שמונה שנים חלפו מאז שישי גרין ודפנה רובינשטיין שמו את החיים שלהם בפינה לשיפוטכם. זה קרה בעונה השנייה של "מחוברים", דוקו-ריאליטי שדרש מהם לתעד את חייהם. עד אותה תוכנית גרין היה פרצוף מוכר בעיקר במדורים הכלכליים, אבל סיפור הסינדרלה על הצעיר הנתנייתי בן ה-30 שעשה אקזיט וגרף כ-20 מיליון דולר, ועמד בפני אקזיט נוסף, הצליח לחדור גם אל לבבותיהם של אלה שפחות התעניינו בשיפור ביצועי מחשב. לצידו עמדה אשתו, רובינשטיין, בת לעו"ד פלילי מצליח שהעדיפה להתמקד דווקא באמנות שלה: ריקוד ובימוי בתיאטרון.

כצפוי, מערכת היחסים של שני ההפכים סיפקה את הדרמה הנדרשת, ולמרות שחלף זמן מאז שידורה - נדמה שהחוויה הזו עדיין מרחפת מעליהם. "זאת הייתה חוויה קשה", אומר גרין ולוקח שאיפה מסיגריה אלקטרונית. "מה זה קשה", מוסיפה רובינשטיין ונדמה ששניהם לא מאמינים שהם שוב בוחרים להכניס את התקשורת לחייהם. העונה בה השתתפו התמקדה באופן ברור בכסף, רק שבשונה משאר אנשי התקשורת והרוח שלקחו בה חלק (שי גולדן, דודו בוסי ורן שריג), ידם של גרין ורובינשטיין הייתה מה שנקרא משגת, והם הפכו לפנים של החיים שמאחורי האקזיט. סצינה אחת זכורה במיוחד הציגה את השניים כשהם מחפשים כלי בית חדשים, ולבסוף בוחרים בסט צנוע בשווי 4,500 שקל.

דפנה וישי (צילום: שי פרנקו)
"לאנשים יש כסף ועדיין כשיורד עליהם גשם הם מתרטבים". רובינשטיין | צילום: שי פרנקו

ישי: "עד היום יש לנו את הכלים האלה וזה כלים שעלו איזה אלף ומשהו שקל. זה לא באמת יקר. ההפקה הציגה את זה כאילו זה עלה 6,000 שקל, אבל הם הראו חשבונית אחרת".

דפנה: "יצאתי הכי מארי אנטואנט. אחות של ישי באה אליי ואמרה, מה קניתם כל כך הרבה כלים? בסדר זה הכל חלק מהמשחק".

נכנסתם למשחק הזה בעיניים פקוחות?
דפנה: "ניגשנו ל'מחוברים' בצורה תמימה כזאת של 'אה כן יראו איזה חמודים אנחנו', כמה מעט ידענו. אתה יודע איזה טוקבקים הייתי מקבלת? איזה תקופת זוועות זאת הייתה? היו רגעים שאמרתי, מה אני עושה עם הבן אדם הזה שלוקח אותי למקומות כאלה. יצאתי הכי שרה נתניהו".
ישי: "לא נפתח את זה עכשיו".
דפנה: "לא, אנחנו לא פותחים את זה. אבל אתה אקסטרימי. אתה יודע, לטוב ולרע".

יש באקסטרימיות הזאת גם משהו ממכר?
דפנה: "היו תקופות שחשבתי שאני חיה דרכו, שכאילו הוא מספק לי אש, תקופות שבהן שלא עשיתי תיאטרון. אבל כשחזרתי לעשייה הבנתי שאני לא זקוקה לאש הזאת, או שאפשר לגייס אותה רק למדורה שאני רוצה שתדלק".

דפנה וישי (צילום: שי פרנקו)
"כשאתה מבזבז מאה אלף שקל בחודש, עשר שנים זה עשרה מיליון שקל, אוקיי?". גרין | צילום: שי פרנקו

אתה יודע כמה זמן לקח לי להכניס אותה לחשבון בנק משותף? 

