הלהיט הוויראלי הגדול של הקיץ הישראלי נשמע כמו הדבר הכי פחות ויראלי ולהיטי שניתן לדמיין: קומיקס על ציפורים. רצועות קצרות ("סטריפים") עם מידע על ציפורים שונות והמחזה משועשעת של המידע, לא יותר ולא פחות, פרי יצירתה של נעה כ"ץ.

תמהיל מדויק של סקרנות ואהבה כנה לציפורים, האנשה ואירוניה, הפכו את הקומיקס הפשוט ללהיט מיידי. אבל למה להתמקד מלכתחילה בממלכת העופות? כ"ץ אומרת שזה מתוך "אהבה ותיקה לציפורים" ומתחביב שיגרום לחלקנו להרים גבה: "לזהות כל מיני דברים. אני אוהבת לזהות".

נעה כץ (צילום: איציק נבון)
"אני נטמעת בקהל, קטנה, לא מתערבבת יותר מדי במצבים חברתיים". כ"ץ | צילום: איציק נבון

מה זאת אומרת לזהות?
"פשוט לזהות. אני אוהבת לזהות מטוסים, לזהות מכוניות. יש לי גם הפרעת קשב, אם אני בשיחה עם מישהו ויש דרורים או אם עובר מטוס, אני מסתכלת על דברים".

היית צפרית חובבת?
"הייתי מזהה ברמה בסיסית מאוד. לא ידעתי כמעט שום דבר על ציפורים, אבל תמיד התעניינתי בהן ואהבתי אותן. יש לי קעקועים של ציפורים. אני מגיבה אליהן ברחוב כמו שאני מגיבה לכלבים ולחתולים. אני רואה ציפור, אני אומרת 'איזה חמודה'".

דמיינו עולם שכולו צביקה פיקים

כ"ץ (28) היא יוצרת קומיקס ומאיירת בוגרת בצלאל שזכתה להערכה ביקורתית על שני ספרי הקומיקס שפרסמה. "4", שנולד כפרויקט הגמר שלה, מאגד ארבעה סיפורים אמיתיים על יציאה מהארון; ספרה השני, "איה 50", יצא השנה ומתאר את סיפור ילדותה, התבגרותה ופרידתה מבית הוריה בכרמיאל. לאחר יציאתו לאור היא חיפשה פרויקט אישי חדש שתוכל להתמקד בו לצד עבודתה כמאיירת בתשלום. "הפרויקטים האישיים האלה מצילים לי את השפיות", היא אומרת. "בלעדיהם אני מרגישה כמו רובוט".

פתאום קם אדם ואומר "יש לי רעיון, קומיקס אינטרנטי שיתמקד בעובדות על ציפורים?"
"אני בנאדם שמאוד רגיש לסטרס והיה לי יום אחד עם הרבה מאוד סטרס, אז החלטתי ללכת לים ולהירגע. בדרך עברתי בהשקה של ספר קומיקס של חבר ובים קראתי את הספר. זה היה אחרי איזה זמן שלא עשיתי קומיקס ואחרי שקראתי אותו נורא בער לי לעשות. כשדיוושתי הביתה על האופניים ראיתי ציפור שלא זיהיתי, אז נכנסתי לגוגל וחיפשתי. חשבתי בהתחלה שאולי זאת הנקבה של ציפור מיינה, אז גיגלתי וראיתי שהזכר והנקבה נראים אותו דבר ואמרתי, איזה מוזר".

איפה המוזרות?

"זה לא כזה מוזר בכללי, אבל זה היה לי מוזר באותו רגע כי השלכתי את זה עלינו, איזה מוזר היה אם בני אדם היו נראים אותו דבר. ואז התחלתי לדמיין סיטואציות, נגיד צביקה פיק מתחתן עם צביקה פיק, צביקה פיק מחתן אותם, כל הקהל זה צביקה פיקים עם בגדים אחרים. זה שעשע אותי וכשהגעתי הביתה עשיתי את העמוד הראשון והעליתי לפייסבוק".

כבר מהקומיקס הראשון ראית שזה תופס?
"כן, זה היה מיד. פתאום 500 לייקים, 600 לייקים, 100 שיתופים. הרבה זמן רציתי לעשות קומיקס רשת ואמרתי "אוקיי, אני אקח על עצמי אתגר של מאה ימים, כל יום עמוד קומיקס על ציפורים'. זה ממש התפוצץ ואנחנו היום כבר בקומיקס מספר 85, נראה לי".

