצת את הריצ'רץ' בגב בשביל אוויר") ומנותק מהעולם ללא חפציו האישיים, ואחר כך שוחרר לביתו בשלוש לפנות בוקר. הטראומה, כאמור, תכה בו במלואה רק כמה ימים אחר כך. "את יודעת, ניסיתי להגיד לעצמי הרבה פעמים, זה שטויות. אוקיי, אז ביקשו ממני לפתוח את התחת מול שוטרים, לא ביג דיל. ניסיתי להבין מה הדבר שגורם לי להרגיש ככה. אולי זה גם המצב הזה שאני כורע והם שניהם מעליי, מדברים מעליי. הרגשתי מושפל. דיברו אליי כמו לעבריין". מאז הוא בעיקר התמלא רוח קרב, כתב פוסטים לוחמניים בפייסבוק והחליט להגיש תלונה במח"ש, ואולי בהמשך גם תביעה אזרחית נגד השוטרים עצמם, הוא עדיין מתלבט ("אני רוצה לעמת אותם עם מה שעשו ותביעה אזרחית היא יותר אפקטיבית, אבל שושקה לא בנויה לביורוקרטיה"). למשרדים של מח"ש הגיע לבוש כשושקה, כמובן. "אפילו חתמתי על המסמכים שם גם בתור זאב וגם בתור שושקה".

שושקה
שושקה | צילום: אורנית תורגמן

"מסקרן אותי מה יקרה כשלא יתעניינו בשושקה יותר, כשהיא תלך ברחוב ויגידו 'נו עוד פעם הפתטי הזה'. כשהתחלתי חשבתי שזה ידעך תוך כמה שבועות, אבל היא ממשיכה להשפיע. בקרוב התופרת שלי תתפור לי שושקה חדשה, מספר 5"

החוויה במעצר לא גרמה לך לרצות להתרחק משושקה דווקא? היא זאת שסיבכה אותך.
"היא לא מסבכת אותי, היא לוקחת אותי למקומות אחרים. הנה למשל, באחת ההפגנות התנפלו עליי מפגיני ימין, שוחחתי איתם והלכנו לשבת בבית קפה ובסוף נהיינו חברים. זה אמנם מאיים אבל קיים סביבנו, השנאה הזאת שמתפרצת בגלים בכל מקום. וזה דבר שמעניין אותי לעסוק בו, כאמן".

לך יש את הכלים להתייחס לסכנות האלה כאמן, אבל למשפחה שלך, למשל, אין. איך היא מגיבה להסתבכויות שלך? זה כבר לא לשים תחפושת וללכת למסיבה, עכשיו אתה כבר מתחיל להיפגע.
"זה לא פשוט. הם מאוד מודאגים. תמר (בתו בת ה-16, ר"ר) אומרת לי כל הזמן להיזהר. כל הפגנה היא מבקשת שלא אעשה שום דבר יוצא דופן או אתפרע. את רותם (בתו בת ה-20, ר"ר) האקטיביזם מסקרן, אבל קשה לה עם כל סוג של אלימות, כשאני איתה בהפגנה אני מאוד זהיר. גילה אשתי לא רצתה שאראה לה סרטונים מרגע המעצר, והאיומים שאני מקבל לא השפיעו עליה טוב. היא אוחזת את זה בתוכה, אני רואה שהיא דואגת. אם זה היה תלוי בה, אני חושב שהיא הייתה אומרת לי להפסיק כבר מזמן".

אז למה היא לא אומרת?  
"אני חושב שהיא מבינה. בשושקה יש שמץ של טירוף, משהו לא הגיוני לגמרי. אני בטריפ של ארבע שנים כבר, אני באיזשהו סוג של מהלך שכבר קשה לעצור. בשנתיים האחרונות ראיתי את הכוח של הדמות, אחרי שכיסיתי כרזות גזעניות של הבית היהודי ברמלה התקשרו אליי מהעירייה להודיע לי שהם מורידים את המודעות. אחרי יום אחד! בזכות שושקה! קשה לי לוותר על העשייה הזאת, זו דמות שנותנת השראה לכל כך הרבה אנשים".

היא גם מושכת הרבה שנאה. 
"אמרו את זה גם על גנדי. תמיד יהיה מי שיתנגד לך. אתמול התראיינתי ל'פתחי וזמרי בע"מ', ובראיון פתחי אמר שצריך לשרוף את שושקה. זה בא אחרי רצף של איומים שאני מקבל, אז יצאתי משלוותי, דרשתי התנצלות, והוא אכן התנצל, אבל זה מדאיג. הרי למאזינים ברור מה הדעה שלו, גם אם הוא התנצל, וכשזה מצטרף לטוקבק מוביל שכתוב בו 'לשרוף אותה!' עם אייקונים של אש, אתה מקווה שזה לא יגיע באמת למצב הזה. אבל אני מאמין, באמת יש לי אמונה, שאני עושה דברים טובים. זה מה שמניע אותי גם ביצירה שלי וגם באקטיביזם. אני מבין שיש אנשים שלא מסכימים איתי, אבל אני באמת חותר לקראת משהו שאני מאמין שהוא טוב". 

