“מראה שחורה" של ערוץ 4 הבריטי מחממת מנועים לקראת עליית העונה השנייה בשבוע הבא. לכבוד פרק הבכורה, שחרר הערוץ ראיון מיוחד עם צ'רלי ברוקר, שבו נחשפים הפרטים המלאים על עלילות הפרקים – וגם הרעיונות שעומדים מאחוריהם. שונאים ספוילרים? כדאי שתפסיקו לקרוא כאן.
צ'רלי ברוקר, יוצר הסדרה, דובק גם בעונה הזו בשילוש הקדוש (טוב, בערך): שלושה סיפורים בשלושה פרקים. לא תמצאו כאן גיבורים משותפים או המשכיות עלילתית, אבל הרעיון הגדול שמאחד את הסדרה היה ונותר הטכנולוגיה המקיפה אותנו והדרמה שיוצרת המראה השחורה – המסכים של הניידים, המחשבים והטלוויזיות שלנו.
סדר שידור הפרקים הוחלט רק לאחרונה ואפשר לקוות שההקפדה, המקוריות והחידוש יהיו מנת חלקנו גם בעונה הזו, אבל... האם צריך להתכונן לסשן נוסף של מין עם חזירה? ברוקר מרגיע את המודאגים: “אין מין עם חזירים, אבל יש רגעים שאני בהחלט מקווה שיבלטו וייחרטו בזיכרון, אני רק לא עומד להגיד אילו". עם ההבטחה הזו נצא לדרך: שלושה פרקים, שלוש עלילות שונות ושלושה סיפורים הישר מאחורי הקלעים על איך נבראו העלילות הללו.
זהירות, ספוילרים
הפרק הראשון נקרא "מיד אשוב" (Be Right Back) והוא החל מסיפור אישי של ברוקר: "לפני כמה שנים חבר שלי מת”, הוא מספר, "אחרי כמה שנים מחקתי זיכרונות מהנייד שלי, כי זה היה בתקופה בה לניידים היה עדיין מקום מוגבל לזיכרונות. בכל מקרה, היו לי רגשות אשם על זה שמחקתי את השם שלו מהזיכרון של הנייד וזה מטורף. זה מספר שלא פועל יותר ובכל זאת הרגשתי שלחיצה על ה"דיליט" היא חוסר כבוד כלפיו".
החוויה הזו זרעה בברוקר מחשבה שהבשילה לעלילת הפרק בלילה אחד, כשהסתכל על הטוויטר ותהה מה אם כל האנשים אחריהם הוא עוקב היו למעשה מתים ותוכנת מחשב היא שהייתה מחקה את הציוצים שלהם? "אנשים משקיעים שעות על גבי שעות בפייסבוק, בטוויטר, בכל רשת חברתית אפשרית - אז מה אם היה שירות שלוקח את כל זה ומעמיד פנים שהוא אתה אחרי שאתה מת? שירות שמעתיק את צורת הדיבור שלך, את סוג הבדיחות שאתה מספר, את הדעות שלך - הכל. אפילו אם היית יודעת שזו רק תוכנה, אם מי שהלך לעולמו הוא חבר שלך או קרוב משפחה, הפיתוי לשוחח עם תוכנה כזו היה בלתי אפשרי".
בפרק הראשון בעונה תפגשו במרתה, אישה צעירה שמאבדת את בן הזוג שלה ומקבלת הצעה מפתה: לדבר עם סימולציה שלו, שמתבססת על הסטטוסים שלו בפייסבוק, על הטוויטים והמיילים. כשהיא מדברת עם הסימולציה היא נדהמת מתחושת החיות ואשליית המציאות אבל באותו זמן היא גם יודעת שזה לא באמת האהוב שלה ונאלצת להתמודד ולהחליט האם זה מספיק – ואם לא, האם היא תוכל לשאת את הכאב שבמחיקת האהוב שלה.