את מתכוונת להוציא את הקומיקס כספר?
"כן, עשיתי מימון המונים שמומן תוך שלוש שעות. ביקשתי 30 אלף, היום אנחנו כבר ב-250 אחוז ונותרו עוד 18 יום. זה מאוד משמח".

איך עובד משטר מאה הימים?
"אני קמה בשמונה וחצי בבוקר ובערך בעשר מעלה את הפוסט. יש ימים שאני עושה ערב לפני, אני אומרת, 'אני אעזור לנעה מהעתיד ואקל עליה קצת'. האינסטינקט שלי הוא לישון עד 11, אבל זה שם אותי במסגרת של שגרה מאוד בריאה, זאת המטלה הראשונה שלי בכל יום".

איך את מוצאת חומרים?
"הרבה אנשים שולחים לי עובדות על ציפורים. אני גם מחפשת מידע באינטרנט, ואם איזשהו רעיון קופץ לי אז אני עושה על זה קומיקס. אם לא קורה לי כלום, אני עוברת לציפור אחרת עד שזה קורה. יש ימים שאני עוברת הרבה מאוד ציפורים עד שקופץ לי רעיון".

ככה יום אחרי יום במשך 100 ימים.
"נורא קשה לייצר תוכן יומי, אבל אני בוס קשוח לעצמי. אין סיכוי שאני אפספס יום, אני אצא מגדרי כדי שיהיה לי את הקומיקס בבוקר. אני יכולה להישאר ערה עד הלילה או לקום מוקדם יותר. זה גם הופך אותי לבנאדם מאוד לא ספונטני. אם מישהו מזמין אותי בלילה לעשות משהו, אני אומרת לו מה פתאום, אין לי את הקומיקס של מחר".

איך מוצאים הומור ויצירתיות בשגרה כזאת?
"אין ברירה, חייבים להיות מצחיקים גם בבוקר".

יאלליק, הולכים ומזדווגים?

כ"ץ, לסבית מוצהרת שהתייחסה לזהותה המינית ביצירותיה, מתגוררת כיום בתל אביב. היא נולדה וגדלה בכרמיאל, מקום שבאותן שנים לא היה סביבה אידיאלית ליציאה מהארון. "בפני השכבה שלי לא יצאתי בעצם, כי נורא פחדתי. גם ככה לא הייתי מאוד מקובלת, אז אמרתי, 'אני לא אשחק עם זה'. בגיל 16 יצאתי מהארון בפני אמא שלי, אבל ביקשתי ממנה לשמור את זה בסוד. אחרי שנה אמרתי לה 'אוקיי, תספרי לאבא ולאחים' והיא הלכה וסיפרה. בצבא כבר סיפרתי מיד לכולם. אמרתי, נוריד את הפלסטר הזה כבר עכשיו. וזה היה בסדר".

רק בסדר?
"שמחתי שאני לא צריכה להסתיר. הייתה לי חברה, היה לי פייסבוק, היה כתוב 'במערכת יחסים עם'. אז לא באמת יכולתי להסתיר את זה, כבר הייתי בשלב אחר"."איה 50" מספר בין השאר על יציאתה מהארון, על מערכת היחסים הראשונה שלה אחרי התיכון ועל יחסיה עם משפחתה. זה עדיין הפרויקט שהיא מרגישה כלפיו את החיבור הכי עמוק ("הוא מכל הנשמה"), אבל כיום היא מזוהה לגמרי עם הציפורים, קומיקס פשוט על נושא אזוטרי לכאורה קשה להסביר איך נהפך ללהיט חוצה גילים. האם מסתתר בנו צפר חובב שמשווע לתוכן ייעודי, או שאולי כולנו נתקפנו נוסטלגיה לאנציקלופדיות שגדלנו עליהן? האיורים הנאמנים למקור של הציפורים עשויים לעורר סנטימנטים, אבל ההסבר של כ"ץ לבחירה הסגנונית הוא פשוט: "אני רוצה שאנשים יראו איך הציפור נראית".

למה לדעתך הקומיקס הזה כל כך מצליח?
"כי זה טוב".

נעה כץ (צילום: איציק נבון)
"תיקנו אותי כשכתבתי גוזלים במקום אפרוחים. יש הבדל, מסתבר" | צילום: איציק נבון

וכשאני אצטרך לכתוב למה זה עובד לדעתי?
"אתה תכתוב: 'כי זה טוב'".

