שבוע אחרון של אוגוסט. בשלה העת לדבר על הפרשת גוף שנויה במחלוקת, זו שמעניקה את הגועל למילה "לחות" ושרובנו משכשכים בה כבר חודשיים: זיעה. היא לא אוברייטד ומפוצצת יחסי ציבור כמו דמעות, אבל גם לא מגיעה לרמת הדוחי והשטנה הכללית לה זוכה הנזלת. אז הנה 11 מחשבות על זיעה למרות שבואו, יש איזה מאה.
1. זיעה משותפת
זיעה מקושרת אמנם לבי.או – ריח גוף מבאס, אבל בישראל, באוגוסט, יש בה מימד חזק של שותפות גורל. אתם תלכו ברחוב, תפגשו מכר שלא ראיתם זמן מה, תתקרבו אחד לשני או לשנייה ותעצרו לרגע. "וואי כולי מגעילה", "אני מזיע את החיים". ואז אחד מכם יאמר "יאללה שטויות" ואתם תתחבקו. זה לא יהיה ניקור לחי מנומס אלא חיבוק לח, כזה שמערב נוזלים שהוגרו על ידי זולת, שמשאיר משהו מכם על מישהו ומשהו שלו עליכם, ולכן אין לו ברירה אלא לכלול אינטימיות מהבילה. אתם לא תצטערו עליו כי זה רגע ששמור, לרוב, לאנשים שאתם מחבבים. הוא אפילו יכלול קמצוץ קטן של נחמה או לפחות יזכיר לכם שגם באוגוסט, שדווקא באוגוסט, אנשים זקוקים לחיבוק.
2. כתמי זיעה
יש לנו לא מעט אסוציאציות לזיעה. אחת מהן היא כתמים. כתמי זיעה איומים שמתפשטים על החולצה באזור בית השחי, מותירים את בעליהם נבוכים וחסרי אונים, המקבילה הבוגרת ללהשתין במכנסיים. רוב הזמן אנחנו מסתובבים בעולם מוגנים למדי, למדנו להוציא החוצה מה שאנחנו רוצים ולשמור לעצמנו את מה שלא. אבל כתמי זיעה? הם באמת נותנים עליכם הכל, הם כל מה שצריך לדעת על אדם.
אסוציאציה נוספת היא של גברים או נשים בחדר כושר. זאת דווקא תמונה מעוררת קנאה. אני רוצה להיות האנשים האלה שמזיעים כרגע, עם המגבת על הכתף, בדרך לעוד סקווט מנצח. ואולי זאת בכלל לא תמונה, אלא התחושה ההיא של טיפה. טיפה אחת, קטנה. היא זולגת במסלול משלה ומגיעה לעורף, אתם מרגישים אותה מחליקה בעדינות במורד גבכם, נוזלת את דרכה לישבן, גולשת על הירך האחורית, נעצרת לכמה שניות מדגדגות בחלק האחורי של הברך ומיד דוהרת במורד השוק והקרסול אל תוך הכפכף.
3. זיעה מתעליינת
או פּוּרְנַה-סַאלַאבְּהַאסַאנַה (תנוחת "חגב מלא", ביקראם יוגה)
אם להיות לרגע מלאני קליין, אפשר לדבר על זיעה טובה וזיעה רעה. בסיטואציות מסוימות, להזיע זה דבר נפלא. אם תלכו לביקראם יוגה, תתאמנו במשך תשעים דקות בחדר שמחומם ל-41 מעלות ובלחות של 60%. אתם לא תשנאו את הזיעה של עצמכם כי היא תגיע עם מתיחות עמוקות יותר ונשימות טובות יותר, ואתם תחוו אותה בחברת אנשים אחרים. זה לא יהיה סתם גוף טיפש שמנסה לקרר את עצמו באופן פרימיטיבי, כפסע מהַלְחָתָה כלבית, זאת תהיה זיעה של חוויה רוחנית משותפת. אתם האנשים שביצעו הרגע את כל עשרים ושש האסאנות, אתם טובים יותר מכל היתר והזיעה היא ההוכחה לכך. זו זיעה של התעליינות על הזולת ושל טוהר פנימי ורוחני, אתם עונדים את הטיפות האלו כמו מדליות קטנות. זה תקף כמובן גם לכל סוגי הכושר, כי זיעת כושר היא ניצחון הרצון, גבורת הרוח האנושית על ספה, מזגן וחטיף.
