אם תשאלו את יואב אליאסי "הצל" פיספסנו את הקורבן האמיתי במלחמה שבין הימין לשמאל. הוא עצמו, כמובן. השיא, הוא טוען, היה ששמו לו חומר נפץ במכונית לפני שנתיים וחצי ושרק בנס לא הצליחו לחסל אותו. "נסעתי ברכב כשהבן שלי מאחורה ופתאום האוטו מתחיל לרטוט כאילו יש לו פרקינסון", הוא משחזר. "פתאום המנוע התפוצץ. עף באוויר. בום! כל האוטו התמלא בעשן. יצאתי במהירות, הוצאתי את הילד מהרכב ודפקתי ריצה משם. הייתי בטוח שזו תקלה. קראתי לגרר והוא לקח את האוטו למוסך".
מתי הבנת שלא מדובר בתקלה?
"המוסכניק שמתקן לי את האוטו כבר שנים הוא ערבי. הוא התקשר אליי אחרי כמה שעות ואומר לי: 'תגיד, יש לך אויבים?'. אני עונה לו: 'אחד שניים, למה?'. הוא אומר לי: 'תביא משטרה ובוא' והסביר ששמו לי במנוע חומר נפץ. הוא אמר שהסיבה שאני חי זה בגלל שטנק הדלק היה מלא ולא נכנס חמצן. אם הייתי נוסע עם חצי מיכל, החומר היה מתפוצץ מתחת למושבים ושורף אותנו חיים. התקשרתי למשטרה שישלחו מז"פ. את יודעת כמה זמן אחרי הם ביקשו לקבל את המנוע ולשלוח למעבדה משטרתית? חודשיים אחרי. בינתיים שלחתי בקבוק עם דגימה של החומר שהמוסכניק הוציא למעבדה. שלחו לי דוח שהיה שם חומר נפץ מדשן מעורבב עם כל מיני. זו פצצה שאתה לומד להכין באינטרנט. בשום כלי תקשורת לא פירסמו את זה למרות שפניתי אליהם".
מה אמרו לך?
"רוצה ציטוט? בבקשה. אחד הכתבים הכי מפורסמים בישראל אמר 'אתה מעניין אותי כמו כתם זרע על המכנסיים שלי'. הוא השתמש במילה נמוכה יותר".
שמת לב אם היו מעקבים אחריך באותה תקופה?
"לא צריך מעקבים. אני גר בפלורנטין, זה המעוז שלהם. כל מי שנלחם איתי, הוא שכן שלי. הם יודעים בדיוק איפה אני גר ובאיזה רכב אני נוסע. אני בולט להם כמו פצעון בתחת של דוגמנית. כשאני עושה בשכונה שלי סיבוב בבוקר, אני הורס לכולם את הקפה. אחרי הפיצוץ, התחלתי להחליף אוטו כל יומיים. זה גם הגיע אחרי תקופה ארוכה שהאוטו שלי עבר התעללות. היה בילד אפ. עשו לי עשרות פנצ'רים. פעם אחת השאירו לי דוקרן של עשרים סנטימטרים בתוך הגלגל".
מה אמרו לך במשטרה?
"זו לא הייתה הפעם הראשונה שאני מתלונן. הגשתי עשרות תלונות על איומים על חיי, על תמונות של הילדים שלי בארונות קבורה, השוואות שלי להיטלר, תמונות שלי ליד היטלר. המשפט הקבוע של המשטרה 'זה בחקירה'. הם לא סגרו שום תיק כדי שאני לא אגיד להם שלא חוקרים ברצינות. הם לקחו את המנוע בסוף אבל אף אחד לא נעצר. אני לא מעניין אף אחד".
אולי אתה פרנואיד?
"איך אני פרנואיד אם לא אני זה שאמרתי את זה. זה המכונאי שהתקשר אלי ואמר. אז אולי המכונאי פרנואיד? והמכון שעשה לי את הבדיקה לחומר פרנואידי? יודעת מה, נגיד שזאת פארנויה. לא מגיע לי כאזרח שיבדקו את הפארנויה הזו? את הפנצ'רים שעשו לי ברכב?"
אליאסי פותח את גלריית התמונות שלו בסלולרי ומראה לי מנעד מכובד של איומים שנשלחים אליו או שנכתבים בפייסבוק דוגמת: "מי דופק ליואב אליאסי כדור בראש", "אתה הבעיה הכי גדולה במדינה ואני אשים לזה סוף. מילה של ****" וכאן בא שמו המלא של המאיים ועוד כהנה וכהנה. "אנשים מאיימים עלי מהפרופיל האמיתי. היה אחד שנכנסתי לפרופיל שלו וגיליתי שהוא מורה".
