כמו בסרט המשך טוב, "פרשת הלפטופ" של האנטר ביידן, בנו של ג'ו ביידן, הלכה פחות או יותר לפי התסריט המוכר של האימיילים של הילרי קלינטון מ-2016. בימים האחרונים של אוקטובר הודיע רודי ג'וליאני, הפרקליט הנאמן של דונלד טראמפ, כי ברשותו אימיילים שדלפו מהמחשב האישי של האנטר.
ומה באותם אימיילים? אם להאמין לקמפיין של טראמפ, פחות או יותר הכל. עדויות לעסקאות מפוקפקות באוקראינה; התכתבויות המעידות כי ביידן הצעיר ריגל אחר הקמפיין של טראמפ ב-2016; סרטונים בהם הוא נראה מקיים יחסי מין ומשתמש בסמים (הסרטונים הופיעו באתר סיני השייך לסטיב באנון, לשעבר מנהל הקמפיין של טראמפ, הממתין בימים אלו למשפט בחשד להלבנת כספים). השבוע איש העסקים הסורי-אוקראיני חארס יוסף, שהיה מקורב לנשיא האוקראיני לשעבר ויקטור יושצ'נקו, הודה בראיון לטיימס הבריטי כי הוא "התבקש לשקר" לגבי קשרים פוליטיים ועסקיים של האנטר ביידן באוקראינה; בתמורה, הוא טען, הובטחה לו ויזה לארצות הברית. הוא לא ציין מי לכאורה ביקש ממנו לשקר, אבל העולם הבין.
בפוליטיקה האמריקאית, גם בימים של קמפיינים טעונים ומתוחים הרבה פחות, הטקטיקה שבה שולפים אקדח מעשן כלשהו בסמוך ליום הבחירות היא כל כך נפוצה שכבר זכתה לשם משל עצמה, "הפתעת אוקטובר" (הראשונה הייתה ב-1840, אז תובעים פדרליים חקרו בכירים מהמפלגה הוויגית בחשד להונאת בחירות בפנסילבניה; זה לא הפריע לוויליאם הריסון להיבחר לנשיא התשיעי). אבל מהלך "הפתעת אוקטובר", שעבד לטראמפ כל כך טוב ב-2016, לא עשה שום דבר בשבילו הפעם. גם אם איכשהו יצליח להישאר בבית הלבן, מה שנראה כרגע כתרחיש קלוש, הוא לא ישמור עליו בזכות הפרשה הזאת. הפיכת האנטר ביידן למוקד הקמפיין שלו בשבועות האחרונים לפני הבחירות הייתה טעות.
בני הנותר האנטר
האנטר ביידן נולד ב-4 בפברואר 1970, שנה ויום לאחר הולדת אחיו הבכור, בו (ג'וזף) ושנה לפני שנולדה אחותו הקטנה נעמי. אביהם היה אז עורך דין צעיר שכיהן במועצת המחוז של מדינת דלאוור. בסוף 1972 ריצ'רד ניקסון נבחר לכהונה שנייה בבית הלבן וג'ו ביידן נבחר לראשונה לכהן בסנאט. הטרגדיה הגדולה הראשונה בחייו של ג'ו ביידן הכתה בו רק כמה שבועות לאחר מכן; ב-18 בדצמבר משאית פגעה ברכב בו נהגה אשתו נליה, ובה נסעו כל שלושת ילדיהם. נליה ונעמי נהרגו במקום; האנטר ובו נפצעו קשה. ביידן כמעט התפטר מהסנאט עוד בטרם התחיל לכהן בו על מנת לטפל בשני הילדים הקטנים שעמם נותר לבד, אבל לבסוף הושבע לכהונה הראשונה שלו, אחד מהסנטורים הצעירים ביותר בתולדות ארצות הברית, כשהוא נמצא בבית החולים שבו הבנים שלו היו עדיין מאושפזים.