4. זיעה פרובינציאלית
זיעה מכוונת אנחנו חווים גם בסאונה. מקורה בפינלנד, מדינה קרה שלאנשים אין בה יותר מדי הזדמנויות להזיע אבל הם מעוניינים בכך בכל זאת. לטעמם הסגולות הבריאותיות רבות, אבל יש בה גם מימד חברתי. אנשים יושבים ביחד על ספסלי עץ לוהטים ומגירים נוזלים, חברותא של הפרשות גופניות. אנחנו יכולים לחסוך את זה לעצמנו ופשוט לעלות על קו 142, אבל גם כאן אנשים נוהגים לפקוד סאונות בהזדמנויות שונות. מנהגים של מדינות קרות שאימצנו למרות שהם לא קשורים לאקלים שלנו, כמו בגדים של קוס ופרקטים וחימום תת רצפתי. זו זיעה לגיטימית, אבל בואו נודה שגם קצת פרובינציאלית. אנחנו נחיה חיים רצופי מזגן וכשנחשוק בקצת יזע ניכנס לסאונה, למרות שברוב ימי השנה אנחנו יכולים לחסוך את זה וסתם לצאת לרחוב.
5. זיעת סקס
או "כולי מזיע, יש לי משהו נייס להציע" (בן אל תבורי, "גומיגם", סטטיק ובן אל)
זיעה נראית מעולה בתמונות ועל בן אל תבורי (ונראית נורא באוטובוסים ועל שלמה ארצי). כשבן אל טוען "כולי מזיע", זאת זיעה חיובית. וכשהוא אומר "יש לי משהו נייס להציע", המשהו הזה הוא סקס. להזיע עם מישהו ועל מישהו או מתחת למישהו שאתה, בהגדרה, מחליף איתו נוזלים. זיעה שלא מקושרת אצלנו לגועל אלא לתשוקה המופנית כלפי אדם אחד (או יותר, אם אתם במסיבה של גילי מוסינזון) שבא לך להיטנף בחברתו. הזיעה הסקסית והחייתית נפוצה בקליפים, בפרסומות לקוקה קולה מהניינטיז, בפוסטרים שחור לבן, גם הם מהניינטיז. בכלל, ייצוגים של זיעת סקס היו נפוצים יותר בניינטיז, כיום הזיעה הנפוצה בתמונות היא של אימוני כושר. האשטאג וורקאאוט, האשטאג פיטנס.
6. זיעת הצלחה
או "אתם רוצים תהילה. ובכן, לתהילה יש מחיר. וזה המקום שבו אתם מתחילים לשלם: בזיעה" ("תהילה")
הקלישאה הזאת מ"תהילה" היא הערך עליו גידלו אותנו. לא רק בתחום אומנויות הבמה המושמץ, אלא בכלל, בחיים. הזיעה הזאת נחשבת לזיעה טובה, זיעה משתלמת, זיעה שגורמת לך להעריך את כל מה שעברת וכל מה שיש לך. המפתח להצלחה הוא עבודה קשה, היא מנצחת נסיבות חיים וקשיים אישיים, הכל תלוי בך.
בשנים האחרונות הפולמוס על דור ה-Y והדיון על ההון הבין דורי קצת הפריכו את כל העניין הזה. הרי לא משנה כמה תעבוד קשה וכמה גלונים של זיעה תטפטף, ככל הנראה לא תצליח. לא תהיה עשיר. לא תהיה לך דירה. מקסימום תצליח לכלכל את עצמך באופן סביר. זוהרה של העבודה הקשה, של הזיעה כערך, הועם. אם כבר, זיעה מתקשרת אצלנו כרגע לחוסר צדק. סדנאות היזע, כלומר הסווטשופ, הם ביטוי לפערים העצומים ולניצול העולם השלישי. ילדים בני חמש עובדים בתנאים איומים בשביל דולר ליום, אז אל תגידו שזיעה היא מחיר ההצלחה. הם לא יצליחו. זיעה של אחרים היא מחיר הבגדים הזולים שתרכשו.
