אין תמונה
האו אר יו דוין?

"יש לי 'עייפת עיתונאים', מחליט ג'רמי פיבן לספר לי רגע לפני שאנחנו מתחילים בראיון, "אבל זה לא בגלל העיתונאים, אלה בגלל הג'ט לג", הוא ממהר לתקן. "הגעתי מארצות הברית מיד לשטף הראיונות הזה, אז המטרה שלי היום היא לא להביך את עצמי... זו העבודה שלך עכשיו, לא להביך אותי! אה, רגע. זו העבודה שלי...”, הוא מסכם בחיוך.

שתי דקות בחברתו של פיבן מספיקות להבין למה הפך לאחד השחקנים האהובים בתעשייה. הצ'ארמריות הטבעית שמאפיינת אותו על המסך היא חלק אינטגרלי מהאופי שלו גם במציאות, מה שגרם לי להבטיח מיד שאעשה כמיטב יכולתי כדי לשמור עליו, גם אם זה לא ממש משרת את המטרה שלי.

אם השם ג'רמי פיבן לא מצלצל לכם מוכר, יש לי רק שתי מילים בשבילכם: ארי גולד. פיבן (48), בן למשפחה יהודית ממנהטן, סוגר בימים אלה 25 שנות קריירה עמוסה שכללה הופעות בעשרות סרטים, סדרות והצגות בברודוויי. אבל אף אחת מהן לא זוהתה איתו כל כך כמו דמותו של הסוכן היהודי החריף ובעל הפה המטונף מ"הפמליה" של HBO. שמונה העונות בתפקיד זיכו אותו בשלושה פרסי אמי ובגלובוס הזהב, אבל בעיקר הפכו אותו לכוכב הגדול של הסדרה, למרות שבמקור היה אמור לתפוס מקום קטן יחסית בחייהם של וינס, טרטל, דרמה ואריק.

אחרי ש"הפמליה" ירדה מהאוויר ב-2011 היה ברור לכל שימי הופעות האורח והתפקידים המשניים של פיבן הסתיימו. אחרי שבעבר גילם שחקן שחיקה את ג'ורג' קוסטנזה בשלושה פרקים של "סיינפלד" והשתתף ב"מופע של לארי סנדרס", נתפרה ברשת ITV הבריטית סדרה חדשה לפי מידותיו. "מר סלפרידג"' (ימי ראשון ב-22:00 ב-yes oh וב-VOD), שעלות הפקתה מוערכת ב-10 מיליון פאונד (1 לכל פרק), מזכירה לא מעט את "דאונטון אבי", הדרמה המוערכת והמצליחה של הערוץ, שתחל בספטמבר את עונתה הרביעית, עם הבדל משמעותי אחד: "'דאונטון היא צילום מצב של תקופה, אנחנו מתמקדים הרבה יותר בשינוי, בהתקדמות ובשאיפה ללכת קדימה", מסבירה קייט לואיס, המפיקה האחראית של הסדרה.

כדי להבין את החשיבות הגדולה שמייחסת הרשת לסדרה, מספיק להעיף מבט חטוף בפניו של פיבן, תחושת האחריות שרובצת על כתפיו ניכרת בהם היטב. בתור הכוכב הבינלאומי היחיד שמשחק בסדרה, הוא מעביר את הימים האחרונים במרתון יחסי ציבור מטורף בין אולפני טלוויזיה ורדיו, ולכולם הוא מספר על התפקיד החדש בלהט בלתי נגמר. אחרי שיגיע לקומה ה-14 של הבניין ITV  המפואר, המשקיף על הנוף עוצר הנשימה של לונדון ויסיים עוד אחד מעשרות הראיונות הטלפוניים שלו לתקשורת העולמית, הוא יתפנה להגיע אלי, בדיוק כשאני מתלבטת אם לפרגן לעצמי את אחת מהעוגיות המפתות שהמתינו בפינת התה. אל תטעו בין נחישות להתרגשות, את זה לא תראו על פניו של פיבן. 178 סנטימטרים של כריזמה ורוגע, חליפה אפורה, עניבה מנוקדת באדום, משקפיים מעוצבים, שיער מסודר בקפידה וזקן מטופח. לא הייתם נותנים לו יום מעל 35. 