שני בניו של ג'ו ביידן יצאו למה שנראה במבט שטחי כקריירה טיפוסית של בנים מצליחנים של פוליטיקאי אמריקאי. בפועל חיכו להם שני מסלולי חיים שונים בתכלית. נכון, שניהם הוסמכו כעורכי דין – בו שירת בעיראק כעורך דין צבאי ולאחר מכן הפך לפרקליט הראשי של דלאוור, האנטר עבד במחלקת המסחר של ארצות הברית והתנדב לשרת כקצין יחידת מילואים בחיל הים האמריקאי (בצבא ארצות הברית ניתן להתנדב ישירות לשירות מילואים בתום הסמכה קצרה). אבל בעוד בו הכריזמטי והאהוב כונה "מנהיג מלידה" על ידי אובמה ונראה היה שיכול בהחלט להמשיך את דרכו של אביו גם בזירה הפוליטית, החיים שמתחת לשכבת קורות החיים הנוצצת של האנטר היו סוערים בהרבה. בממואר של ביידן האב, "Promise Me, Dad", הוא כתב: "הייתי די בטוח שיום אחד בו יוכל לרוץ לנשיאות, ועם עזרתו של אחיו, גם לנצח". היה ברור מי הבן שנועד לאור הזרקורים ומי תופס תפקיד משני יותר, והיו סיבות מובהקת לכך.
אבל בו לא זכה לקדם קריירה פוליטית. הוא מת ב-2015, בשנה האחרונה לכהונה של ביידן כסגן נשיא ארצות הברית, מגידול במוח. המוות הזה, האסון העצום השני שפקד את משפחת ביידן, לא רק טלטל אותם ואת הקרובים להם אלא השפיע, בדיעבד, על מסלול של אומה שלמה; לפני כן, הסתמן כי ג'ו ביידן יהיה המועמד של המפלגה הדמוקרטית בבחירות 2016. המוות של בו גרם לביידן להסיר את מועמדותו והילרי קלינטון הפכה למועמדת במקום; האם גם ב-2016 ביידן היה מביס את דונלד טראמפ כפי שעשה כעת? קשה לדעת. כך או כך, לאחר מותו של בו, ביידן האב החל לדבר יותר על "בני הנותר האנטר", כפי שהוא כינה אותו כמה פעמים בנאומים, והאנטר נאלץ לתפוס מקום מרכזי שהוא לא בהכרח מקומו הטבעי. יחד איתו, הגיעו למרכז הבמה גם השדים הפרטיים שלו.
זו חשכה בלתי נגמרת
האנטר ביידן השתמש בקוקאין לראשונה בקולג'; בשלב הזה בחייו כבר היה לו קילומטרז' מסוים אך לא חריג של שתייה. השימוש בקוקאין זלג בשלב מסוים לשימוש בקראק; אבל מה שבאמת התעצם באותה תקופה היה האלכוהוליזם שלו. כשהוא עוד היה סטודנט צעיר בתוכנית לכתיבה יוצרת שהעריץ את ריימונד קארבר וצ'ארלס בוקובסקי זה היה דבר אחד, שהלם במידה את הסיטואציה (אם כי בשלב הזה הוא כבר היה נשוי לקתלין ואב לבת). מסלול החיים של האנטר תיקן את עצמו בהדרגה למסלול טיפוסי יותר למשפחת ביידן, בתחילתה של קריירת משפטים מצליחה ועם שתי בנות נוספות, כולן בבית ספר פרטי יוקרתי, אבל ההרגלים שלו לא השתנו. הוא המשיך לשתות ולהשתמש בסמים, מה שהפך כצפוי למקור לחיכוכים בלתי פוסקים בינו לבין אשתו. היא הייתה אומרת לו להפסיק לשתות, להתחיל מצעד קטן כמו לשמור על עצמו יבש לחודש. שנים לאחר מכן האנטר סיפר בראיון חושפני לניו יורקר, "אז לא הייתי שותה 30 יום ואז חוזר ישר לעניינים ביום ה-31".