גרין נחשב כבר שנים לאחד מילדי הפלא של ההייטק הישראלי. לפני שנולד ההורים תפעלו יחד משק מצליח שהתמחה בגידול אבוקדו ותפוזים. אבל כשאביו גויס למלחמה ביום הכיפורים, המשק התרסק והמשפחה נכנסה לחובות שלא הצליחה להתמודד איתם. בהמשך הם עזבו לנתניה, שם גרין גדל בבית שאותו הוא מתאר כלא יציב כלכלית. 

את הסכום הראשון שהרוויח מסטארטאפ (12,500 דולר), גרין קיבל אחרי שהשתחרר מ-8200. הכסף אפשר לו להקים יחד עם שותפו לדירה באותם ימים, ליעד אגמון (היום בן זוגה של שי-לי שינדלר) את "אניגמה". החברה נמכרה אחרי כשנתיים תמורת 20 מיליון, וגרין עבר למיזם הבא, "סלוטו", שנמכר לפי הערכות בכ-100 מיליון דולר. כיום הוא עובד על הפרויקט הבא שלו, שעליו הוא עדיין לא מוכן להרחיב.

רובינשטיין צעדה בשביל משלה. היא בוגרת תואר ראשון בבימוי תיאטרון ממכללת רוז ברופורד בלונדון, ובהמשך למדה גם בבית הספר פיליפ-גולייה בפריז. מלבד כתיבה ובימוי, היא גם ניהלה אומנותית את קבוצת הקאמרי הצעירה ועבדה עם אסירים ואסירות בבתי כלא בארץ.

דפנה וישי (צילום: שי פרנקו)
"אנחנו כל יום עושים הורדת ידיים. עושים לו"ז, בדרך כלל רבים, אבל בסדר" | צילום: שי פרנקו

הם מתגוררים בדירה מרכז תל אביבית, לא באחד ממגדלי היוקרה שנמצאים על דרך נמיר או וילה בארסוף. המחשבה לצאת מהעיר הייתה על הפרק, אבל בסופו של דבר הוחלט שאין כמו בבית, עם הקפה השכונתי והקרבה לתיאטרון "צוותא", בו מוצגת ההצגה של השניים. אחרי הכל, היא מבוססת על הנקודות הרגישות בזוגיות שלהם.

דפנה: "עשינו סיבוב. עברנו בתל ברוך וראינו את הבתים הפרטיים, מכיר? ואז בעלת הבית שם אמרה לנו שהיא יכולה למות במקום הזה ואף אחד לא ישמע. אז אמרנו טוב, חוזרים לתל אביב".

ומה נשאר מכל האקזיטים? חלק כתבו שמכרת את סולוטו ב-100 מיליון דולר, חלק כותבים שב-130.
ישי: "לאנשים יש הרבה פחות כסף ממה שכתוב בעיתון, תמיד, תמיד, תמיד".

ובכל זאת.
"באקזיט הראשון קנינו ביחד את הדירה הראשונה ששכרנו ביחד, שזאת הדירה שאנחנו יושבים בה עכשיו, ואז אחרי זה עשיתי עוד אקזיט של סולוטו וקניתי את הדירה של השכנה".

אז זה לא הפאר שקוראים עליו בעיתונים ורואים באינסטגרם: מכוניות יוקרה, אוניות.
ישי: "תשמע, חיינו מאוד מאוד טוב".
דפנה: "הכסף יוצא על גנים, יוצא על הצגות".
ישי: "חופשות".
דפנה: "אוכל".
ישי: "כשאתה מבזבז מאה אלף שקל בחודש, עשר שנים זה עשרה מיליון שקל, אוקיי? זה נורא קל לבזבז סכומים גדולים. השקעתי בחברות סטארט אפ ישראליות, מאוד טובות, שזה למעשה אקזיטים נוספים שעשיתי בדרך. אז הכל בסדר יש לי כסף, יש לנו כסף סליחה. תמיד אני, זה קשה הקטע הזה. כי מה, לא הכרתי אותה לפני זה, פגשתי אותה ברחוב אתה מבין? פתאום היא בחשבון הבנק שלי, אתה יודע כמה זמן לקח לי להכניס אותה לחשבון בנק? משותף? שנים, שש שנים".