אתה יודע, מי שגר בבית מזכוכית. אתה מדבר בשפה אלימה, מסית נגד ציבורים שלמים.
"אני מעולם לא איימתי על מישהו 'אתה תירצח' או אפילו 'אני אפגע בך'. מעולם לא נחקרתי על הסתה או על איומים. אני יכול לקרוא לבן אדם פח אשפה, להגיד שהדעה שלו היא זבל, אבל אף פעם לא אאיים פיזית".
אז אתה אולי לא תגיד את המילים המפורשות, אבל הקהל שלך כבר לוקח את זה הלאה.
"אומרים לי 'העוקבים שלך'. אבל תגידי לי, הטוקבקיסטים אצלכם או בווינט טובים יותר? כולנו יודעים איזה רפש הולך בתגובות. אז באים בטענות לכלי התקשורת? אני בתוך גבולות חופש הביטוי. בכלל, הסטיגמה הזו שהימין אלים והשמאל יפה נפש היא מגוחכת. מי הולך וזורק אבנים בבילעין על חיילים, הימין או השמאל? אלימות זה גם להחזיק בשלט 'צה"ל רוצחים'. יש בארץ שמאל קיצוני. הם לא שאנטי באנטי שהולכים ברחוב וצועקים שלום".
כשמדברים עם המשטרה מתקבלת תמונה מעט שונה. גם אם גרעין טענותיו של אליאסי נכון, אכן מאוים, אכן פנה למשטרה יותר מפעם אחת, מסתבר שאליאסי ניפח קצת. מהמשטרה מסרו: "בניגוד לטענתו של אליאסי, הוא הגיש חמש תלונות בלבד בשלוש השנים האחרונות. ארבעה תיקים נסגרו ואחד נותר פתוח. תלונות אלו נחקרו ביסודיות ובכל התיקים נעשו פעולות חקירתיות ומודיעיניות לרבות חקירת חשודים מעורבים".
במשטרה סירבו להגיב לטענות המופנות נגדם בסיפור האוטו, אך בכיר במשטרה טוען: "לא מצאנו ביסוס למעשים פליליים. אליאסי גם לא נתן לנו כיוון או שמות של חשודים פוטנציאליים". לשאלותינו, אם המנוע נלקח לבדיקה, הודה הבכיר שלא. "לא מצאנו סיבה להתחיל לחפש ממצאים פורנזיים".
"זה כבר 24 שעות בלי פייסבוק. אני מרגיש כמו בגמילה"
בתחילת החודש פורסם כי אליאסי שהוכרז כפושט רגל כבר ב-2011 בעקבות חובות של מאות אלפי שקלים לבנקים וסכום דומה לעיריית תל אביב בעקבות דוחות חנייה, נמצא בסכנת מאסר לאחר שלא עמד במתווה הכינוס ולא החזיר 500 שקלים מדי חודש כפי שנדרש. בחקירתו על ידי המנהל המיוחד שמונה לו, סיפר אליאסי כי "אני חי מחברים ומשפחה שעוזרים לי". עוד סיפר בחקירתו, כי עד אוגוסט קיבל כסף מפייסבוק על פרסום בדף הפופולרי שלו בסך 7,000 שקלים בחודש, אבל אז פייסבוק שינו את האלגוריתם וכעת אין לו מקור פרנסה. לבסוף אמר "אני לא הולך למצוא עבודה כי אני אמן".
בפגישתנו, הוא מכחיש מכל וכל את הפרסום. "זה ממש שקר. אני מחזיר את ה-500 שקל בחודש כפי שהוחלט, אחרת באמת הייתי נעצר. מה שקרה, הוא שמונה לי מנהל מיוחד חדש והתחלנו הליך של לסגור את החובות ולצאת מפשיטת רגל. ביקשתי שנפקיד סכום שיהיה מקובל על כולם ונצא לדרך חדשה. זה נמצא בבית משפט בדיון. הבנקים הדליפו את זה לתקשורת והציגו את הבקשה עצמה ששם יש הסבר שאם החייב לא משלם הוא עלול להיעצר, ויצרו מצג כאילו הצל תיכף נכנס לבית סוהר. עשו את זה כדי ליצור מנוף של לחץ עלי", הוא זועם. "הבנקים רוצים להוריד אותי על הברכיים. הציטוטים שאני אמן וכזה, זה דברים שנאמרו לפני 4-5 שנים. הוצאתי מכתבים לעיתונים, וגלובס בחרו להשאיר את הידיעה באוויר. זו כבר מלחמה. אני אלך איתם עד הסוף. הם ייתבעו ויצטרכו להראות שיש לי צו מאסר".
