הכל היה ממש בסדר בין הדס לבעלה דרי. הזוגיות הייתה טובה, גידול הילדות התנהל בנחת וגם השגרה המנמנמת הייתה בסך הכל בסדר גמור. ואז הגיעה המעטפה. דפים על גבי דפים מתוך יומן הפגישות שלה עם הפסיכולוג שלה, האיש שלו סיפרה את הסודות הכי כמוסים שלה. הערימה הזאת לא השאירה לה הרבה ברירות, הדס היתה חייבת לגלות איך הפרטים האישיים שלה הגיעו לידיים זרות, ומאיימים כעת להרוס את חייה. ב"להעיר את הדוב", היא יוצאת למסע גילוי והתמודדות שמטלטל את הזוגיות ומפר את השלווה המשפחתית.

קרן מרגלית, יוצרת "להעיר את הדוב", יודעת דבר או שניים על כספת הסודות בחדר הפסיכולוג, והפחד שהמחשבות הכי אינטימיות שלך יהיו פתאום נגישות לזרים, בעצם - אפילו לבני משפחה. הסדרה הקודמת שיצרה, "פלפלים צהובים", עסקה בהתמודדות של משפחה גילוי אוטיזם, ולפני כן הייתה מעורבת בעונה השנייה של "בטיפול", שם כתבה את דמותה של צעירה חולת סרטן. בחייה הפרטיים, כבר 15 שנה שהיא נפגשת עם מטפל שעוזר לה "לנקות את הלב", להגדרתה.

לקראת עלייתה של הסדרה החדשה שלה, היא נפגשה עם מטופל מקצועי אחר, השחקן יוסי מרשק. לפני שבוע התפרסם שאחרי תקופות של עליות וירידות, מרשק ובת זוגו, השחקנית נעמי לבוב, החליטו להיפרד. לידיעת הרכילות מרשק לא רצה להגיב, בשיחה עם מרגלית הוא מסכים לפתוח מעט את אשר סגור לבו. בסדרה הוא מגלם את דרי סרי, בן זוגה של הדס (נועה קולר), שהמכתבים האנונימיים מרעידים את כל מה שהוא חשב על הזוגיות שיש לו.

יוסי מרשק וקרן מגלית (צילום: יונתן בלום)
"היום אני בא לטיפול כדי לעבוד". יוסי מרשק עם קרן מגלית | צילום: יונתן בלום

"מאד חשוב לשמור על היגיינה בתוך הלב"

קרן: מתרגש?

יוסי: מחכה לזה הכי בעולם. אני חושב שזה התפקיד הכי אמיתי וחשוף שלי. כשקראתי את זה בהתחלה הייתי בשוק מהטקסטים שהיו ממש מציאותיים. זה לא קרה לי בעבר.

קרן: מציאותיים?

יוסי: דברים שבאמת נאמרו לי ושאמרתי בעצמי בחיים הפרטיים שלי. אבל איך כבר אחרי מאה  מילה הגענו לחיים שלי?

קרן: כל הדרכים מובילות לרומא. אז אתה עוד הולך לפסיכולוג?

יוסי: אני הולך לפסיכולוג חדש יחסית, חצי שנה בערך. לא הייתי בטיפול במהלך הסדרה, אבל הייתי בטיפול לפני זה במשך שמונה שנים.

קרן: ואיך החדש? מוצא חן בעיניך?

יוסי: כן, זה מרגיש לי אחרת לגמרי. אם בטיפול הקודם הייתי ממש צריך את הפסיכולוג, הייתי מחכה לפגישה איתו, אז היום אני בא לטיפול כדי לעבוד. אני יודע עליו את המינימום הנדרש: שהוא צעיר ממני, נשוי עם שלושה ילדים ומדי פעם הוא מדבר על עצמו. בחרתי בגבר כי חסרה לי דמות אב וכי עם אישה זה או שנפתח יחסי אמא ובן או שאני אתאהב בה. חוץ מהמידע הבסיסי הזה, אני מקפיד שהוא לא יעניין אותי. הפעם אני מאד מרוכז בעצמי.

להעיר את הדב (צילום: פיני סילוק)
מתוך: להעיר את הדב | צילום: פיני סילוק

קרן: הפעם?

יוסי: בסשן האחרון הפסיכולוג אמר לי, "אתה יודע זה גורם לי נורא להזדהות עם מה שאתה אומר כי..." בלה בלה בלה. ואני אמרתי בלב, וואלה יופי. מה הוא מדבר על עצמו עכשיו? מה קרה?

קרן: אתה לא מתפדח שהוא יקרא את זה?