דפנה וישי (צילום: שי פרנקו)
למדנו לאחרונה זה שאם לריב אז לא ליד הילדות כי זה עובר הלאה, ממשיך להגשים את עצמו". | צילום: שי פרנקו

דפנה?
"תשמע, מתיאטרון אין כסף, כן?".

היום הם במקום אחר לגמרי מזה שהיו בו. זה לא רק הגיל, גרין בן 40 ורובינשטיין בת 39, אלא גם שלוש הבנות שהצטרפו לתמונה וקירבו את החיים שלהם קצת יותר לחיים של כולנו. ואת החיים האלה אפשר לראות עכשיו בהצגה "פנסיה מוקדמת" שרובינשטיין כתבה וביימה וגרין עומל רבות על שיווקה (הוא אף מקבל קרדיט על כך בתכנייה). 

היא תצטרך להתמודד עם הביקורת, זה בעיה שלה 

ההצגה מביאה את נקודת מבטה של דנה (השחקנית הדס לסרי), רקדנית שחוזרת מלוס אנג׳לס לישראל כדי לפנות את חפציו של אביה שנפטר. במקום לפנות את החפצים היא מחליטה להתבצר בדירה, ועל הדרך מתיידדת עם אחת הדיירות הישישות בדיור המוגן ומגלה עוד פרטים על האב. במקביל, בעלה של דנה, הייטיקיסט מצליח בשם גור, נמצא על סף מכירת הסטארט אפ שלו. ובעוד היא זקוקה לכתף תומכת שתעזור לה להכיל את האובדן,  הוא טרוד בשאלה אם החברה תימכר בתשעה או עשרה מיליון דולר. רובינשטיין וגרין לא מכחישים שהעלילה שואבת השראה מהחיים שלהם.

ההצגה מאווררת נושאים מאוד רגישים: חוסר אמון, בדידות ואפילו מחשבות על פרידה. אלה נושאים שדיברתם עליהם קודם?
דפנה: "חלק. יש הרבה טקסטים שכן, שהגיעו מאיתנו".

ישי, איך אתה מרגיש עם האופן בו אתה מתואר בהצגה?
"איך אני יצאתי?".
דפנה: "זה לא הוא, זה בהשראה".

דפנה וישי (צילום: שי פרנקו)
היא מדודה ומדויקת, שוקלת כל מילה. הוא קצת סובל מתסמונת הילד הנצחי | צילום: שי פרנקו

יצאת קצת אטום. אולי אפילו טיפה מניאק.
ישי: "לאף אחד לא היה אומץ כנראה להגיד לי את זה".
דפנה: "באיזה סרט אתה חי, ישי?".
ישי: "ככה באופן כזה ישיר?".
דפנה: "וואי ישי. סנפ אאוט אוף איט".
ישי: "יכול להיות שהדחקתי. מי אמר לך שיצאתי לא טוב?".
דפנה: "ליאור (גרטי, שמגלם את בן דמותו של ישי בהצגה - ב"ב). וגם אני אמרתי את זה".
ישי: "טוב שהמחזה הזה נכתב מזמן".
דפנה: "מאז הוא הרבה יותר טוב".

גור, בן דמותך בהצגה, אומר לדנה שהוא לא יישאר איתה לשבת שבעה על אבא שלה כי הוא ממהר להגיע לוועד המנהלים בניו יורק.
ישי: "קודם כל אנשים משתנים. היו תקופות שזה היה מירוץ, על זה המחזה גם מדבר, וזה מייצר האטימות כי הקפיטליזם הוא קר לב. בתקופות האלה אתה נכנס למוד מלחמה, ובמוד מלחמה אתה לא רואה אנשים, ואכן הייתי כזה". 