פתאום, באמצע השיחה, הוא לוקח את הסלולרי ומקליט הודעה: "אני יודע שהדף באוויר, נשמות. אבל כבר מאתמול התקלה לא הסתדרה".
24 שעות שפייסבוק תקול. אליאסי מוטרד מזה כל הראיון. "אני מתחרפן. זה כבר 24 שעות בלי פייסבוק. אני מרגיש כמו בגמילה".
בכלל, לשבת איתו לשיחה, זה לשבת גם עם הקבוצות שהוא חבר בהן בווטסאפ, בטלגרם. עם אין ספור הודעות והקלטות שנכנסות כל שנייה. עין איתי, עין על הסלולרי. "לא פשוט להיות ראש ממשלת הפייסבוק", הוא אומר. הוא מראה לי את דף הפייסבוק שלו ומקונן על כך שהלייקים לא זזים. הוא מבקש שאכנס לדף שלו ואעשה לייק לפוסט רנדומלי, לראות מה קורה. אני מצייתת ואכן, אחרי הלייק, הדף מודיע על שגיאה.
עכשיו אני מבינה שהלחץ בעצם מהתקלה של פייסבוק לא רק קשורה לתשומת הלב הציבורית, יש פה כסף על הפרק. כמה אתה מקבל מזה כל חודש?
"אי אפשר לדעת. תלוי בחודש, תלוי בטראפיק. אני חי מזה", הוא עונה וסותר את שאמר למנהל המיוחד שמאז הקיץ אינו מתפרנס מפייסבוק. כששאלתי אותו על ההבדל בגרסאות, ענה שלאחרונה, אחרי ששינו את האלגוריתם, חזר להתפרנס מפייסבוק.
אולי בעצם פיצוץ הרכב שלך קשור לחובות ולא לשמאל?
"ממש לא. החובות שלי הם לבנקים. נראה לך שבנק דיסקונט מנסה לפוצץ אותי?"
אין חובות לאנשים פרטיים, לשוק אפור?
"לא, לא", הוא מתעקש.
איך מצאת את עצמך בכלל מגיע להליך של פשיטת רגל?
"אני לא רציתי בזה. הכריזו עלי כפושט רגל. עשיתי השקעות לא נכונות. קניתי שני מועדונים ומכרו לי דירה מזויפת. ממש עשו לי עוקץ. אלו דברים שמוטטו אותי. הרווחתי מיליונים בתקופת המוסיקה שלי. אין בר מצווה של ילד יהודי על פני הגלובוס שלא הופענו בו. אנחנו המוזיקאים הראשונים שלימדו אנשים איך להרוויח כסף ממוזיקה", מגזים לו אליאסי להנאתו, כאילו אין אייל גולן ושלמה ארצי בעולם. "קובי ואני הופענו 30 פעמים בחודש ב-10 אלף דולר להופעה. אני מילד שלא היה לו כלום, מילד שגדל ברחוב, הייתי עושה מאות אלפי שקלים בחודש. הדאגה היחידה שלי הייתה איזה אוטו אחליף השבוע. גרתי בפנטהאוז בסיטי טאואר, בקומה 30 ומשהו. רק על מסעדות הייתי מבזבז 17 אלף שקל בחודש".
היית מכור לאוכל?
"מכור לפלצנות בחיים".
אליאסי טוען שהחליט שאת העסקים שלו הוא פותח באמצעות הלוואות מהבנקים מבלי לסכן את ההון העצמי שלו. "לא רציתי לגעת בכסף שלי. אתה אומר 'אני אקח הלוואה מהבנק ואני אחזיר לאט לאט'. זו תפיסה של בנאדם מטומטם. ככה לקחתי הלוואה אחר הלוואה. אבל כשאתה לוקח מהבנק זה כמו לקחת הלוואה מהשוק אפור, הריביות פסיכיות. כשאתה לא עומד בזמנים, אתה מקבל בראש. זה חובות לבנקים ולעיריית תל אביב. יש לי מעל 200 אלף שקל חובות חנייה".
איך מגיעים לסכום כזה, העמדת את האוטו באמצע דיזינגוף סנטר? 200 אלף שקל על דוחות?!
"זה במקור חוב של 30 אלף שקל. גם פה, ריביות על ריביות. הבעיה שלי שעשיתי פרינציפים לבנקים ואי אפשר לעקם לבנקים את היד. רציתי שיעשו לי תספורת, שאשלם רק את הסכום המקורי. אבל הבנקים עושים תספורת רק לטייקונים, לא לאדם כמוני".
אבל סיפרת הרגע שהיית בעל הון.
