המלך ארליך הראשון

אם ברלין היא בירת חיי הלילה ופריז היא בירת האופנה, סן פרנסיסקו היא כבר מזמן בירת ההיי טק העולמית. גן עדן טכנולוגי שמרכז אליו גאוני מחשב, אנשי עסקים ציניים וחסרי רחמים וסכומי כסף דמיוניים. זה היה רק עניין של זמן עד שמישהו ירים את הכפפה ויחליט להסתכל על כל אלה במבט ביקורתי, המזל של כולנו הוא שדווקא מייק ג'אדג' נבחר להיות האיש הזה. ג'אדג', שיצר בעבר סדרות קאלט כמו "ביוויס ובאטהד" ו"המלך היל", קנה לעצמו שם של גאון סאטירי, והוכיח שאפשר להכות את אמריקה בבטן הרכה תוך כדי שהוא קורע אותה מצחוק.

כך נולדה "עמק הסיליקון" של HBO שסיימה את שידורי העונה הראשונה שלה בשבוע שעבר (הסדרה משודרת בישראל ב-yes וכל הפרקים זמינים לצפייה ב-VOD). בעקבות השבחים הרבים שקטפה הסדרה מכל עבר ונתוני רייטינג משביעי רצון (2 מיליון צופים בממוצע לפרק), החליטה הרשת להזמין עונה שנייה שתגיע אלינו בשנה הבאה.

מילר (32) נמצא בתעשייה כבר שנים, אך בעבר קיבל תפקידים קטנים בסרטים שכיחים, או כיכב בסדרות שלא שרדו את העונה הראשונה, עד שהגיע לתפקיד ב"עמק הסיליקון". בראיון מיוחד ל-mako הוא מספר איך התגלגל לתפקיד ומה הוא חושב על החנונים שמנהלים את העולם.

איך זה מרגיש להיות חלק מסדרה כל כך מצליחה?
"זה ממש כיף, סוף סוף אני מפסיק להיות מקור למבוכה להורים שלי. עד עכשיו שיחקתי בעיקר בסדרות שלא שרדו את עונת הפיילוטים וכבר הייתי מוכן להתייאש. זה מרגיש ממש טוב להיות חלק מסדרה טובה שמקבלת הכרה וכל כך מצליחה, בעיקר כי היא ממש טובה".

איך הגעת לתפקיד?
"מייק ג'אדג' זכר אותי ממופע הסטאנד אפ שלי ומעוד פרויקט שעבדנו עליו בעבר ופנה אלי. הוא ביקש שאבוא להיבחן, מאחר וחשב שאהיה מושלם לתפקיד. יש לי קצת טייפקאסט, אני בדרך כלל מלוהק לאותו תפקיד של בטלן לא רגיש במיוחד. בהתחלה בכלל רצו שאבחן לתפקיד של "ביג הד", אבל מהר מאוד הבינו שאני ארליך. יש בי המון מארליך, אני מסתובב עם ביטחון עצמי מופרז למרות שאני יודע שאין לזה אחיזה במציאות, אבל אני יודע שביטחון עצמי זה דבר ממכר בהוליווד וזה משהו שגם ארליך מביא לסדרה. הם רצו שאאריך את השיער ושאשמין לקראת התפקיד כי היה להם רעיון מאוד ספציפי לגבי איך הדמות צריכה להיראות, כולל הזקן הדבילי. הייתי צריך לעלות כמעט 15 קילו וזה היה נורא מצחיק כי הייתי קם בבוקר ומוצא את עצמי עם חתיכות של פיצה על הבטן".

אתם ציפיתם שהעונה הראשונה תהיה כל כך מצליחה?
"ממש לא. אני הייתי בטוח שנתרסק. כשקראתי בפעם הראשונה במה עוסקת הסדרה, חשבתי שזה לא כל כך מצחיק. הייתי בטוח שזה יהיה מורכב מדי לצופה הטלוויזיה הממוצע, כי צריך להכיר את עולם התוכן של הדמויות שהוא די משעמם בסך הכל. הסכמתי לעשות את זה כי הייתי צריך עבודה ובעיקר כי זה היה לעבוד עם מייק ג'אדג', שהוא אליל בתחום הקומדיה".

מה אתה חושב על ארליך, דמותך בסדרה?
"ארליך הוא טיפוס די נאלח, אבל הוא היחיד שיודע להתמודד עם עולם העסקים. בלעדיו ריצ'ארד היה מתרסק. אני חושב שהוא מגלם טיפוס שקיים די הרבה במציאות, כלומר לפחות בהוליווד. הוא מנצל את החברים שלו ועושה מהם כסף, אבל הוא גם היחיד שיודע לשמור עליהם בעולם העסקים המלוכלך שנקרא עמק הסיליקון. אני חושב שיש ביני לבינו הרבה קווים מקבלים, אבל לא הייתי רוצה לחשוב על עצמי כעל דושבאג, אלא יותר כעל שורד בג'ונגל הזה שנקרא הוליווד".