בספטמבר 2003 הוא בילה לראשונה חודש במוסד גמילה; עם שובו בו ליווה אותו לפגישה הראשונה שלו באלכוהוליסטים אנונימיים. הוא נותר נקי מסמים ואלכוהול עד 2010, אז חזר לשתות (הכל התחיל מבלאדי מרי בטיסה מספרד והתדרדר משם). הרגלי הסמים של האנטר גם גמרו את הקריירה הצבאית הקצרצרה שלו - ב-2013 בדיקת שתן שגרתית העלתה כי הוא שוב השתמש בקוקאין והוא הודח מהצבא. לאחר מכן הוא יצא למסע טיהור עצמי יסודי: ביולי 2014 הוא עבר טיפול בחומר הפסיכדלי איבוגה הנחשב ליעיל בגמילה מסמים (הטיפול עצמו הוא לא חוקי ונחשב בעצמו לשימוש בסמים בארצות הברית ובמדינות נוספות); לאחר מכן עבר בין שורה של מומחים ומטפלים קונבנציונליים ואלטרנטיביים כאחד. המוות של בו, שהיה אחד מהאנשים הכי קרובים אליו וליווה אותו במאבק בהתמכרות, טלטל אותו קשות. הוא המשיך להיאבק בהתמכרות לסמים לפחות עד סוף 2016, אז נדד לבדו במשך כמה שבועות בין ערים קטנות בארצות הברית, לעיתים כשהוא ער במשך מספר ימים ברצף. ואז, בסוף 2016 הוא נפגש באריזונה עם האלי, אלמנתו הטרייה של בו, והם החלו מערכת יחסים קצרה אבל סוערת, שהביכה וזעזעה את משפחת ביידן. זה הספיק לקתלין, היא התגרשה ממנו בתחילת 2017.
"זו חשכה בלתי נגמרת. אי אפשר להיפטר ממנה. אתה פשוט נאלץ להבין איך להתמודד איתה", הוא אמר על ההתמכרות שלו, אף כי טען שהוא נקי. גם עצם הראיון האינטימי לניו יורקר, שהתפרסם באמצע השנה שעברה – כשנעשה יחסית ברור שג'ו ביידן הולך להתמודד בפריימריז על מנת לנסות ולבלום קדנציה שנייה של טראמפ – היה חלק מהנסיון להבין איך מתמודדים עם ההרגלים שליוו אותו לאורך כל חייו הבוגרים. כבר בשיחה עצמה, הוא הודה כי הוא מעדיף לספר את הסיפור שלו במילותיו מאשר שהפרשות הללו ידלפו בפרטים עסיסיים באיזושהי תוכנית טלוויזיה בפוקס.
אבל בשלב ההוא כבר נדמה היה שלהאנטר לא נותר עוד איך להפתיע את הציבור. מדורי הרכילות כבר חגגו על הרגלי הסמים שלו ועל הגירושים הקשים שלו מקתלין, וחגגו עוד יותר על מערכת היחסים הקצרה שהוא ניהל עם האלי. הראיון בניו יורקר נראה יותר כמו בקרת נזקים מאשר נקודת מפנה, אם כי במהלכו הוא עוד הספיק להכחיש כי קיים יחסי מין עם אישה מארקנסו בשם לנדן רוברטס שטענה שהוא אביו של בנה; בינואר 2020 בית המשפט פסק לטובתה של רוברטס בתביעת האבהות.