"הם לקחו את הכסף שלי כבר בשלב הראשון. ההון נבלע בחובות. הוא אפילו לא היה עשירית מהחוב. הריביות אכלו אותו. בשלב הזה, הם הוציאו עלי פשיטת רגל".
איך החיים כפושט רגל?
"מאז שעברתי את סדנת החינוך הזו, דברים השתנו לטובה. הורדתי את האזיקים של כרטיסי האשראי והצ'קים והתחלתי להתנהל בחוכמה. יש לך - אתה קונה, אין לך - אתה לא קונה. היה לי כרטיס אשראי והייתי מגהץ ומגהץ ובסוף החודש הייתי עם הלסת ברצפה. עכשיו אין יותר את התקפי הלב בעקבות טלפונים מהבנק בבוקר שמתקשרים ממספר חסוי. הרבה דברים התנקו. אתה לא יכול לקנות מה שאתה רוצה. אתה קם בבוקר ונלחם. צריך לקום, לעשות ולהרוויח כסף. יש לי איי קיו 140 ופוטנציאל להיות מיליונר. אבל אני צריך להתאפס על עצמי קודם".
"היינו הדור האחרון של הפאקינג רוקסטרס בארץ. חרטו את השמות שלנו על הידיים"
אליאסי (39) בזוגיות און אנד אוף עם אם ילדיו ("איך צוקרברג אומר, 'איטס קומפליקייטד'. אני ביחסים הזויים איתה"), בן החמש ובת השנה וחצי. למרות העדנה שהוא חווה ברשתות החברתיות עם 400 אלף לייקים, 450 אלף עוקבים, וחמישה מיליון קוראים והכרה גם של השמאל בתפקיד שהוא משחק במגרש הפוליטי, הוא מודה שהוא בתסכול עמוק מכך שכבר כמעט לא מזהים אותו כמוזיקאי. "חזרתי למעמד של אמן מתחיל. זה הזוי. 'האור והצל', שהוצאנו סאבלימינל ואני נמכר בלמעלה מ-100 אלף עותקים. אני גרמתי לדבר הזה שנקרא היפ הופ לחיות כאן. כמה שהם לא יעליבו אותי, 'אתה אמן כושל' (מחקה חנון גנרי), אני מאחל לכל אמן את הכישלונות שהיו לי. כל מי שעושה היום ראפ היה בהופעות שלי עם פוסטר שלי וביקש חתימה. טונה ונצ'י נצ' היו מעריצים. סטטיק כשרק התחיל להקליט שירים ביקש שאשתתף בקליפ הראשון שלו, כמו הכשר, מתן לגיטימציה. כל אלה שגדלו עלי במוזיקה, אני היום לא יכול להגיע לאיפה שהם נמצאים.
"אני שולח שירים לרדיו ולא משמיעים. אפילו לא שמים אותי במצעד לבחירת הקהל", הוא מספר בכנות. "מאות חיילים שלחו לי צילומי מסך עם הבקשות שלהם לגלגלצ להשמיע אותי. וכשאני אומר לתחנה, שחיילים מתים עלי ורוצים לשמוע אותי אצלם, הם עונים לי שלא הגיעו פניות. קחי את השיר 'לוחם' שהוצאתי לפני שנה. הביקורות היללו אותו, כולל עיתונאים שלא סובלים את הפרסונה שלי. וגלגלצ התעלמו ממנו".
למה כל כך אכפת לך? רדיו זה עולם ישן. אתה בעצמך אמרת שאתה "ראש ממשלת פייסבוק".
"רדיו זה חיבוק המיינסטרים. כשמשמיעים אותי זה אומר, שהדעות שלי בצד והמוזיקה שלי היא בפרונט. אבל זה לא יקרה. זה חסר לי. אני לא מדור הפייסבוק. אני מתבאס בשביל האמנים היום. מה שהיה בתקופתנו לא קורה יותר. היינו הדור האחרון של הפאקינג רוקסטרס בארץ, שאנשים ישנו להם מתחת לבית. שחרטו את השמות שלנו על הידיים. שאנשים היו מתאבדים עלינו בהופעות. היום אתה רוצה לדבר עם מישו שאתה מעריץ, אתה שולח לו הודעה בפייסבוק או באינסטגרם והוא מגיב לך".
תפתח הופעות, כל הקהל שלך יבוא.
