1. כי אולי מככבים בה בני נוער וערפדים, אבל הבעיות בה הן הבעיות של כולנו
טענה נפוצה בקרב מי שכבר היה בחיים כש"באפי ציידת הערפדים" עלתה לראשונה אבל פספס אותה בזמן אמת היא שאין טעם לצפות בה בדיעבד. זו טעות משתי סיבות - הראשונה היא שהתיכון הוא תקופה מעניינת שבה האישיות שלנו כמבוגרים מתחילה להתעצב והרבה מהתכונות והמחשבות שלנו מאז נשארות איתנו גם בחיינו הבוגרים - כך שלא כל כך קשה להזדהות עם טינאייג'רים גם אם כבר חציתם את השלושים או הארבעים. הסיבה השנייה היא שלמרות גילה הצעיר, באפי נושאת את משקל העולם על כתפיה. זו הרי קלישאה ידועה על בני נוער, שהם מרגישים את כובד העולם, אבל במקרה של באפי סאמרס - זה פשוט נכון. והיא לא היחידה שמתמודדת עם "בעיות של מבוגרים".
לאורך כל שבע עונותיה, "באפי" מציגה מנעד רחב מאוד של התמודדויות אנושיות נפוצות - דיכאון, אובדן ושכול, זהות מינית ומגדרית, אהבה נכזבת, קנאה, כוח והרשימה יכולה להמשיך לנצח. עד היום קשה לחשוב על יוצר שהצליח לשחזר את מה שעשה ג'וס ווידון בפרק המופתי "The Body", בו אמה של באפי מתה בנסיבות טבעיות, כאלה שבאפי לא יכולה להתמודד מולן עם הכוחות שלה. ברגע אחד, היא הופכת מלוחמת נדירה לילדה קטנה.
פרק מצוין לא פחות - אם כי פחות מוערך - הוא "Normal Again" מהעונה השישית, בו באפי מתעוררת במציאות אלטרנטיבית של מוסד לחולי נפש וצריכה לפענח האם כל עולמה הוא אחד שהזתה בדמיונה הפרוע, ולבחור באחד מהיקומים - זה שבו היא ציידת ערפדים עם עתיד טראגי או זה שבו היא נערה רגילה שלקתה בנפשה (אגב, אם נהניתם מהפרק הזה, רוצו לצפות ב-"Life on Mars" הבריטית). ווידון מפנה הרבה זמן מסך לנפש של הדמויות שלו ולתהליכים שכל אחד ואחת מהם עוברים כבר מהפיילוט ועד לעונה השביעית (בה אפילו מוקדש לכך פרק שלם - "Conversations with Dead People"), כך ש"באפי" רצופה באינספור נקודות הזדהות ומשופעת בחוויות אוניברסליות שהופכות אותה לעל זמנית.
2. כי היא מכילה כמה מהדמויות הכי אנושיות ועגולות שנראו על המסך
באפי סאמרס היא דמות ראשית מרתקת והמסע הרגשי שלה לקבל על עצמה את הגורל שהוכתב לה הוא המנוע הבסיסי של הסדרה' ומה ששם אותה בשורה הראשונה של הדרמות האנושיות המורכבות. העובדה שבאפי היא "האחת הנבחרת" להגן על העולם היא לא סתם אמירה שמופיעה בפתיח - היא תמה שבאפי מתמודדת איתה כמעט בכל פרק, וההתמודדות שלה משתנה עם הזמן. היא נעה בין תחושת אחריות ושליחות, לדיכאון ומיאוס, ובעונות המתקדמות יותר - ההבנה שעם כל הסיפוק העצמי שמגיע עם להציל את העולם שוב ושוב - המשמעות עבור העתיד שלה היא קשה.
מצד אחד היא ציידת ערפדים עם כוחות על, מצד שני היא קולג' דרופאאוט שנאלצת לעבוד ברשת מזון מהיר כדי לפרנס את אחותה הקטנה. בנוסף, יש מעליה שעון זמן מתקתק. באפי יודעת שהחיים שלה לא יהיו ארוכים, שהיא לא תגיע לשיבה טובה אלא סביר יותר שתיהרג בשלב מסוים בשדה הקרב, וההתמודדות שלה מול המוות הצפוי הופכת מורכבת ומעניינת יותר בעונות האחרונות, אחרי שהיא חוזרת לחיים ותוהה אם אולי במקרה שלה - המוות עדיף.
אבל מלבד באפי ישנן דמויות נוספות שעוברות תהליכים מרתקים כמו ווילו, שהופכת מגיקית ביישנית למכשפה בעלת כוחות אדירים; קורדיליה, מלכת הכיתה השטחית אך חכמה שממשיכה לסדרת הספין אוף "אנג'ל" ומוכיחה שהיא אישה חזקה לא פחות מבאפי, גם ללא כוחות על (למרות שאלה ניתנים לה בשלב מסוים); או אניה, השדה לשעבר שצריכה להתמודד עם הפיכתה לבת תמותה ומשמשת גם כייצוג מעניין ומורכב של האישה הפגועה והנקמנית.