יוסי: אני חושב שהוא יהיה מרוצה. הוא יצחק. כשהלכתי לפסיכולוג בפעם הראשונה בגיל 25, איזה גיל נוראי. זאת הייתה תקופה נוראית, אחרי לימודי המשחק ב"בית צבי", ואחרי אינטנסיביות מטורפת - בא הכלום, ופשוט איבדתי את דעתי. לא היה לי מושג מי אני ומה אני רוצה מהחיים, היו לי התקפי חרדה ודכאון עמוק. החלטתי ללכת לטיפול למרות שבזמנו זה לא היה דבר כל כך נפוץ, והיה אלמנט של בושה סביב זה. אחרי כמעט שנה נסעתי לניו יורק וכתבתי לפסיכולוג שלי מכתב על כמה שאני נהנה וטוב לי. אם הוא רק היה יודע כמה רע וקשה היה לי באמת. היום אני לא מוכן יותר לשקר לפסיכולוג שלי.

יוסי מרשק וקרן מגלית (צילום: יונתן בלום)
"בחרתי בפסיכולוג כי עם אישה זה או שנפתח יחסי אמא ובן או שאני אתאהב בה" | צילום: יונתן בלום

קרן: דיברת עם הפסיכולוג הנוכחי על הסדרה?

יוסי: בטח. דברנו הרבה על הנושא של הסודות החשופים. בהתחלה הייתי משוכנע שזה ממש לא יזיז לי אם מישהו זר יקרא את הסודות שלי, אבל אחרי כמה שניות חשבתי על דברים שאני אומר לו ואוי ואבוי אם היו עולים עלי.

קרן: דברים שאמרת על אנשים?

יוסי: על אנשים וגם על עצמי.

קרן: אבל אין לך איזה סודות גדולים שאתה מסתיר מכל העולם ?

יוסי: ואם יש אז אני אספר לך? כמה שנים את הולכת לפסיכולוג?

קרן: כלום. 15 שנה.

יוסי: אז חכי קצת. תני לזה זמן להבשיל אל תחליטי אם הוא מתאים לך כל כך מהר.

יוסי מרשק וקרן מגלית (צילום: יונתן בלום)
"פסיכולוג חשוב לתחזוקה של הלב. כמו עוזרת בית לנפש". מרגלית | צילום: יונתן בלום

קרן: בשנתיים שלוש האחרונות אנחנו מדברים המון על הסדרה, אני מתייחסת למפגשים יותר כאל תחקיר יקר. לפני כמה שבועות הפסיכולוג שלי סיפר לי שבעקבות הסדרה הוא שינה את הצוואה שלו. הוא הוסיף סעיף שאחרי מותו הוא מורה למחוק לצמיתות את כל סיכומי הטיפול של כל המטופלים שלו.

יוסי: לא ידעתי שזה אפשרי למחוק את הסיכומים.

קרן: מבחינת החוק? למה לא בעצם. אני אשאל אותו ואחזור אליך. בכל אופן, מאד התרגשתי. לא כי זה כזה קריטי בעיני. אלא כי הצלחתי להשפיע במשהו על משהו.

יוסי: את יודעת, הפסיכולוג הקודם שלי ואני היינו שוחים באותה בריכה. יום אחד נכנסתי למלתחות ופתאום אני רואה אותו עומד מולי עירום ואני עירום מולו, ואני פשוט לא מאמין שזה קורה לי. אנחנו עומדים ומדברים, 'היי אשר מה שלומך', 'בסדר יוסי איך אתה?', והדבר היחידי שהיה לי בראש זה לא להסתכל לו על הזין, כי אם אני אראה לו את הזין זה יהיה בלתי הפיך. אז הסתכלתי לו כל הזמן בעיניים וכשסיימנו את השיחה וכל אחד פנה לעיסוקיו. בסשן אחרי זה עשיתי צחוקים וקשקשתי, הכל בשביל לא להעלות את הפגישה במלתחות, ואז לפני הסוף אשר אמר לי, "אתה רוצה לדבר על הפגישה שלנו בבריכה?",  ואני אמרתי, לא. אין מה לדבר.

קרן: באמת קוראים לו אשר?

יוסי: לא. אבל הוא ידע שזה הוא.

קרן : כמה זמן אחרי הפגישה העירומה החלטת לסיים את הטיפול?

יוסי: שנתיים. את חושבת שחייבים לסיים טיפול יום אחד?

קרן: אני מקווה שאני אוכל להרשות לעצמי כל החיים.

יוסי: גם אני.

יוסי מרשק וקרן מגלית (צילום: יונתן בלום)
"אם היה אפשר לבטל את הפרידות בעולם אז הייתי עושה את זה" | צילום: יונתן בלום

קרן: פסיכולוג מאד חשוב לתחזוקה של הלב. כמו עוזרת בית לנפש: באים, מנקים, מורידים אבק מהלב, עושים פאנלים. מאד חשוב לשמור על היגיינה בתוך הלב. אני תמיד מדמיינת שהלב הוא כדור דביק שכל דבר נדבק אליו: כל הערה, כל מבט, כל כאב, וחשוב לנקות שם. במקום לנסוע לחופשה אני קונה שירותי ניקיון ללב.