"עמק הסיליקון" מציעה, כאמור, מבט ביקורתי ויוצא דופן על המקום שבו כולם מנסים "להפוך את העולם לטוב יותר". אחרי שהתרגלנו לסגוד לכל מילה שנאמרת במסיבות העיתונאים הגרנדיוזיות בקליפורניה, מגיעה הסדרה שמציגה את הצד הפחות זוהר של עולם הג'אדג'טים והסטארט-אפ. "אני כל כך שמח שיצא להיות חלק מהסדרה הזו, ששמה זכוכית מגדלת על המיקרוקוסמוס של החברה האמריקאית", מסביר מילר. "הטיפוסים האלה של עמק הסיליקון כל כך מגוחכים, בדיוק כמו שמייק מראה בצורה כה נפלאה בסדרה. הם כרישי עסקים שרומסים אנשים על בסיס יומי, ומשכנעים את עצמם שהם עושים זאת כדי לקדם את העולם. אני חושב שהסדרה עושה לתרבות האמריקנית העכשווית את מה ש"הכל נשאר במשפחה" עשו בשנות השבעים. הם לעגו לפוריטניות ולתרבות ה'פוליטקלי קורקט' שבדיוק החלה בארה"ב, בדיוק כפי שאנחנו לועגים לטייקונים של ההיי טק והסגידה להתעשרות מידית".

כמעט כל הדמויות בסדרה הם חנונים, שנמצאים על הספקטרום של תסמונת האספרגר, מה אתה חושב על כך שכל כך הרבה דמויות בטלוויזיה היום הם חנונים עם בעיות תקשורת חברתית?
"אנחנו בהחלט בעיצומו של עידן החנונים. אני חושב שכולם חנונים עכשיו, מאחר וכולם צריכים להשתמש במחשבים. לכולם יש גישה להמון מידע זמין, כך שגם אנשים שלא היו מוגדרים כ"חנונים" בעבר, נוטים יותר לכיוון הזה היום. בנוסף, אלה המיליונרים של המחר, אז שווה להיות חנון היום. אני חושב שחלק מהמסר של התוכנית שלנו הוא שחנונים זה לא מה שחשבתם: אנחנו מעשנים, שותים והולכים עם בחורות, או לפחות מנסים, אבל גם מתכנתים ויושבים שעות מול המחשב ומשחקי הווידאו. לגבי האספרגר, אנשים מכורים לתוויות והם צריכים שכל דבר יהיה מוגדר כתסמונת או הפרעה רפואית. זה שאנשים אומרים שיש להם הפרעות חברתיות או הפרעות קשב זה נורמלי, זה לא בהכרח מעיד על שום דבר. לדעתי כולנו נמצאים על הספקטרום פחות או יותר. הסדרה שלנו מראה שהחנונים האלה יכולים להפוך למיליונרים, אך זה עדיין לא אומר שיש להם את הכלים או היכולת לדבר עם בנות ולנהל מערכות נורמליות וזה בסדר".

מה אתה חושב על ההצלחה המטאורית של הטלוויזיה בשנים האחרונות?
"אני חושב שזה נהדר. יש המון תוכן טוב, כמו 'משחקי הכס', 'מד מן', 'שובר שורות' וגם סדרות קומיות כמו שלנו. אני חושב שזה מאוד קשור למהפך שHBO עשו. הם מובילים כרגע את התרבות ואומרים 'לכו תזדיינו' לכל תעשיית הקולנוע והטלוויזיה הממוסדת. באופן כללי הם פשוט מסמנים להוליווד: 'אל תפריעו, אנחנו יודעים מה אנחנו עושים'. כך למעשה הם מאפשרים לסדרות כמו 'עמק הסיליקון' להיווצר וזו גם הסיבה שאנשים מוכנים לשלם על התכנים האלה".

מה אתה רוצה לעשות בעתיד? יש איזה תפקיד חלומות?
"בדיוק צפיתי ב'בית הקלפים' לפני כמה ימים ואמרתי לעצמי שאשמח לשחק בסדרה הזו, אבל רק אם יעשו תפקיד קומי, מה שבטח לעולם לא יקרה. אם זה יקרה זה יהיה מעולה, אני אוכל להיות מתמחה מגושם, שמפיל סנדוויצ'ים על קווין ספייסי. מבחנתי לשחק בסרט של וודי אלן, שאותו אני מעריץ, יהיה בגדר הגשמת חלום. בגדול הייתי רוצה לעשות יותר קולנוע, מאשר טלוויזיה, למרות שבסופו של דבר זה פחות קריטי לי, העיקר שזה יהיה קומדיה".

לסיום, הצלחתם לחשב לכמה אנשים אפשר לעשות ביד בו זמנית?
"כן. התשובה היא 800".