שלום שלום
ואי אפשר להתחמק מענייני אוקראינה. באמצע העשור הקודם, האנטר ביידן החל לכהן בדירקטוריון של חברת הגז האוקראינית בוריזמה. דונלד טראמפ, בעיקר באמצעות רודי ג'וליאני, ניסה להפנות את הזרקור לקשרים של ביידן באוקראינה במטרה לטעון כי המינוי של האנטר לדירקטוריון היווה למעשה שוחד פוליטי עבור אביו. הסנאט האמריקאי חקר את הפרשה והגיע למסקנה כי למרות שהאנטר ביידן עשה שימוש בשם המשפחה שלו על מנת לקדם את הקריירה שלו, אין כל עדות לשוחד או לפלילים בפרשה; למעשה, הנסיון להכתים את ביידן פגע בטראמפ, כאשר ב-2019 דלפו פרטים של שיחה טלפונית בין פוטין לנשיא אוקראינה ולדימיר זלנסקי, שבה צוין שטראמפ מאיים להקפיא 400 מיליון דולר בסיוע צבאי לאוקראינה אם זלנסקי לא יפתח בחקירה סביב הקשרים של ביידן באוקראינה.
דבר אחד בטוח: הנסיונות של טראמפ לייצר שערוריית קמפיין סביב האנטר ביידן פשוט לא עבדו. זה הצליח לעניין בקושי את הנלהבים ביותר שבתומכי טראמפ, שיחד איתו ניסו לנשוף על מדורת השערורייה (חלקם, למשל, הפיצו תמונה מזויפת בה נראה כרטיס האשראי של מאליה אובמה, בתו של הנשיא לשעבר, עם שורות קוקאין לצידו – תמונה שלכאורה דלפה מהמחשב של ביידן). אבל בניגוד לסקנדל האימיילים של הילרי קלינטון, שהפכו למוקד השיח התקשורתי בשבועיים האחרונים והקריטיים שקדמו לבחירות 2016, ספק רב אם בין כמעט 150 מיליון אמריקאים שהצביעו השנה, היה מי שחשב על האנטר ביידן בעודו מצביע. אולי זה כי הסקנדל הפוליטי היה קשור באוקראינה, מדינה שרוב האמריקאים כנראה לא ידעו לאתר על המפה; אולי כי זה לא היה סביב המועמד עצמו אלא סביב הבן שלו; כי פרטי הפרשה נותרו מעורפלים ולא ברורים; כי האנטר כבר דיבר בגלוי על מספיק שערוריות בעצמו. אם הרשמיות לא עניינו יותר מדי אנשים, איזה סיכוי היה לאלו המהונדסות במקרה הטוב, המפוברקות במקרה הרע? אבל אולי זה פשוט מה שקורה בדרך כלל עם סרטי המשך – הם פשוט לא מצליחים לעורר את העניין שהמקורי עורר.
ומה לגבי העתיד של האנטר ביידן בארבע השנים הקרובות? אם הכל ילך כמו שצריך, לא צפוי שנשמע ממנו יותר מדי. בשנה האחרונה נראה כי הוא עובד קשה על ליישר את החיים שלו, עם נישואים שניים לקולנוענית היהודייה מליסה כהן. גם הקשר הזה החל באימפולסיביות הטיפוסית להאנטר, כשהוא קעקע בעברית "שלום" על הזרוע, בדיוק כמו קעקוע שכהן נושאת באותו מקום כבר שנים, רק כמה ימים לאחר הדייט הראשון שלהם; הוא הציע לה נישואים פחות משבוע לאחר מכן. תוך פחות משנה נולד להם ילד, הראשון שלה, החמישי של האנטר. הם קראו לו, איך לא, בו. בו ביידן.
חוץ מזה, הוא כבר בן חמישים – זה לא שהוא הולך לגור בבית הלבן. גם אילו ג'ו ביידן היה רוצה לראות אותו באיזשהו תפקיד רשמי (וספק רב מאוד אם זה המצב), ודאי שזו לא העת לעשות זאת. וכמובן, לאחר שטראמפ נעשה כל כך מזוהה עם קבינט מפוצץ במקורבים ובני משפחה – בעיקר הבת איוונקה והחתן ג'ארד קושנר – לא סביר שביידן ירשה למישהו עם שם משפחה אפילו דומה לשלו להתקרב להבית הלבן למשהו מלבד חיוך ונפנוף למצלמה. לאור הנטייה של האנטר להסתבך, כנראה ממש עדיף לו ככה.