"זה לא עובד ככה. הזמינו אותי לפני יותר משנה להופיע בכל הסניפים של 'דרינק פוינט' שבינתיים נסגר. כל הנקודות של דרינק פוינט זה מקומות של חיילים. רצו שאופיע בעשרים הסניפים. אמרתי 'יאללה מגניב, מסע הופעות'. ואז בעלי הברים התחילו לקבל אזהרות מהעיריות ומהמשטרה שיגיעו אנשים שעלולים ליצור בעיות וקיצוניים. ככה בר אחרי בר התחילו לבטל אותי. אותו דבר בהופעות לחיילים. מזמינים אותי להופעה בסוף מסלול במועדון ואז בעל המועדון מקבל איומים שיעשו לו הפגנה מחוץ לעסק. מה הוא צריך את זה על הראש? את זוכרת את הבלאגן שעשו עם זה שהוזמנתי להופיע ביום העצמאות בשכונת גילה? וזה עוד פאקינג התנחלות. מרצ נלחמה בזה כמו לא יודע מה. עשו בלאגן שלם וההופעה בוטלה".
נו, אז זה שווה את זה?
"אני לא אסתום את הפה. אני אפסיד את הגרביים שלי ועדיין לא יצליחו להשתיק אותי. המאבק הזה לא משתלם לי, לא כלכלית ולא אמנותית ואני לא מפסיק. זה דפק את האמנות שלי. יואב האמן מת. האמנות שלי מתה. מנסה להחיות אותה עם מכות חשמל. הפוליטיקה הרגה לי את ההשראה. זה גם לא עוזר שאיש מהימין כמו דידי הררי אומר ברדיו: 'הצל לא יוכל להוציא שיר שוב'. למה אמנים שהם פעילים של שוברים שתיקה הם אמנים לגיטימיים ואני לא?".
הוא מספר שבימים אלה הוא מצטלם לקליפ חדש לשיר שהוא מתעתד להוציא. אני מבקשת להצטרף לצילומים והוא עונה שהוא צריך לבדוק את זה, כי בינתיים "הבמאי קיבל התקף חרדה". בכלל, אני כבר מתחילה להבין במהלך השיחה שאליאסי, שבמפגש פנים מול פנים איתו מתגלה כאדם מתוק ומצחיק, נוטה ללוש את האמת ופה ושם משתדל שהעובדות לא יהרסו לו את הסיפור.
נו, הנה אתה מוציא שיר.
"אני מוציא שירים, אני מנסה, אני נלחם על זה. מה שמדהים זה שאני רוצה להיות קרבי ויוצאים לי שירי אהבה".
"עשיתי עם בטן מה שאנשים עם ריבועים לא מצליחים לעשות. גם מבחינת בחורות"
בבית הקפה הוא מזמין סנדוויץ' עם טונה וביצה קשה. לשולחן מגיעה מפלצת קמח לבן והצל ניגש למלאכת הפירוק. מפתיע, לנוכח 70 הקילו שהשיל ממשקלו בשנים האחרונות. "הפסקתי את הדיאטה כבר לפני שנתיים", הוא מסביר. "אני אוכל הכל, אבל מתאמן המון. לפני הדיאטה, הייתי אוכל את זה ומזמין עוד אחד". את הסנדוויץ' הוא לא לסיים. "מה, זה בגודל של כיכר לחם", הוא מסביר למלצרית. "בתקופה של סאבלימינל והצל הייתי מאוד שרירי עד שקפצתי מהבמה והזזתי חוליה. נאלצתי להפסיק עם האימונים. בגלל שלקחתי כל מיני תוספים כדי להיות שרירי, צ'יק צ'אק זה הפך לשומנים. העלייה הבאה במשקל קרתה כשנכנסתי לכל הקטע הפוליטי. היו תקיפות ועניינים והעדפתי להוריד פרופיל ולהישאר בבית. הייתי עם האקס בוקס כל היום והעליתי במשקל בצורה מטורפת. הפכתי להיות ממש שמן. יום אחד, איבדתי את ההכרה והלכתי לרופא. אחרי בדיקות הוא הודיע לי שיש לי סכרת, כולסטרול, כבד שומני וחיידק הליקובקטר שכבר הספיק לעשות לי חור בדופן הקיבה. בת זוגי אז הייתה בהריון עם הילדה והרופא אמר לי חד וחלק שאני לא אזכה לראות את הילדה מגיעה לעולם. הוא אמר לי 'אל תדאג, אתה לא תמות ישר. קודם כל, יהיו לך התקפי לב קטנים, ואז נחתוך לך איברים בגלל הסכרת, ואז אולי בסוף תמות'. כשהכניסו אותי לניתוח לסגור את החור בקיבה הייתי בטוח שאני לא אצא מזה חי. זו פרוצדורה קלה של עשרים דקות, בניתוח שלי לקח להם שלוש וחצי שעות. הם לא הצליחו להגיע לקיבה שלי מרוב שהייתי שמן. לא יכולתי לאכול כמה ימים אחרי הניתוח וזה הצטרף כבר לכמה ימים לפני שהפסקתי לאכול בגלל הפחד ממה שהרופא אמר. פשוט הפסקתי לאכול. הלכתי לדיאטנית, היא נתנה לי תפריט. אמרתי לה בחיים לא. היא שאלה מה אני אוכל בארוחת צהריים. סיפרתי לה לאפה וחצי לאפה של בת הזוג. היא אמרה 'נעשה כך, קח את הלאפה וחצי ותחלק ליום שלם. תחתוך אותו וכל שלוש שעות תיתן כמה ביסים מהלאפה, עד שלוש שעות לפני השינה. תוסס אתה לא שותה יותר וגם לא בולע את האוכל אלא לועס. תעשה את הדברים ותאכל מה שאתה רוצה. זה מה שעשיתי. גם התחלתי לקחת תוסף מזון שמאיץ את חילוף החומרים. חזרתי להתאמן ברבאק. הייתי כל כך שמן שקרעתי את הכבל של TRX באחד האימונים הראשונים. אבל התחלתי לראות ירידה. הפחד שלי היה שלא אהיה רזה מידלדל. תיגעי פה", הוא מושיט לי את הזרוע, "אין טיפה של עור עודף. קרעתי את התחת שלא יהיה כלום".