אין תמונה
אני אוכל אנשים כמוך כמו גפילטע פיש

יוצאים לשופינג

אז מיהו אותו מר סלפרידג' אותו יגלם פיבן בדרמה התקופתית? מדובר בלא פחות ממי ששם את ה-ש' בשופינג. הארי סלפרידג' האמריקאי הקים את החנות הראשונה שהייתה מרושתת בחשמל, חימום, טלפון ובחלונות ראווה מוארים. ב"סלפרידג'ס" היו בית קפה (שבשלב מסוים הפך למגרש החלקה על הקרח), ספריית מגזינים, מתחם ירי ומודיעין שידע לספר גם מהו הגיל המדויק של המלך ומהן התשובות בתשבץ של הטיימס. הבשמים והאיפור, שזוהו אז כמוצרים של זונות בלבד, מוקמו בקדמת החנות כדי לייצר תחושה סקסית, וסלפרידג' עצמו הגנה את המשפט שהפך לסמל תרבות הצריכה: "הלקוח תמיד צודק".

מעבר למהפכה הצרכנית שהתניע, הסיפור של סלפרידג' הסתכם בהרבה יותר מקניות. הוא כולל, כמו במקרים הטובים ביותר, עלייה מטאורית, סקס, כסף פרסום, יצרים ונפילה גדולה, בדיוק כמו שכולנו אוהבים. במרכז עומד איש משפחה ואב לארבעה, שנהג להתהולל עם נערות שעשועים בקביעות, לבזבז את הונו העצום (3 מיליון פאונד, שמקבילים ל-65 מיליון בשער של היום) בהימורים ומצא את עצמו בסוף הדרך בלי יכולת לממן אפילו את המצבה של עצמו. אופי הסיפור והדמות שבמרכזו מצליחים לחצות את גבולות בריטניה ולקרוץ לשוק הטלוויזיה האמריקאי, ששופינג, דרמות וסיפורי עלייתו ונפילתו הם מהדברים החביבים עליהם ביותר.

תגיד, ג'רמי, מה גרם לך לקחת את התפקיד הזה?
"תראי, אף אחד לא עושה סדרות תקופתיות יותר טוב מהבריטים. כשקראתי מה אנדרו דיוויס (יוצר הסדרה והאיש שמאחורי העיבוד הטלוויזיוני המצליח של "גאווה ודעה קדומה" - א.ר) רוצה לעשות עם הדמות בסדרה הזו, כשראיתי את הדקדוק בפרטים, נדהמתי. מעולם לא ראיתי משהו דומה לזה. תביני שבדרך כלל בארה"ב את מקבלת פיילוט – וזהו. משם זה נעלם אחד גדול. פה פשוט ידעתי שאני בידיים טובות - וצדקתי. ראיתי את כל הפרקים של הסדרה ואני פשוט גאה בצורה שלא תיאמן. מעבר לזה, אני אוהב לשחק דמויות גדולות מהחיים. זה תענוג כי אתה זוכה להתמודד עם הדואליות של בחור שכלפי חוץ נראה כאילו כלום לא מזיז לו - בעוד שמאחורי דלתיים סגורות יש לו את כל החששות והפחדים והשדים שבעולם. כשחקן אלו הדברים שאתה מתפלל לקבל - אז פשוט קפצתי על ההזדמנות". 

אין תמונה
ארי, רגע לפני ההתפרצות

גם המפגש הבריטי-אמריקני הדליק את פיבן: "תמיד רציתי לעסוק בחיבור בין הבריטים לאמריקאים", הוא מצהיר. "אנחנו מדברים באותה שפה - אבל באופן שונה, יש לנו אנרגיות שונות ואני מרגיש שהן חוברו בסדרה הזו באופן הכי טוב שאני ראיתי אי פעם. יש פה מישהו ששינה את תרבות הקניה ומגיע עם אנרגיה אמריקנית איתה הוא צריך לשכנע את כל העובדים שלו, באותו אופן בו אני צריך לשכנע את כל השחקנים שאיתי וגם את הצופים, שהוא כריזמטי ושיש לו רצון חזק, שהוא יכול באמת להציל את היום. אם אני נכשל בזה או אם הדמות לא עושה את זה בצורה אמינה - אז התכנית לא עובדת”.

חווית איזו התנגשות תרבותית כזו? "תה/קפה"? "trousers"/ "pants"?
“אני חייב לומר שלא היה לי שום דבר מהסוג הזה: אני פשוט נהנה להיות כאן. התרבות הבריטית תמיד סקרנה אותי ואני לא זר לה: למדתי פה שייקספיר (במסגרת חילופי סטודנטים א.ר) וגדלתי על 'מונטי פייטון' והאמת היא שהרגשתי עם הקאסט הזה יותר בבית ממה שהרגשתי אי פעם על סט של כל סדרה אחרת”. אז החברים ב"הפמליה" אולי יכעסו על האמירה של פיבן, אבל לו לא אכפת – הוא מעריך כל כך את הצוות שעבד איתו עד שהוא בטוח שבעתיד הם עשויים להפוך אותו למובטל. הוא מסביר לי את החיבור אליהם בהכשרה והדרך הדומה: “אני חושב שזה בגלל שגדלתי בתיאטרון המשפחתי, הייתי על הבמות כילד ועברתי דרך ארוכה כדי להגיע לכאן. הדרך הזו של בתי ספר למשחק היא המסלול הרגיל שעוברים שחקנים באנגליה ולכן הרגשתי שכל מי שעבד איתי בסדרה הזו דיבר איתי באותה השפה”.