רצח? מעלים לאינסטגרם
אם הפרק הראשון מתייחס לטכנולוגיה עתידנית ולעלילה רומנטית, הפרק השני הוא מותחן אפוקליפטי שמתייחס לטכנולוגיה שיש לכולנו בכיס: הנייד. "בזמן הפגנות הסטודנטים בלונדון ב-2010 ראיתי תמונות של מפגין שמנפץ חלון בבנק וחמישים אנשים פשוט עומדים ומצלמים אותו", מספר ברוקר, "גם בהתקוממות בלוב ראיתי את זה, כשאנשים צילמו את ההתרחשות אחרי התקפה כאילו הם תיירים או כשאנשים התגודדו סביב הגופה של קדאפי עם הטלפונים בחוץ. זה נראה לי מסויט, כמו סרט זומבים".
הסיוט הזה קורם עור וגידים בעלילת הפרק השני. ”צעירה מתעוררת אחרי מה שנראה כמו ניסיון התאבדות", מגלה לנו ברוקר. “היא לא זוכרת איך קוראים לה ויוצאת לרחוב כדי למצוא עזרה, אבל אף אחד לא טורח לדבר איתה, במקום זה כולם עומדים סביבה ומצלמים אותה. המצב לא משתנה גם כשמופיע גבר עם אקדח ומתפתח שם מרדף: הקהל ממשיך לצלם כאילו הוא צופה באירוע ספורט". ברוקר החליט להפוך 90% מהאוכלוסיה במציאות ההיא למציצנים רגשית, קהל שמצלם כל מה שמתרחש סביבו. מה קורה לעשרת האחוזים הנותרים בעולם כזה? “חלק מהם ישתגעו ויתחילו לעשות דברים נוראיים כדי לשעשע את הקהל", רומז לנו ברוקר.
הפרק האחרון בסדרה הוא "רגע וולדוו" (The Waldo Moment), שמתייחס לפוליטיקאים של היום ומדבר על תופעות שעשויות להראות מוכרות גם לנו. בפרק, דמות מצוירת שמככבת בתכנית לילה קומית מורצת לפרלמנט כבדיחה, אבל מרגע שהגלגלים מתחילים לזוז בסיפור הזה – אין איך לעצור אותם. הבעיה היא שמי שעומד מאחורי הדמות הזו לא מרגיש נוח במגרש הפוליטי ולא רוצה לנהל את העולם.
ברוקר מספר איך עלה הרעיון לפרק הזה: “אנחנו חושבים על הפוליטיקאים שלנו כעל זן של אנשים שאי אפשר לסמוך עליו, אנחנו רואים בהם יצורים שאנחנו פשוט צריכים לסבול. נורא קל לנו ללעוג להם אבל קשה לנו להחליף אותם. לעומתם יש פוליטיקאים כמו בוריס ג'ונסון (ראש עיריית לונדון), שהופך להיות פופלארי בעיקר כי לעומת השאר - יש לו אופי. שימי את המדיניות שלו בצד – הוא עלה לתודעה בזכות זה שהוא השתתף בתכניות אירוח – ועכשיו אנשים חוזים שהוא יהיה ראש ממשלה יום אחד. זה קצת מוזר בעיני”.
בחירה של הציבור להתייחס לאופי או הדימוי התקשורתי של מועמד מסוים על פני הפעילות הפוליטית שלו הביאה את ברוקר לחשוב כבר לפני כמה שנים על תרחיש שבו חבר פרלמנט מצויר, שכמו נלקח מהאנימציה של ה"גורילז" משוגר הישר לספסלי הפרלמנט. הפנטזיה הזו יוצאת לדרך ואפשר רק לקוות שהיא תסתיים בצורה מעוררת השראה כמו העונה עטורת הפרסים שמאחורינו: "ברור שנחמד לקבל תשבוחות על משהו שעשית”, מסכם ברוקר, "אבל מצד שני זה מעלה את הלחץ ואת הציפייה לעונה הבאה. חוץ מזה, כל הקונספט של טקסי פרסים ביזארי בעיני כי זה לא באמת מצביע על הסדרה הטובה ביותר – זה תלוי רק בזה שחבר שופטים שיושב בחדר איפשהו יגיע להסכמה. כשאני חושב על זה, צריך להרוס מיד את כל טקסי הפרסים ולבנות במקומם בתי חולים לילדים".