ובכל זאת, יש משהו בתחושה של האינציקלופדיה? בסגנון הנוסטלגי של האיורים?
"אני חושבת שמה שבאמת מוצלח בציפורים זה הטקסטים, השיחות, השמות, הבדיחות. האיורים הם רק מלווים פה, ככה בתחושה שלי. גם הכנסתי מין סלנג חדש, אנשים מאוד התלהבו מה'יאלליק', מה'כה'. אנשים מספרים לי ש'יאלליק' זה משפט ההובלה שלהם למין עם הבן זוג שלהם, 'יאלליק, כה, הולכים ומזדווגים'. זה הפך להיות עולם מבחינת העלילה, הדמויות הקבועות. אנשים ממש עוקבים, ממש מושקעים בזה".

מי הקהל שלך?
"אני חושבת שהסקאלה היא בין 20 ל-60. אנשים שאוהבים ציפורים, אנשים שלפני זה לא כל כך אהבו ציפורים ועכשיו הם מאוד אוהבים. אני מרגישה שאנשים מתחילים לשים לב לציפורים יותר".

זה קהל חדש בשבילך?
"בטח, הקהל הישן שלי הוא בעיקרו להט"בי כי מאוד התעסקתי בלהט"ביות, אבל עכשיו יש לי קהל חדש של חובבי ציפורים".

קהל יותר מיינסטרימי גם.
"נראה לי שזה פונה לכולם, אנשים מגניבים בכל הגילאים. אני אוהבת שהם שולחים לי עובדות, אני מרגישה שכל יום אני נהיית חכמה יותר עם כל עובדה שאני לומדת. ואני באמת לומדת מלא".

כשהיית קטנה חלמת שזה יהיה המקצוע שלך? קומיקסאית מקצועית?
"הקומיקס הגיע אליי באיחור, בערך בשנה ג' בבצלאל. בהתחלה חשבתי שאני אהיה מעצבת גרפית, אחר כך חשבתי שמאיירת, אחר כך הבנתי שאני גם קומיקסאית. לא כל מאייר הוא קומיקסאי".

לא כתבת לפני זה?
"כתבתי ביומן וכתבתי פרוזה וכתבתי לעצמי, אבל אף פעם לא חיברתי את התחומים האלה. כשבסוף עשיתי את הקומיקס הראשון שלי, סתם איזו חוברת קומיקס באיזה קורס, כולם פתאום נורא התלהבו. אז אמרתי 'אוקיי, נראה לי שאני טובה בזה'. המשכתי עם הקומיקס גם בפרויקט הגמר שלי בבצלאל, '4'. היה המון הייפ סביב זה, הוצאתי את זה לאור, זה קיבל מימון המונים".

כל מה שאת נוגעת בו מצליח ומקבל מימון המונים.
"אני תמיד אומרת שהכל קורה בטעות. כל ההצלחה הזאת, לא התכוונתי לזה. אנשים כל הזמן כותבים לי 'גאון', אבל אני לא גאון. פשוט הכל יוצא לי בטעות. לא ציפיתי לתגובה הזאת בחיים".

תוכי ירוק, לא מגניב?

לבד מההתלהבות, אהבת הקוראים של כ"ץ לתחום הצפרות יוצרת ציפיות גבוהות ודרישה נוקשה לדיוק. אחד הקומיקסים הזכורים שלה הוא למעשה התנצלות על טעות עובדתית בקומיקס קודם. "זה היה דווקא פוסט מאוד ויראלי, אנשים מאוד העריכו את זה שתיקנתי כי לא הייתי חייבת. אבל אני טועה כל הזמן, אנשים כל הזמן כותבים לי. נגיד עכשיו עם הפניניות: כתבתי גוזלים במקום אפרוחים ויש הבדל, מסתבר".

נעה כץ (צילום: איציק נבון)
"אני אוהבת יונים, הן הולכות ואתה יודע שהן טיפשות וזה חמוד" | צילום: איציק נבון

בשביל הספר תביאי יועץ מדעי?
"בוודאי, צריך לעשות עריכה מדעית. הספר יהיה מדויק. אני רק רוצה העובדות יהיו נכונות".

עלו טענות על זה שהציפורים הרעות מקבלות אצלך שמות מזרחיים. שמעת דברים כאלה?
"כן, ב'איה 50' יש דמות שאני יוצאת איתה לדייט, והיא אומרת 'מוות לערבים, דעתך?'. מישהי כתבה לי על זה, 'למה עשית אותה מזרחית? כי מזרחים הם גזענים יותר?'. אז כתבתי לה, 'לא עשיתי אותה מזרחית, ציירתי בחורה לבנה עם גולגול ושני גלחים בצדדים. למה את הנחת שהיא מזרחית? הגזענות פה היא לא ממני, היא ממך'".