למרות הניסיון העשיר על המסך, הקריירה של פיבן ידעה גם לא מעט מפלות. אחת המפורסמות שבהן הייתה ב-2007, כששיחק בתפקיד מוביל במחזה "ספיד דה פלואו" בברודוויי לצד כוכבת מד מן, אליזבת מוס (פגי אולסן). פיבן נאלץ לפרוש מהמחזה בעקבות הרעלת כספית שבה לקה, פרישה שקוממה עליו את מחבר המחזה שהצהיר ש"פיבן עזב לטובת קריירה כמדחום". אם זה לא מספיק, הפעם האחרונה בה פיבן שיחק תפקיד ראשי בסדרה הייתה ב-1998 ב"קופידון" הכושלת. לאור כל זה אפשר רק לתאר את הלחץ המופעל עליו בדרמה שבנויה על איש אחד ומצופה להצלחה. 

אין תמונה
פרח טיס

הטוויטר שלי סבל

ההצגה הגדולה שלו בפרק הראשון של הסדרה נובעת מהבנה עמוקה של הדמות אותה הוא מגלם, אדם שנמצא בהופעה תמידית: "סלפרידג' אהב מאוד את איש הבידור פי.טי ברנום וזה היה עוגן אמיתי עבורי כשניגשתי לתפקיד שלו. הוא באמת חשב על עצמו במונחים של פרפורמר ואני חושב שזו גם הסיבה בגללה הוא מתאהב בנשים כמו אלן לאב (כוכבת מפורסמת ושואו גירל בסדרה). צריך לזכור שהוא היה הסלב הראשון שהפך לכזה לא בזכות היותו מלך או בעל בעל תואר, אלא במעשה ידי אדם. הוא אהב קידום והוא השקיע בזה המון כסף, אבל הוא גם האמין באמת בפרסום ואני חושב שזה אצילי”.

ביקרת בחנות לאחרונה?
"ביום שידור פרק הבכורה הלכתי לסלפרידג'ס וקניתי לי בושם. אני אוהב את החנות הזו וכדי לכבד את הארי קניתי בה כמה וכמה פריטים (ביניהם ז'קט!). החנות הזו כל כך שופעת ומסיחה את הדעת שיכולתי להסתובב בה בלי לעורר מהומה. אני חושב שאם אלך לשם עכשיו, אחרי שהתכנית שודרה זה יהיה מעט שונה. אולי קצת היסטרי. בכלל, אני אוהב מאד להיות מתחת לרדאר, להסתובב בערים ופשוט להסתכל על אנשים. אני חושב שעבור שחקן זו מתנה. כשאתה לא יכול לעשות את זה, זה יכול להפריע להתפתחות שלך כשחקן, אז תודה לאל שלא הייתי 'ילד כוכב' ויכולתי להגיע לשם משלי ולפרסום מאוחר יותר".

זו דרמה תקופתית, ואני מתארת לעצמי ששמרו עליכם שלא תכניסו בטעות נייד לסצנה שמתקיימת ב-1906...
"כן, יש חוקים נוקשים על הסט, אבל זה מעולה כי זה יוצר את האווירה שרצינו. בכלל, לדעתי אחת הסיבות בגללן אנשים כל כך אוהבים את הדרמות התקופתיות, היא כי פעם היה יותר פשוט - וזו האנרגיה שהייתה על הסט: את לא מצייצת ובודקת את הפייסבוק תוך כדי. את נוכחת ואת שם, וזה משהו שעוזר לשחקנים".

אין תמונה
אז אתה רוצה להגיד לי שלא הוזמנתי לחגיגה של ?שמעון פרס

פיבן אולי נהנה מהסטריליות של הסט, אבל חשבון הטוויטר שהוא מתחזק בקביעות דווקא סבל ממנה: "מה שהיה לי ממש קשה הוא שבזמן הצילומים היה לנו אסור לצייץ תמונות מהסט. אלו חודשים של התאפקות וזה ממש עינוי, כי את רוצה לפרסם את התמונות האלו ואת לא יכולה, אז עכשיו אני נהנה מהאפשרות להוציא אותן סוף סוף החוצה”.