דפנה, אז בעצם כל הביקורת שהייתה לך על ישי יוצאת בהצגה?
"הוספתי דרמה, זה לא דוקומנטרי, זה לא מחוברים".
ישי: "אני לא אומר שהיה לי נעים לראות את זה אבל אני חושב שבפעם הראשונה הבנתי את הבדידות. זאת אומרת מהצד של מי שמפרנס. אני גדלתי בבית בלי כסף אז חשבתי, איך את לא מבינה שאני במלחמה הזאת? הוא אומר לה בהצגה, איך את בכלל מבקשת ממני לא ללכת לבורד (וועד המנהלים – ב"ב)? הייתי בהלוויה, יש את כל החיים להתאבל על אבא שלך". 

לקהל לא קל לשמוע אותו אומר לה את זה. זה משפט די נורא.
ישי: "זה כאילו משפט נורא מצד אחד, אבל מצד שני זה קורה. כי את אנשי העסקים האמיתיים החיים הפרטיים שלך לא מעניינים. זה לא אכזרי כמו פבלו אסקובר, זה אכזרי ברמה שנגיד אתה גוסס והם צריכים אותך למשהו, והכבד שלך עומד ליפול? אז הוא יגיד - תבוא ותמות אחרי זה. זו אכזריות שאתה, כמישהו שנמצא בתוך הסיטואציה - מבין, ומי שאיתך אומר - רגע למה התחתנו? למה עשית ילדים? גם היום, יש לי משהו שאני רוצה לעשות, אני מקים את הסטרטאפ הרביעי שלי, אבל גם צריך לאסוף את הילדה מהגן".

דפנה וישי (צילום: שי פרנקו)
"לכולם, במיוחד בעידן הנוכחי, יש את חלום ההתעשרות" | צילום: שי פרנקו

אז איך משלבים באמת?
"אני עכשיו בקונפליקט. אני יושב פה בקונפליקט".

בסופו של דבר, מדובר בהצגה על חיים של הייטקיסט מצליח ומחזאית יפה. שאלתם את עצמכם אם זה לא מעורר אנטגוניזם?
דפנה: "הייתה דאגה כזאת. בכלוב הזהב, בבורגנות השבעה מה כבר יש לי להגיד? אוי אוי אוי כואב להם? הם רבים? למי אכפת, כן? יש כאלו שיחשבו ככה. אבל נכתבו גם ספרים, אנה קרנינה וכדומה, מקומות שלאנשים יש כסף ועדיין כשיורד עליהם גשם הם מתרטבים. מותר להרגיש רע גם כשכביכול אתה שבע. זה לא סותר".
ישי: "לכולם, במיוחד בעידן הנוכחי, יש את חלום ההתעשרות. גם אני כילד חוויתי ורציתי להגיע למקום הזה. וההצגה הזאת מציגה את השאיפה אבל גם את המחיר". 

בכל מה שקשור בהצגה נדמה שיש הפרדת רשויות ברורה: ישי מופקד על הצד השיווקי, ודפנה אחראית על האיכות. כשאני שואל איך יגיבו לביקורות פחות מפרגנות, התשובה חד משמעית. ישי: "הביקורות הן שלה, זה בעיה שלה. אני אמרתי לה לפני זה". דפנה: "זה לא שהוא כתב או ביים את ההצגה". ישי: "אני מנסה לעשות את המקסימום מהתפקיד שלי והיא תצטרך להתמודד עם הביקורת. יכול להיות שיהיו ביקורות מאוד לא טובות אבל אתה יודע, כל אחד רואה משהו אחר. אני חושב שזה ממש טוב. אחת הטובות שיש היום בארץ".