מה את עונה לאנשים שמפרשים ככה את השמות בקומיקס שלך?
"אני לא עושה את זה כמדיניות. השם הראשון שעולה לי וגורם לי לצחקק, זה השם של הדמות. אין מחשבה גזעית מאחורי הדבר הזה. אני חושבת שאלה אנשים שמחפשים גזענות במקום שאין בו גזענות. יש כל כך הרבה גזענות, אנחנו מוקפים בגזענות, למה אתה מחפש את זה אצלי? אני לא מאמינה שזה קיים אצלי בקומיקס. מי שיחפש את זה ימצא".

מה עושים עם מי שכן מוצא דברים כאלה?
"אני תמיד עונה להם שאני אשים לב בעתיד. ואז מה הם יכולים לכתוב? הם אומרים בסדר".

מה העובדה שהכי הדהימה אותך על ציפור?
"לפני כמה ימים קראתי שהגוזלים של הדוכיפת יודעים להשפריץ קקי על פולשים. אז נכנסתי ליוטיוב להסתכל על זה קורה".

ואיך זה נראה?
"כמו שאתה מדמיין את זה. פשוט ישבתי בבית וממש צחקתי".

מה את חושבת על הדוכיפת? על מעמדה כציפור הלאומית?
"כל צפר שאני פוגשת לא מרוצה ממנה. אומרים, עדיף את הבולבול, עדיף ככה, עדיף ככה".

למה?
"לא יודעת, צפרים הם אנשים שקשה להרשים. אני אוהבת את הדוכיפת, אני חושבת שהוא חמוד".

יש ציפורים שאת שונאת? אולי יונים?
"לא, למה שאני אשנא אותן?".

הן מלוכלכות וטיפשות.
"אבל אני אוהבת את הטיפשות שלהן, הן הולכות ואתה יודע שהן טיפשות וזה חמוד. זה בסדר, לא כולם חכמים".

מה עם מינים פולשים? מיינה, דררה?
"הוא לא מפריע לי. הוא פולש ומפריע לחקלאים, למינים אחרים של ציפורים, לי הוא לא מפריע. הדררה חמודים. פתאום אתה רואה תוכי ירוק, לא מגניב?".

מה עם עורבים? הם באמת מרושעים.
"בחיים לא תקף אותי עורב, טפו טפו טפו, אז אין לי סיבה לשנוא אותם עדיין. אבל אני לא מישירה מבט איתם, לא איתם ולא עם המיינות, כי אני יודעת שהן נוטות לתקוף".

אני מפחד מעורבים.
"פשוט אל תסתכל עליהם. אני אוהבת אותם, הם מאוד אינטליגנטים, אני פשוט לא רוצה להתעסק איתם".

מי הציפור האהובה עלייך?
"דרור, הקטנים האלה שקופצים. הם נהדרים. הם הכי נפוצים. אני מאוד אוהבת אותם כי הם נורא פשוטים, זה מאוד מדבר אלי, אני אוהבת פשטות. אני רוצה לחשוב על עצמי כבנאדם מאוד פשוט, אז אני מאוד אוהבת דברים פשוטים. יש לי קעקוע של דרור".

הציפור הכי נפוצה זאת הציפור שאת הכי אוהבת?
"אם אני יכולה לבחור אחת אהובה, אז אבחר אחת שאני רואה כל הזמן. לא משהו טרופי, כי זה לא ישמח אותי באותה מידה".

את מרגישה הזדהות עם הדרור?
"אני מאוד נטמעת בקהל, אני קטנה, אני לא יוצאת מהבית יותר מדי, לא מתערבבת במצבים חברתיים יותר מדי. אז כן, אני מזדהה עם הדרור. לא מיוחדת, קטנה, פשוטה, חיה חיים טובים, בלי יותר מדי דאגות, יש הרבה אוכל על הרצפה, עפה על עץ, יש הרבה אוכל על העץ. אף אחד לא מנסה לצוד אותה, חוץ מחתולים אולי, אבל היא יכולה לעוף, היא יכולה לקפוץ. הם מקסימים, הם חמודים, איך שהם קופצים. מאוד משמח אותי לראות אותם".