"גם אם טעית, אתה עדיין צודק"

(קרול)

יכול להיות שזה נגמר? יכול להיות שחבורת השורדים מצאה לעצמה את המקלט שהיא מחפשת כבר חמש עונות? יכול להיות שאלכסנדריה – היעד הקהילתי החדש של החבורה – תהיה אחרת מוודברי של המושל, או מטרמינוס של גארת'?

התשובה היא, כמובן, לא. זה לא ספוילר – אין לי מושג מה יקרה בשבוע הבא. זו פשוט הנחה מושכלת. הרי ברור לצופי "המתים המהלכים" - כמו לצופי כל סדרה אחרת מסוגה - שהגיבורים לא יגיעו אל המנוחה והנחלה לפני שהאולפנים יכריזו באופן רשמי על מות הסדרה. סוף טוב, תקווה, חוף מבטחים – כל אלו הם מושגים שגיבורי "המתים המהלכים" נעים לקראתם באופן מתמיד, אך לעולם לא ישיגו אותם. אם לריק יוכל לישון לילה אחד בעיניים סגורות, אם לג'ודית תהיה ילדות נורמלית, אם דריל יוכל לתלות את רובה הקשת – אם התרחישים הללו יתממשו, לא תהיה יותר "המתים המהלכים". זה פשוט לא מעניין. אם בפרק הבא נגלה שמגי וגלן מקימים בית באלכסנדריה, מאמצים כלב ומצטרפים למקהלת הכנסייה, פשוט נפרוש. איינט נובודי גוט טיים פור דאט.

לפיכך, בשעה שריק יושב ברכבו מול חומות התקווה של אלכסנדריה ומקווה שאולי הפעם הוא באמת טועה, ומעבר לחומה ממתין לחבורה עתיד ורוד – באותה שעה יושב הצופה בכורסתו וממלמל לעצמו, "הו, שיט. מה הולך לקרות להם עכשיו?". שהרי אם לא היינו ממלמלים "הו, שיט", לא היינו מתייצבים בשבוע הבא כדי לראות לאיזו מאורת פסיכופטים הכניסה את עצמה החבורה הפעם.

ולכן, קרול החכמה צודקת. גם אם טעית, ריק, אתה עדיין צודק.

אין תמונה
סדקים בריקטטורה

משבר מנהיגות או משבר אמון?

"The Distance" – הפרק ה-11 בעונה החמישית של "המתים" – היה כתמונת מראה תמאטית של הפרק שקדם לו. אם הפרק העשירי היה 42 דקות של דיכאון קיומי, הפרק ה-11 הציע תקווה. ארון, זר מסתורי וחביב למראה, סגר את הפרק הקודם עם צליל של תקווה לשחר של יום חדש. הופעתו המפתיעה הפעילה כבמטה קסם את תיבת הנגינה המקולקלת שקיבלה מגי. זה היה האות האחרון בסדרה של מופתים אנושיים (מאגר המים על אם הדרך) ואלוהיים (הגשם והסופה שבעקבותיו) שנתן תקווה מחודשת לשורדים המדוכדכים, שאיבדו בתוך שני פרקים שתיים מהנשמות המקסימות שהסתובבו בקרבן.

שלוש דקות לתוך הפרק החדש, וארון כבר מצא את עצמו על תקן שבוי כפות ומחוסר הכרה. מישהו אמר "תקווה"? אל תגידו את זה ליד ריק. הוא הפסיק לאכול סיפורים על תקוות. ריק - פרנואיד כפוליטיקאי שחושב שכל התקשורת עשתה יד אחת להפילו - מסרב להאמין לקול ההיגיון של ארון ולסבר פניו היפות. לארון יש שפע טיעונים רציונליים שמסבירים את הופעתו המסתורית, אבל ריק דוחה את כולם על הסף. מי שנכווה במושלים, נזהר בפעילים גאים.

בפרקים הקודמים:

אלא שהפעם הריקטטורה נשברת. לשורדים האחרים יש מה להגיד, וזה לא בדיוק מה שריק חושב. מישון מרימה בזהירות אך בתקיפות את נס המרד, והאחרים מצטרפים אליה בזה אחר זה. גם בהמשך, כשריק מבקש להרחיק מהם את ארון, גלן משכנע אותו לנהוג אחרת. וריק משתכנע. האם הוא מתרכך? האם חומת החשדנות שלו מתחילה להיסדק?

העניין הוא, כאמור, שריק צודק גם כשהוא טועה. כמו אותו פוליטיקאי, כך גם ריק – זה שאתה פרנואיד, לא אומר שלא רודפים אחריך.

נ.ב. סחטיין על הזוג הגאה הראשון של "המתים המהלכים", שהגיע עם הנשיקה הגאה הראשונה של הסדרה. רק שבצלאל סמוטריץ' לא יראה את זה. הוא עוד ישכנע את ריק שארון באמת לא נורמלי.

מועמד להדחה: ארון
אין תמונה
סדקים בריקטטורה

ארון נראה כמו טיפוס נחמד מכדי להסתובב בארץ המתים הזאת. יש רק שתי אפשרויות: או שהוא מסתיר משהו, או שהוא באמת נחמד. כל אחת מהאפשרויות מסתכמת באותה תוצאה - מדובר במת מהלך.

שרשרת חסינות: מישון
אין תמונה
סדקים בריקטטורה

מישון ממשיכה לבצר את מעמדה כדמות הדומיננטית בחבורה אחרי ריק. מכל הגברים-גברים שסביבה – דריל הקשוח, אברהם הבריון וגלן החזק-אך-רגיש – זוהי דווקא מישון שמעזה לקרוא תגר על המנהיג. מישון הייתה בעבר הדמות הכי סוליסטית ב"המתים המהלכים", אבל התהליך שעובר עליה מביא אותה למקום חדש בסדר החברתי של השורדים. שרשרת החסינות נשארת אצלה.