3. כי היא ממש לא (רק) סדרה על ערפדים
באופן מסורתי, סדרות וסרטים על ערפדים או זומבים (כל מפלצת שהייתה פעם אנושית) הם ביקורת סמויה על חוליים חברתיים/תרבותיים. במקרה של "באפי", המטאפורה הרבה יותר פשטנית - זו סדרה על שדים אישיים. יש בה דיכאון, קנאה, אהבה נכזבת, שיגעון גדלות, הרס עצמי, בדידות - שדים שאנשים נאבקו איתם לפני עשרים שנה וימשיכו להיאבק איתם גם בעוד עשרים שנה. דרך מיתוס הערפדים, "באפי" שואלת שאלות מעניינות על מוסר, על רוע ועל הדברים הכי ראשוניים שמרכיבים את הנפש.
הערפדים הרי היו אנושיים פעם, והסדרה לא פעם מעלה את התהייה - כמה מהתכונות האנושיות שלהם נותרו? למרות שאנג'ל, הערפד שקיבל את נשמתו חזרה ונאלץ להתמודד עם המעשים הזוועתיים שעשה, הוא הייצוג הכי מובהק של השאלות האלה, דווקא ספייק מתגלה כמפלצת הכי מעניינת. כשהוא מאבד את היכולת לתקוף, הוא מתחבר לרגשות האנושיים שבו, ובמקרה של ספייק - מדובר ברומנטיקן חסר תקנה. מהכיוון השני נמצאים הנבלים האנושיים, אלה שאינם מפלצות אלא הופכים לכאלה. הטריו בעונה השישית, שלישיית הגברים הצעירים שמנסים להפיל את באפי, דווקא הם מגלים אכזריות מעניינת ומאתגרת יותר מכל השדים שהייתה צריכה להיאבק איתם. זו אינה סדרה על ערפדים, היא סדרה על אנשים.
4. כי היא פמיניסטית As Fuck
למרות שנוצרה על ידי גבר, "באפי" הייתה ועודנה אחת הסדרות הפמיניסטיות ביותר בהיסטוריה הטלוויזיונית, בין השאר בזכות העובדה שהיא לא דוחפת את העיסוק המגדרי לגרון. הנשים ב"באפי" הן חזקות - פיזית ונפשית, הן חכמות, הן אמיצות בטירוף, בעלות תושיה וגם מורכבות. אם לחזור שוב לדמותה של קורדיליה - גם כשהיא מתבגרת והופכת לאדם עמוק יותר, העניין שלה ביופי ובאופנה לא נעלם, הוא פשוט מתווסף לאוסף התכונות שהופכים אותה לאישה שהיא. אבל ווידון לא הסתפק בלהציג דמויות נשיות חזקות. הוא הציב לצדן גברים מורכבים לא פחות, חלקם עם חוזק פיזי ואחרים עם נפשי, שהיחס שלהם לנשים שהם לוחמים לצדן צריך להיות מניפסט לגבר הסטרייט.
העולם של "באפי" הוא עולם בו גברים ונשים נלחמים זה לצד זה למען הטוב ובו כל אחד תורם את חלקו לפי היכולת וההתמחות שלו, לא לפי המגדר. באפי ואנג'ל (ומאוחר יותר, ספייק) אחראים על המכות, ווילו וג'יילס על האסטרטגיה, המחקר וגם על הקסם וזנדר, קורדיליה, דון, אניה או כל אחד אחר שהצטרף לחבורה בשלב זה או אחר - הביאו כל אחד סט יכולות אחר שאי אפשר לקטלג לפי מין. הנשים אולי מובילות את המלחמה ב"באפי", אבל הגברים הם חלק בלתי נפרד ממנה והמלחמה אמורה לשחרר גם אותם מהשדים. לו רק באפי הייתה יוצאת לצוד בלילות עם סניקרס ולא מגפונים בעלי עקב, מדובר היה בטקסט פמיניסטי מושלם.
5. כי היא כיפית לאללה
"באפי" היא יצירה מורכבת וחכמה עם עומק פסיכולוגי, אבל היא גם מצטיינת במה שטלוויזיה מיועדת לו מלכתחילה - בידור. נכון, פרק המחזמר הוא החשוד המיידי שעולה לראש, אבל מדובר בסדרה שקידשה לכל אורכה את הבידור כערך עליון ולכן הצפייה בה היא תמיד, בראש ובראשונה - מהנה (להוציא אולי את העונה האחרונה שהייתה קודרת וקשה נפשית יותר מהאחרות). הוואן-ליינרים של באפי לפני שהיא הופכת ערפד לאבק, הפחד הבלתי מוסבר של אניה מארנבים, המבוכה של ג'יילס מכל רמיזה לחיי המין של באפי או כל רגע שבו ווילו היא אוקוורד לחלוטין - כל אלה עובדים גם כיום, שלא לדבר על הסקס אפיל של ספייק. אגב, סיבה מס' 6 - הסקס אפיל של ספייק.