יוסי: פשש. התרשמתי מהתשובה.

קרן: תודה. איך הלב שלך בימים אלה?

יוסי: דביק במיוחד וגם על "הולד". דביק כי יש לי את היצור הקטן והמושלם הזה, הבת שלי, שאני חווה איתה עכשיו דברים מדהימים. הלב שלי נפתח בעוצמות שלא דמיינתי שהן אפשריות. ומצד שני, כשיש לך ילד אז הלב שלך גם יותר פגיע ואתה מחזיק עליו גם את העלבונות והכאבים של הילד. מעבר לבת שלי, הלב גם מוקפא ומתארגן מחדש אחרי הפרידה שלי מבת הזוג שלי .

קרן: אתה מוכן להגיד את זה?

יוסי: כבר אמרתי.

קרן: איפה אתה עוד שנתיים?

יוסי: אבא טוב. הילדה שלי שמחה ומאושרת. ועובד כל הזמן כל הזמן: בארץ, בחו"ל, בחלל. ואני אהיה בן 50 יא ווארדי. מקווה שאעבור את גיל 50 בלי משבר. ואת?

קרן: אני מקווה לפחד פחות.

יוסי : ממוות וכאלה?

קרן: גם מהמוות וגם מהחיים. נו, דברים נדבקים לי ללב.

יוסי: טוב, כתבת סדרה שלמה על זה.

יוסי מרשק וקרן מגלית (צילום: יונתן בלום)
"כשיש לך ילד אז הלב שלך גם יותר פגיע". מרשק | צילום: יונתן בלום

קרן: אני באמת חושבת שבסופו של דבר הסדרה הזאת היא על פחד מוות. על משבר גיל. על הרגע הזה שאתה מבין שאולי אתה לא יכול יותר לכופף את הראש מול החיים ולפחד, אולי אתה לא יכול להתפשר. שהגיע הזמן להתמודד עם חוסר צדק, עם האלימות, גם אם לצד הפוגע יש את כל הנסיבות המקלות ללמה הוא עשה מה שהוא עשה. זה מרפרף במורכבות של מתי פשרה היא ערך ומתי סתם נמנום של החיים.

יוסי: בתוך הקושי היומיומי של החיים, בתוך המאבק ההישרדותי על הפרנסה והילדים והבריאות - עבור הרבה אנשים המלחמה על עקרונות היא פריבילגיה. את צריכה להגיד תודה שיש לך אותה.

קרן: אני אומרת, אבל אתה נותן לי קרדיט שלא מגיע לי. יש הרבה דין וחשבון על כך שאני עושה בעיקר לביתי - ולא מספיק מעבר.

יוסי: אם היה קורה לי מה שקרה לדמות של הדס, שנועה מגלמת, נדמה לי שבהתחלה, באינסטינקט, הייתי מוותר וממשיך הלאה, אבל אחרי שהזמן היה עובר זה היה מטריף אותי והייתי נעמד על הרגליים.

קרן: אח נועה נועה קולר הנהדרת.

יוסי: "נועה מדהימה. והדס ודרי הם זוג מהמם. חברים סופר טובים: אבל אחרי כל כך הרבה שנים, שגרה, וגידול ילדות, הם חווים את המשבר של החיים שלהם. ודרי , שהיה לו טוב בתוך הנמנום של החיים, מקבל את הבומבה ממה שהיא עשתה לו. אבל אני עדיין מקווה שהם לא יפרדו._OBJ

קרן: איך אתה עם פרידות?

יוסי: נורא ואיום אני חושב שזה דבר נוראי. אם היה אפשר לבטל את הפרידות בעולם אז הייתי עושה את זה.

קרן: הגעת למקום הלא נכון. כל החיים האלה הם בסימן הפרידה שמחכה לנו בסוף. אתה יודע להיפרד יפה?

יוסי: ממש לא. אני חותך את זה כאילו בבשר החי, ומקווה לא לראות את הפרטנריות אף פעם. אבל עם נעמי זה שונה לגמרי. נעמי לימדה אותי להיפרד יפה. אני מאד מאד מודה לה על זה .

קרן: אז נפרד עכשיו לשלום?

יוסי: כן. ונפרד יפה כי אני מצפה שיהיה לי תפקיד ראשי גם אם תעשי עוד סדרה.

פרק הבכורה של "להעיר את הדב", ישודר בשני הקרוב מיד אחרי "ארץ נהדרת" בקשת, ערוץ 12