שמנים לשעבר מספרים שגם כשהם מרזים בדימוי שלהם הם עדיין שמנים. שבתוך האדם הרזה עוד נמצא האיש השמן שהם.
"מעולם לא הייתי שמן בראש שלי. גם בשיא שלי, הרגשתי מפחיד חזק. לא הגדרתי את עצמי שמן. לא היו דיכאונות של 'אני שמן'. עשיתי עם בטן מה שאנשים עם ריבועים לא מצליחים לעשות. גם מבחינת בחורות. הכל. ראית איך האמא של הילדים שלי נראית? ככה כל הבנות בחיים שלי נראות. אמרו לי 'מה, אתה מפורסם, זה קל'. זה לא זה, בראש לא הרגשתי שמן, הרגשתי דוגמן".
יש פחד לעלות את הכל בחזרה?
"אין שום פחד. חיי את החיים, נהנה מכל רגע. מה שכן, אני מסתכל על מה שעושים מנטע ברזילי, ששמו אותה בבגד ים על הבמה שתרקוד. כולם מוחאים כפיים. בסדר, סחטיין עליה, אבל שומן זה מחלה. אני כמעט מתתי מזה. אתה צריך להילחם במחלה שלך, לא לחבק את זה. תילחם על החיים שלך, בנאדם. בסדר, על האומץ אני אמחא לה כפיים, זה לא דבר רגיל. ללכת עם בגד ים ככה ליד שתי בנות שנראות ככה".
אם היא תגיד לך שהבדיקות דם שלה טובות, שהיא אדם בריא.
"זה נבנה. עכשיו זה בסדר ואז לא בסדר. גם אני הייתי בריא. חצי שנה לפני הסכרת, עשיתי בדיקות והכל היה בסדר. חצי שנה אחרי כמעט ממתי. היא אומרת לעצמה אני מאושרת עם הגוף שלי. אבל אני יודע מה רץ לה בראש".
"אני רוצה שמחר בבוקר יקומו ויגידו הצל הזה פסיכופת"
אליאסי קופץ על ההזדמנות להיכנס בפוליטיקלי קורקט. האויב הכי גדול שלו אחרי סמולנים. "הפוליטיקלי קורקט פאק הים, הוא הורג אותנו. אתה אומר למישהו 'מפגר'. והוא ישר 'איך אתה מדבר על מפגרים?' ואז צריך להתחיל להתנצל. או להגיד 'איזה הומו אתה' למישהו, עכשיו אתה צריך להתנצל שבועיים. להתחתן עם גיי להוכיח שאתה לא הומופוב. עכשיו נהייתה התנועה החדשה הזו [שוב חוזר למבטא של אשכנזי גנרי כמו שהוא רואה בעיני רוחו], 'כל אחד יכול להגיד מה שהוא רוצה בלי שיתקפו אותו'. יאללה, בחיאת רבאק".
מה אתה בוכה, זה מה שהתלוננת עליו חצי מהזמן שלא נותנים לך להתבטא.
"לא, כי זה תלוי מה אתה אומר, מאיזה צד אתה אומר את זה. עידו רוזנבלום בא ל"גב האומה" עם חולצת ז'ה סווי רותם (Je Suis Rotem). למה לא עם כיתוב 'ז'ה סווי הצל?' כי לה מותר להגיד מה שהיא רוצה ולי אסור? לי אין חופש ביטוי. הוא לא לגיטימי, שלה כן. כי היא אמרה דבר נפלא. מה היא אמרה בסך הכל, דו קיום. ומה אני אומר בסך הכל, תפסיקו לתת צד אחד של האמת.