אני המנכ״לית של הבית, אני המנהלת

אנחנו נפגשים בשעות הבוקר, כשאף אחת מהילדות לא בבית, והשניים במוד די רגוע. גם באווירה השלווה אפשר לזהות את ההבדלים ביניהם. היא מדודה ומדויקת, שוקלת כל מילה בקפידה אבל ממש לא קשוחה כפי שנראתה על המסך. הוא קצת סובל מתסמונת הילד הנצחי. וזה לא רק בגלל שהוא נראה צעיר מכפי גילו. זו פשוט היכולת לשוחח על כל נושא בהתלהבות שמרגישה כאילו זו הפעם הראשונה שנחשף לדבר. החל מהחיבור לתיאטרון ("אנחנו רוצים להסביר לאנשים שיש מדיום כזה וקורים שם דברים טובים״), דרך האהבה הגדולה שלו למידברן (״אני אגיד לך מה זה מידברן. זה שיתוף פעולה של ישראלים לייצר פלייגראונד למבוגרים, מגרש משחקים מדהים, ואתה צריך להגיע לזה") ועד המלצות שוות שהוא נותן לי לנסיעה לניו יורק ואוסר להעביר הלאה.

דפנה וישי (צילום: שי פרנקו)
"בכלוב הזהב, בבורגנות השבעה, מה כבר יש להגיד? אוי אוי אוי כואב להם?" | צילום: שי פרנקו

אתם אנשים מאוד שונים. איך מנהלים ככה משק בית, מגדלים משפחה?
דפנה: "אנחנו כל יום עושים הורדת ידיים. בתחילת השבוע אנחנו עושים לו"ז, בדרך כלל רבים, אבל בסדר". 

אתם רבים יפה?
דפנה: "רבים יפה?".
ישי: "לא. מישהו רב יפה?".
דפנה: "מה שלמדנו לאחרונה זה שאם לריב אז לא ליד הילדות כי זה עובר הלאה, ממשיך להגשים את עצמו".

אתם הולכים טיפול זוגי?
דפנה: "אנחנו מאוד מטופלים, שנינו עושים פסיכואנליזה, שזה ארבע פעמים בשבוע, אתה עם מטפל. כל אחד משלו. ואנחנו עושים את זה כבר שנים כאילו. זה הסטארטאפ שלנו".

דפנה וישי (צילום: שי פרנקו)
"לאנשים יש הרבה פחות כסף ממה שכתוב בעיתון, תמיד, תמיד, תמיד" | צילום: שי פרנקו

בנאום שנשאת בפרימרייה אמרת, "אנחנו מתגרשים כל ערב מחדש". זה משפט קשוח.
דפנה: "ישי אומר שיש ביננו רומן, שהרומן הוא ארוך והוא סיפור".
ישי: "וברגע שמסתיים הרומן נהיים שותפים לדירה, והרומן לא מסתיים כל עוד אתה ממשיך לריב". 

כל עוד יש פיצוצים.
ישי: "אבל הפיצוצים האלה נובעים מזה שאתה לא מכיר את הבנאדם שמולך, אוקיי?". 

זה יתרון בעיניך?
"זה לא יתרון, זה הכרחי".
דפנה: "בגיל 40, אחרי שאתה יותר מעשר שנים עם הבן אדם, זה יתרון כי אחרת אתה הולך למקום שזה משעמם אותך ואתה מחפש תחליפים". 

אחרי שהן יגדלו תעשי מה שאת רוצה, אבל עכשיו יש לך אחריות 

בבית ישי נמצא בנחיתות מספרית. הממלכה הנשית כוללת את אלונה הבכורה (7), לילי (5) ויסמין (שנתיים). בהתאם לקלישאה המגדרית, את זירה הזאת רובינשטיין המנהלת, והוא כאחד הילדים. "תראה, באתי באחת הפעמים הביתה ואני רואה שכל המזרנים על המדרגות. הוא עשה להם מגלשה שהם כאילו התגלשו על המזרונים". 