7. זיעה מנטלית
או "אני לא מזיע בחיים" (דודו פארוק, "דוד המלך")
כשדודו פארוק אומר "אני לא מזיע בחיים", הוא מתכוון לזיעה אחרת. נכון, הוא באמת נראה כמו אדם שלא מזיע באופן כללי, אבל הוא מתכוון לזיעה מנטלית. להזיע זה להתאמץ, לנסות להיות מישהו אחר, להרשים. "מזיע" הוא תיאור שלילי בביקורות תרבות, תקראו אותו על אלבומים חדשים של U2, על כל מי שמנסה להישמע או להיראות צעיר מגילו, כל מי שמתנהג באופן לא טבעי. לא סתם ההיפך מלהזיע זה להיות קול. להזיע זה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לך כאדם וכיוצר, אבל הכוונה היא לא לעצמך אלא לתוצר שלך. יצירה לא צריכה להזיע, אבל אתה כן, אתה חייב. עבודה קשה ומאמץ הכרחיים ליצירה שנראית כאילו נשלפה ממך בקלות. זאת לא תרמית, אלו פשוט שני דברים שמתקיימים במקביל. יוצרים, בעיקר המוכשרים ביניהם, מוטב שיפנימו שיאלצו להזיע. הכישרון, כשלעצמו, כבר לא מרשים. כולם מוכשרים, כישרון יש כמו זבל.
8. זיעה קרה
זיעה מקושרת אצלנו אוטומטית לחולשה, לחוסר אמינות, להתפרקות. בעימות בין ניקסון לקנדי ב-1960, ניקסון הזיע נורא. קנדי נראה צעיר ובריא יותר, ניקסון סירב להתאפר והגיר מפלים. דעת הקהל נטתה בחדות לטובת קנדי, שניצח בבחירות. זיעה משדרת לחץ, מתח ונטייה להתמוטטות, אנחנו תמיד מזיעים בהתקפי חרדה. גם תמונות של ביבי מזיע תמיד מקבלות כותרות, ואחר כך גם מולעגות בקריקטורות באיראן וסעודיה. זיעה היא פיצ'ר גופני בלתי נשלט שכל מיני מומחים לשפת גוף ישמחו לנתח עבורנו (כי באמת היינו צריכים מומחה שיגיד לנו שמי מזיע מולנו מתרגש). המונח "זיעה קרה" מתייחס לזיעת מתח, כזאת שלא נובעת מתהליך שבו הגוף מנסה לקרר את עצמו אלא ממצב של סטרס ופחד.
9. זיעה מסריחה
שימו דאודורנט.
10. זיעה פמיניסטית
החברה סלחנית יותר כלפי גברים מזיעים. כי מה לעשות, הם גברים, הם גדולים יותר, הם פעילים יותר, הם קודחים דברים בבית. דעות קדומות שהתקבעו מהימים שגברים היו מכסחים מדשאות בזמן שנשים מפורכסות היו מפדרות אפן בשירותים. מאחר שכיום כולנו באותה אשקובית וכל העניינים האלה פחות קורים, מותר כבר לגלות שמגדר לא משפיע על כמות זיעה (אבל גודל הגוף כן, ומשם ההנחה המגדרית). גאולת הנשים המזיעות הגיעה דווקא מעולם הפיטנס המעיק. אם מדובר בכושר, באימון TRX, באיזו ריצה טובה – הזיעה הנשית לגיטימית, רצויה וסקסית. זאת זיעה פמיניסטית וגירל פאוורית של אישה שעושה מה שבא לה, ומה שבא לה זה מכרעים. האזינו לה שואגת.
11. זיעת אנוש
זיעה זה משהו שמציף אותנו, שאנחנו לא שולטים בו, היא כמעט רגש. להזיע זה להיות פגיע, היעדר מוחלט של פאסון. המסיכות נוזלות מאיתנו, מילולית אם אנחנו מאופרים. הפנים נחשפות, השיער מתנפח, הבגדים נדבקים לגוף. כל מה שארזנו בקפידה לפני שיצאנו מהבית נפרם, ההגנות נמסות והעולם יכול לעשות בנו כרצונו. אנחנו כל החיים מתרחקים ומרחיקים, מקרים וממזגים, ובשנייה אחת הטבע מכניע אותנו. אפשר להעמיד פנים כל השנה אבל באוגוסט כולם, סוף סוף, מוותרים. ניצחון הזיעה הוא הרגע הקטן במהלך החודש שבו כל אחד מאיתנו נעצר, בדרגות משתנות של רטיבות, מביט לשמיים, מניף דגל לבן ומודה: אני רק בן אדם, זה הכל.