"כתבתי פעם את התיאוריה שלי על איידס והשמאל", הצל נהיה אסוציאטיבי ואני זורמת איתו. "כשיש לך צינון, שזה הטרור, לא תוכל להילחם בו אם יש לך איידס, שזה השמאלנים פה, ומרצ הלכו והגישו תלונות במשטרה נגדי. כי כשאני אומר דבר כזה אני ימני, אז אין לי מטאפורות, יש הסתה. תגגלי כמה תלונות מרצ הגישו נגדי".
אתה מתפרנס מהם והם מתפרנסים ממך. כל תלונה כזו היא שבת חתן בשבילך.
"כפרה עליהם, יחי מרצ".
אתה יודע, אתה קצת נתקעת בשנות ה-90. יש ארגונים אזרחיים ואנשים שהם הרבה יותר שמאלה מהם. מרצ נתפסת שם כשמאל מיושן, כממדר ערבים ומזרחיים.
"מרצ יותר שמאלנים מחד"ש וגם מתעל ובלע ולבע וזבה", הוא יורה. "אני מעדיף את הערבים על מרצ. הם גייס חמישי. הערבים לפחות נלחמים על הסיפור שהם המציאו לעצמם. לפחות השדים שלהם אמיתיים. אין משהו יותר מפחיד ממרצ. כשהמשפחה שלי נקלעה למצב כלכלי קשה בילדותי, יוסי שריד היה היחיד שעזר לנו. מרצ של פעם זה לא מרצ של היום. פעם היה לה מצע חברתי, היום זה מצע מתריס מלא שנאה. יש להם שנאה והם עיוורים, הם לא רואים את השנאה שלהם. זה מטורף בעיניי".
שנאה למי?
"להכל. מה שתגידי הם שונאים. כל מה שציוני כאן. מרצ אמרה שאי אפשר להכניס את עוצמה יהודית לכנסת, כי הם כהניסטיים ומשיחיים ומסוכנים ויש להם תמונה בבית של ברוך גולדשטיין ויום אחרי זה תמי זנדברג נסעה לפגוש את מכחיש השואה, אבו מאזן, לקבל את ברכתו ולהצטלם איתו מחובקת. הבחורה הזאת לא דיברה על פיגוע אחד".
למה היא צריכה לגנות פיגוע? בני עמה עשו פיגוע?
"אם פעם אחת יהודי קילל ערבי זה יהיה פוסט גדול. את רואה פה, את הכחול הזה, מצביע על פאתי פלורנטין. שבוע שעבר, שלושה הומואים יצאו למסיבה. ארבעה ערבים תפסו אותם פה בפינת הרחוב, שברו להם את ארובות העיניים, שברו להם את האפים, שברו להם את הידיים והרגליים. קראו להם הומואים מסריחים. שברו אותם לחתיכות. זנדברג הייתה בדממה. היא הרי ראש הקהילה. אם לא ערבים היו תופסים אותם פה, אלא יהודים חובשי כיפה, זה היה עובר בשקט?".
באחד הפוסטים השבוע כתבת: "מימין זה המחבל יאסר פוזי אל-שוויקי, בן 27 מחברון שניסה לדקור חייל בבית השלום וחוסל. יום אבל לאומי הוכרז במעוזי ה0מאל". זו לא הסתה? להגיד שיש ישראלים שאבלים שמחבל מת? זה לא להתיר את דמם?
"ברור שאני פרובוקטיבי. אני אומר את הדברים בצורה הכי קשה בעולם. אני בוחר להשחיז את החץ ולהרעיל את הקצה, זה מזעזע אבל זה נכנס למוח ולא עוזב אותך. אני רוצה שזה יכאב, אני רוצה שזה ישרוף, אני רוצה שזה יעשה בלאגן. אני רוצה שמחר בבוקר יקומו ויגידו הצל הזה פסיכופת. כי כשאני כותב את זה אני יודע שככה המסר שלי יפגע במטרה, אבל השמאל בעצמם מתירים לעצמם את הדם, כשהם מתעלמים טוטאלית מנרצחים. הייתה עכשיו את אהה, איך קוראים לה, אנסבכר שעכשיו נרצחה, אף אחד מכל השמאל, מחוגי הפמיניזם, לא קמו ואמרו הבחורה הזו נאנסה ועשו רעשים. כלום. הייתה דממה מוחלטת. כל דבר שנוגע באידיאולוגיה של השמאל נגד המדינה הדו לאומית שלהם, לא יוצא החוצה. לא מקבל צעקה. לא מחבקים את המשפחות. השתיקה שלהם משגעת אותי. אז אל תגידי לי שהם לא רוח גבית של הטרור. הם האמא, הם הדלק של הטרור. את יכולה לגלגל עיניים כמה שאת רוצה. את רוצה לראות תמונות? את רוצה לראות מה היה לפני כמה שנים כשרצחו את משפחת... אה.... משפחת... שרצחו את התינוק בן השלושה חודשים במיטה ואת הילד בן העשר".