איך הגבת?
דפנה: "זה כאילו מצד אחד מגניב, הוא מאוד יצירתי, מצד שני הם ישנות על זה. מה עכשיו? כאילו, למה בעצם בלאגן? צריך לקבל את זה שהוא מביא איתו המון יצירתיות והוא מביא איתו גם המון בלגן".
ישי: "בשביל זה יש גם אבא וגם אמא".

פנסיה מוקדמת, ליאור גרטי והדס מילר (צילום: אבישי פינקלשטיין)
"זה לא דוקומנטרי". ליאור גרטי והדס מילר ב"פנסיה מוקדמת" | צילום: אבישי פינקלשטיין

איך מוצאים את האמצע?
ישי: "האמצע זה מה שאומר לואי סי.קיי, שאתה עושה משהו עם הילדים שלך ואתה קולט את השריטה שאתה עושה להם תוך כדי. בסדר, בסוף בן אדם זה יצור מורכב וכמבוגר הוא צריך להתמודד עם מה שההורים שלו עשו".
דפנה: "בתקופה החזקה של הסטארטאפ הוא כל הזמן הסתובב עם בני 20. הוא היה מחביא את זה שיש לנו ילדים. שלא ישמעו את הילדים ברקע, שלא ידעו שהוא צריך לעשות דברים כאלו".
ישי: "עכשיו הם פחות מעניינים אותי, בני ה-20".
דפנה: "היום הוא אבא מאוד מעורב, הוא אוהב לשחק איתם, והוא ילד" .
ישי: "הנה, תראה, זה אני בניתי עם הבנות שלי" (מצביע על מדף מלא יצירות לגו שניצב בסלון).

מה זה מעורב, אתה מבשל להן?
דפנה: "להאכיל אותן פחות קורה לו".
ישי: "לא, אל תגידי".
דפנה: "אם הן יהיו איתו הן יאכלו המון מילקי"._OBJ

אז בעצם את משגיחה על הכל מלמעלה.
דפנה: "אני המנכ"לית של הבית. היו כמה שנים שניסיתי להתנגד לזה, כי אני גם רציתי את המקום של האמנית שמרחפת ויצירתית וחולמת והולכת מתי שהיא באה וחוזרת".
ישי: "לא, זה יקרה, אחרי שהן יגדלו, יעזבו את הבית, תעשי מה שאת רוצה אבל עכשיו יש לך אחריות".

האחריות שלה?
ישי: "כן, אני לא יכול לקחת את האחריות על הסיפור הזה של לנהל את הבית. לא יכול. כל הלאסוף את הילדה מבית הספר, להכין לה סנדוויצ'ים".
דפנה: "הוא עושה את זה אבל אני צריכה לומר לו, לתת לו הוראות".
ישי: "אני מבצע, אני חייל מעולה".

ההצגה "פנסיה מוקדמת" תוצג בימי שני הקרובים, 7 בינואר ו-14 בינואר, בשעה 20:30 בצוותא 3, לונדון מיניסטור תל-אביב.

צילום: שי פרנקו | סטיילינג: שי בן צבי | איפור ושיער: שיר מור ל"סולו" | בגדים (לפי לוקים): לוק 1- דפנה: חליפה ירוקה: miss nori, נעליים: אלדו, ישי: חולצה ונעליים: קסטרו, מכנסיים: ברשקה | לוק 2- דפנה: שמלה: קסטרו, מגפיים: אלדו, ישי: חולצה ומכנסיים: קסטרו, מעיל: זארה | לוק 3- דפנה: חצאית: סטרדיווריוס, חולצה: ובלייזר מנומר: פול אנד בר, נעליים אלדו, ישי: מכנסיים: ברשקה, חולצה ונעליים: זארה | לוק 4- דפנה: מכנסיים- סטרדיווריוס, מעיל פרווה וטופ כסוף- פול אנד בר, נעליים- אלדו, ישי: שריג: זארה, ז׳קט בורדו: פול אנד בר, מכנסיים: ברשקה, נעליים: זארה