ביום שישי הקרוב נחגוג 20 שנה לקומדיה המשפטית "אלי מקביל", אחת החלוצות של עידן הזהב של הטלוויזיה. הדרמה הקומית המשפטית שינתה את פני המדיום ופתחה אפשרויות נוספות בקשר למה שאפשר לצפות מתכנית טלוויזיה. התכנית המצליחה גם הייתה הקומדיה הראשונה באורך של שעה שזכתה באמי, ועוררה אין ספור מאמרי דעה על ייצוגה של אשת הקריירה אכולת האשמה (ונטולת האוכל) בגילומה של קליסטה פלוקהארט.
כל זה טוב ויפה, אבל לא לשם כך התכנסנו כאן היום. כי למרות שמאוד אהבנו את הסדרה כששודרה, גם אם תצמידו אקדח לראשנו לא נצליח להיזכר בפרק אחד או עלילה מהסדרה. הדבר היחיד שנחקק במוחנו ולא יעזוב לעולם הוא התינוק המרקד - אולי הדבר הכי מקריפ שנראה אי פעם בטלוויזיה.
כל השאר כבר נשכח כמו אבק ברוח, אנחנו יודעים שלדמות הראשית קראו אלי מקביל, זכור לנו באופן עמום שרוברט דאוני ג'וניור שיחק בסדרה (כן?), ואולי גם ג'יימס ספיידר (אנחנו מתבלבלים עם סדרת פרקליטים אחרת אולי?), וגם הרוצחת מ"קיל ביל", לוסי לו. אבל את התינוק המרקד לעולם לא נשכח, כמו טראומה אמיתית הוא נצרב וצילק אותנו, חוזר מדי פעם לביקור בחלום בלהות מזדמן. מרקד לו בתנועות ממוחשבות שמנסות להיות חמודות אבל רק מעוררות צמרמורת, היצור המחלחל השתרבב במספר פרקים של "אלי מקביל". כמו אז, גם היום עולה השאלה מה לעזאזל יוצרי הסדרה חשבו לעצמם?
בראיון למגזין "אנטרטיימנט וויקלי", יוצר הסדרה דיוויד אי. קלי הגן על הכנסת תינוק המרקד לפרקי הסדרה ולסיוטים שלנו: "זה אולי היה מבעית ומהפנט אבל זה גם היה מושלם בשביל אלי. זה התלבש על המלחמה הפנימית שלה. היא ידעה שעל הנייר, אשה בגילה הייתה אמורה כבר להיות נשואה עם ילד, אבל זה לא מה שהיא רצתה להיות. התינוק המרקד ייצג את ההרגשה הזאת". נשמע טוב, מייצג מלחמה פנימית וכדומה. חבל רק שהייצוג הזה היה צריך להרוס לנו את הילדות, אבל בסדר.
התינוק המרקד היה קיים עוד לפני הסדרה, הוא נוצר בשנת 1996 על ידי חברת גרפיקה ככלי להדגמת יכולות ההדמיה של החברה. אחד מהמפתחים הפך את האנימציה לגיף (כן, כבר אז היו גיפים מסתבר) והעלה אותו לאינטרנט. מהר מאוד התינוק הפך לתופעה ויראלית, עד כמה שתופעה יכלה להיות ויראלית בשנת 1996.
כשנתיים לאחר מכן, שזה כנראה הזמן שלקח לדברים ויראליים לתפוס באותן שנים, אי. קלי ראה את הגיף והחליט לשבץ אותו בסדרה: "העוזרת שלי באה למשרד שלי יום אחד והראתה לי את זה על המחשב. ברגע שראיתי את זה אמרתי, 'איך אנחנו מכניסים את זה לתכנית?". אוקיי, התשובה לשאלתנו כנראה נמצאה: דיוויד אי. קלי הוא חתיכת קריפ מוזר.
מעבר לנטיותיו הפסיכוטיות של יוצר הסדרה, עדיין נותרת השאלה איך אישרו את הדבר הזה לשידור. סנדי גרושואו, שהייתה באותן שנים נשיאת אולפן הטלוויזיה "פוקס המאה ה-20", התראיינה גם היא למגזין ונזכרה בפעם הראשונה בה ראתה את הסצנה המטרידה עם התינוק המרקד: "אני זוכרת שראיתי את הפרק הערוך עם התינוק המרקד שהייתי בבית לילה אחד וכמעט נפלתי מהמיטה. זה היה איפשהו בין קריפי ומקסים". הרשי לנו לחלוק עליך, גברת גרושואו, אין פה שום דבר מקסים, זה איפשהו בין קריפי ומחריד התכוונת?
גם כוכבת הסדרה קליסטה פלוקהארט סיפרה על הפעם הראשונה שראתה את התינוק: "נכנסתי למשרד של דיוויד והוא הראה לי את התינוק המרקד על מסך המחשב. הייתי צריכה לחקות את התנועות של התינוק וזה היה באמת מבריק - התינוק היה קצת קריפי אבל זה עבד בסדר. זה היה מלא דמיון להשתמש בזה". אי קלי הסכים ואמר: "התינוק המרקד הפחיד את כולנו ועורר בכולנו השראה!". כל האשמים בדימוי שהחריד את ילודתנו לא מתחרטים על המעשה הנורא שלהם. זה בסדר, כי לא היינו סולחים להם בכל מקרה. ולמי שרוצה עוד קצת תינוק מרקד, הנה הוא מפזז לצלילי "אוגה צ'אקה", תיהנו.