שושקה
שושקה במיצג "דמוקרטיה מדממת" בכנסת | צילום: Noam Revkin FentonFlash90

בשבת הקרובה אני אבוא מוכן

לא צריך להכיר את אנגלמאיר אישית כדי לזהות את הצורך שלו באהבה. מספיק לראות את האיורים מוצפי הלבבות והצבע שלו, את היצירות הילדותיות במתכוון, את כרטיסי הברכה האישיים שהוא מכין לגולשים בפייסבוק. הוא מן-צ'יילד לפי הספר, לא מבין למה אי אפשר שכולם פשוט ישחקו ביחד ויעשו חיים. התחפושת של שושקה היא בשבילו כמו מיקי מאוס ענקי שמחבק ילדים בדיסנילנד, מחיצה שבעצם מקרבת, שמאפשרת לגבר הביישן והשקט שהוא לרקוד עם היפסטרים על גגות. אבל כשהמיקי מאוס שבחרת ללבוש הוא אישה עירומה, ואתה בעצמך גבר, לא כולם יחשבו שזה חמוד. אירוע המעצר עורר מחדש את הביקורת הפמיניסטית כלפי הבחירה האמנותית הזאת.

מכל הביקורות הפמיניסטיות שקראתי נגד שושקה, עניין אותי במיוחד טקסט של אפרת רובינשטיין ב"הארץ", שאומרת בגדול שהכוונות שלך טובות, זה לא שאתה מיזוגן שוביניסט שמזלזל בנשים. אבל אתה מגיע ממקום של אהבה חופשית ובואו נתחבק כולם ולא נתעסק בהגדרות מגדריות, ולא מבין שהסנטימנט הזה כבר לא רלוונטי בשנים האחרונות. כלומר, עבור הדור החדש שכן מתעסק בזה וכן נזהר לא לחצות גבולות, ההיפי השמאלני אוהב האדם מהסבנטיז הוא כבר בומר שמרן שלא מבין את המשמעות הפוגענית של ההתנהגות שלו. יכול להיות שזה באמת עניין דורי, המחלוקת סביבך?
"תראי, זה אולי יומרני להגיד, אבל איך שאני רואה את זה, אלה שאומרים את זה הם אלה שתקועים בדור שלהם. ויש בו משהו מאוד מצמצם. ההסתכלות שלי על החווייה האנושית היא רחבה יותר, הפלואידיות הזאת של הזהות היא יותר מכילה והיא ממוססת גבולות. זה מאפשר להיאבק למען ציבורים שהם לא ספציפית הציבור שלי. פוליטיקת הזהויות היוצרת הרבה פעמים מצב של הזדהות ולוחמה רק למען הקבוצה שבה אני נמצא. זה סממן של הדור הנוכחי, כל אחד נאחז במה שהוא עצמו ובאיך יתייחסו אליו. אני רוצה עולם יותר פתוח מזה. כמה מהפמיניסטיות הלוחמניות נמצאות למשל במאבק של הדרוזים? בהפגנה של העובדים הזרים? של הערבים? אני הייתי בהפגנה של הדרוזים בחיפה, ולא היו שם הנשים ה"פמיניסטיות" האלה. בהזדמנות אחרת צעדתי עם 30 נשים ערביות בחיג'אבים בתור שושקה. אני מזדהה עם כולם".

גם אם היצירה שלך פוגעת בפלח מסוים באוכלוסייה?
"אבל בו זמנית היא מפריחה ונותנת השראה לפלחים אחרים של האוכלוסייה. אנשים כותבים לי מכתבים מדהימים של מה ששושקה עושה להם. אנשים שיצאו מהארון, שהחביאו את הזהות שלהם, שהם במצוקה, קיבלו ממנה כוח. והמון מהם נשים".

אתה כל הזמן מדבר על הכוח של שושקה, אבל מתישהו הוא ייגמר, כמו כל יצירה. יש לך הערכה מתי?
"אין לי מושג. דווקא מסקרן אותי תהליך הדעיכה שלה. מה יקרה כשלא יתעניינו בה יותר, כשהיא תלך ברחוב ויגידו 'נו עוד פעם הפתטי הזה'. חשבתי שבשלב הזה זה כבר יקרה, כשהתחלתי איתה בכלל חשבתי שזה ידעך תוך כמה שבועות, אבל היא ממשיכה להשפיע. בקרוב התופרת שלי תתפור לי שושקה חדשה, מספר 5. הן הולכות ומתבלות, אבל הבלאי שלה לא באמת מזיז לי, שהנעליים קצת משופשפות וכאלה, היא לא צריכה להיות מהוקצעת. היא בסדר כמו שהיא".

שושקה
החליפה של שושקה באמבטיה | צילום: זאב אנגלמאייר
_OBJ

אנחנו הולכים להסתכל על שושקה. החליפה הוורודה והריקה צפה בתוך האמבטיה של משפחת אנגלמאיר, כמו גופה של נערת זוהר שהתאבדה, מגירה אל המים את הלכלוך והאבק של מוצ"ש. בקרוב היא תהיה שוב נקייה ולא יראו עליה כלום מאותה הלילה, והיא תהיה מוכנה לצאת שוב לקרב. 

תלך להפגנה גם במוצ"ש הקרוב?
"בטח. בפעם שעברה זה תפס אותי לא מוכן, אז היה לי קשה. הפעם אני אזכיר לעצמי: את שושקה, זה פרפורמנס, הכל בסדר. הפעם אני בא מוכן".