משפחת פוגל?
"כן, פוגל. מה היה כשצה"ל נכנס לכפרים לחפש את הרוצחים? השמאל נכנס לכפרים נלחם נגד צה"ל שיעזבו את האנשים. איפה הם היו, איפה הם הפגינו כשרצחו תינוק בן שלושה חודשים?"
תינוקת.
"ילד".
ילדה.
"בואי התערבנו על מה שאת רוצה, זה היה ילד".
תינוקת בשם הדס.
"ילד".
ילדה.
מגגל. "כתבתי על זה אתמול, כי זה היה שמונה שנים לרצח. את צודקת".
גם לא זכרת את שם המשפחה.
"אני לא זוכר שמות. אני בקושי זוכר את השם שלי".
אולי אם עוסקים בהסברה כדאי לזכור שמות ואם הנרצחים הם נרצחות?
"לא צריך שמות, אני צריך מצבים", אומר ודוחף לי לפרצוף תמונות מזירת הרצח. "יש לי הכל. מי את חושבת שלח לי את זה, אם לא המשפחות שלהם? כי רוצים שיראו, שהעולם יראה. זה רצח אחד המבחילים ביותר שהיו כאן, לדקור ילדה בת שלושה חודשים, זה לא בני אנוש". גם פה אליאסי משכתב את המציאות קצת. כשהתמונות הופצו, ביקשו המשפחות בכל תוקף להפסיק וסיפרו כי זה מוסיף להם "צער על צער".
למי אתה הולך להצביע בבחירות האלה?
"פייגלין. הוא הסטארט אפ של הבחירות. הוא שם תמונה ברשתות שהוא דומה בה לסטיב ג'ובס. זה לא סתם. קראתי 300 עמודים של מצע, דיסלקט שכמוני. זה להסתכל על הבוחר, על מי שמצביע לו, ולהגיד אני מכבד אותך, לא אשקר בכלום. הכל כתוב. יש ליכוד וכאלה, ולא יודע מה אף אחד חושב באמת. עושים משהו אחד בבחירות ומשהו אחר אחרי זה. גם הצורה שהוא מדבר, תמיד נינוח".
זה הכי מפחיד.
"כשבאתי אליו הייתי ציני. חבר משותף אמר 'בואו תכירו'. לפני שהחליט להתמודד. הקסים אותי. התחלנו להשלים משפטים אחד של השני".
הופה, זה רומן.
"לגמרי. אני בטוח שבליכוד מצטערים שהעיפו אותו. זה מנהיג. הוא אומר משהו ועומד מאחורי זה".
רצה שתצטרף למפלגה?
"לא. גם לא רציתי. גם לא היה טוב בשבילו שאצטרף. אני חושב שהוא מדבר להרבה אנשי שמאל בצורת ביטוי שלו. להכניס אדם כמו הצל לתוך המפלגה, יכול רק לפגוע בנקודה שהוא רוצה להעביר".
סלידתו מקהילת הלהט"בים, לא מפריעה לך? ההדתה שהוא רוצה לקדם?
"דיברתי איתו על זה. אין לו בעיה איתם. מעולם לא שמעתי אותו מתבטא נגד הומואים. הוא מאמין בהפרדת דת ומדינה בצורה טוטלית. מדינה יהודית אבל תחליט לעצמך".
חתיכת סתירה. מניחה שמה שקנה אותך זה דגל הלגליזציה שהוא הרים.
"אני ראפר ואני אמור להגיד לך 'כן, אני לוקח סמים'. אבל אני לא מעשן, לא שותה לא כלום. כל החיים שלי ככה".
נו באמת.
"כלום. בתור ילד מכרתי, אבל מעולם לא השתמשתי. אני פריק קונטרול. אם אני נוסע באוטו להופעות אני לא יכול שיסיעו אותי, אני צריך להסיע את עצמי. לא אוהב לטוס במטוס כי אני לא הטייס. הייתי מכור לדברים אחרים, הייתי מכור לסקס, הייתי מתאמן כרוני, השתמשתי בכל סוג של סטרואיד שקיים עלי אדמות, אבל ג'וינט מעולם לא עישנתי".