יש איזה פריט מהתקופה ההיא שאתה חושב שהיה כדאי לנו לחזור ולהשתמש בו היום?
"מבחינת הלבוש, סוג הדברים שאת רואה בסדרה עובד גם היום: נעלי הגברים שנעלנו על הסט הן באמת מ-1909 והן חוזרות לאופנה כמעט בצורה מדויקת, גם החליפה בשלושה חלקים לגברים חוזרות לאופנה. וחוץ מזה, זה יהיה נחמד אם שעוני הכיס יחזרו לשימוש, חד משמעית".

תקתוק השעון והקפדה על זמן בכלל מאפיינים את הארי סלפרידג' כבר מהפרק הראשון של הסדרה, אבל מסתבר שפיבן לא חולק איתו את התכונה הזו: “אני ממש לא דייקן ואפילו אפשר להגיד שאני ההיפך המוחלט מזה, אני חושש. לעומתי, הארי באמת אובססיבי לזמן, ברמה כזו שלא היו כסאות במשרד שלו כדי שאנשים לא יתיישבו שם לזמן ארוך. הדייקנות הייתה גם בזה שכל בוקר בדיוק בתשע, הדלתות של החנות היו נפתחות והוא היה שם, מקדם את עצמו, את החנות - וזה לא משנה אם הוא היה ער כל הלילה בגלל הימורים. הוא שם".

עשית מחקר רציני על החיים שלו לפני הצילומים?
"כן, הוא ממש מעניין וגם ידעתי שהולכים להיות מאוד מדויקים לגבי החיים האמיתיים שלו, בעוד הדמויות סביבו בדויות. קראתי את הספר "Shopping, seduction and Mr Selfridge” (המספר את קורותיו של סלפרידג' ועליו מבוססת הסדרה) וזו הייתה חגיגה עבורי. זה ספר נהדר, והמחברת אובססיבית לגבי הארי - בצורה מעולה, כמובן - אז היא עשתה לי הרבה מהעבודה, אם להיות כנה".

הבנתי שהספקת להיות בכמה אירועי ספורט במהלך הצילומים ואפילו לפגוש את הנסיכים?
"כן, בזמן שהייתי פה הלכתי למשחק פולו ופגשתי את הנסיכים. שניהם היו צנועים ודיברו בגובה העיניים בצורה פשוט מדהימה. אני בטח לא צריך לספר לך את זה, אבל הנסיך הארי קרא לי "ארי" כל הזמן (ארי גולד, הדמות שפרסמה את פיבן א.ר) וזה היה כל כך חמוד עד שלא רציתי לתקן אותו. הוא אמר לי: "אוי, ארי, ארי, אני רוצה שתפגוש את החברים שלי, בוא רגע" והתלבטתי אם להגיד לו: “אמממ, קוראים לי ג'רמי...”, אבל הוא היה ממש מתוק ואני מבין למה כולם אוהבים את הנסיכים – הם לא עושים הצגה, זה אמיתי לחלוטין. הם פשוט בחורים נחמדים וצנועים".

אז גם פרינס הארי רואה את "הפמליה"?
"יש לו רפרנס לדמות, זה בטוח. כמו שאת יודעת, ארי הוא שם עברי. המשמעות שלו היא "אריה" וכמובן שהוא לקוח באמת מארי עמנואל. אני בטוח שארי ורם הם סלבריטיז בישראל, לא?”

בהחלט מכירים אותם כאן. אתה פגשת אותם?
"בטח. ארי היה הסוכן שלי ואת רם אני מכיר כי הוא ראש העיר של שיקגו כרגע. הוא היה ראש הצוות של אובמה אז זו באמת משפחה של מצליחנים".

אם מדברים על הצלחה, יש דיבורים על סרט של "הפמליה" בקרוב?
"כן. כבר כתבו תסריט לסרט של "הפמליה" ומדברים על צילומים השנה, אבל אני ממש מקווה שאני אהיה עסוק בצילומי העונה השנייה של מר סלפרידג'. כמה נחמד זה יהיה?”

מאוד. לסיום, אני חייבת לשאול: אתה הולך לשמור על הזקן?
“האמת היא שהפסקתי להתגלח ברגע שהתחלתי לקרוא את התסריט ל'מר סלפרידג'' ואני הולך לשמור על הזקן כי אני מאוד מקווה שתהיה עונה שניה לסדרה. אני בחור שיכול לעשות המון דברים, אבל לגדל זקן ב-11 ימים הוא לא אחד". 

אין תמונה
וינס, טוב שבאת להציל אותי מהבריטים האלה

>> בואו לעמוד הפייסבוק שלנו
>> לכל כתבות המגזין