ללא רחמים: דון דרייפר, מפלצת
דון מצליח להרחיק מעליו את כל האנשים שאוהבים אותו – סאלי, פגי ומייגן. רגע לפני סיום העונה השישית, אנחנו מקבלים קצת תשובות לגבי בוב בנסון, פתרון מסוים לתאוריית הקונספירציה של העונה וגם שיא נהדר לפיט קמפבל
אבל רגע, למה בכלל לחשוב על שבוע הבא כשיש לנו שבוע עמוס ונהדר לדבר עליו? זה היה פרק פנטסטי של מד מן שהביא הרבה מאוד קווי עלילה לשיא בלתי צפוי. בוב בנסון, דון, סאלי, בטי, כולם זכו למידת הרחמים, כפי שמרמז שמו של הפרק. והכי חשוב - הדמות האהובה עליי בסדרה, שקיבלה טוויסטים חדשים ומרהיבים העונה, הגיעה לשיאה. פיט קמפל, לעד תהיה לנו את עונה שש. זו לחלוטין העונה שלך.
סאלי ממשיכה את מה שהתחילה בפרק הקודם - סדנה בהתבגרות. היא מגיעה לפנימייה שבה היא מגלה יחסי כוחות חדשים. היא מוחזקת בשבי בידי שתי נערות מעצבנות שרוצות אלכוהול וסיגריות. לאחר מכן, היא מגלה כי מצופה ממנה להעניק את עצמה לבחור רק בגלל שהוא נסע מרחק רק אליה. היא מסרבת, כי סאלי לא מוכנה לקבל את חוקי המשחק החדשים. לבסוף בטי מרשה לסאלי להוציא סיגריה ולעשן אותה. "עדיף שתעשי את זה מולי במקום מאחורי הגב שלי" אומרת בטי, שיודעת לקרוא את הבת שלה טוב מכולם. בטי יודעת בדיוק מה עבר על סאלי במהלך אותו סוף שבוע, היא מקבלת את בתה אל עולם המבוגרים. סאלי מעשנת את הסיגריה, ומתנערת מאביה. הוא לא נתן לה דבר, דבר מלבד הדרך שבה היא אוחזת את הסיגריה ומוציאה את העשן מחלון המכונית ודבר מלבד עולם המבוגרים המחורבן.
חייו של בוב בנסון תלויים בפיט. בנסון, מסתבר, הוא לא רק מישהו שמאוהב בפיט. הוא דון דרייפר חדש המגיע לעולם הפרסום בו כמעט לא שואלים שאלות. בהרבה מאוד התחנפות וקסם אישי מוזר, הוא פילס דרכו למעלה. אבל השם המזויף ניגנב ממישהו אחר, ממש כמו שדון לקח את שמו מבחור אומלל אחר. זוכרים את התאוריה לפיה בנסון הוא בנו האבוד של דון דרייפר? ובכן, זה לא רחוק מהאמת. בנסון הוא פשוט תזכורת נהדרת לעונה הראשונה, לרעיון החלפת הזהויות, לבריחה מעצמך. עכשיו בנסון מוצא את עצמו בידיו של פיט קפמל, שבפניו הוא בטעות חשף את הקלפים שלו לגבי נטייתו המינית. בסצנה הטובה בפרק, פיט מתעמת עם בנסון שמהרגע הראשון יודע כי הוא מובס ומוכן לארוז את הדברים. אך הפלא ופלא, פיט מחליט לשתוק. אחרי הכל, מה יותר טוב מלעבוד עם מישהו שאתה אוחז את כל חייו בידיך?
פיט לא מפסיק להפתיע ולהתפתח. בכל פעם שבה אני חושב שאני יודע מה הוא הולך לעשות (את הדבר הלא נכון) פיט מצליח להפתיע אותי. בעונה השישית הוא אמנם בודד מאי פעם, אבל פיט לא עסוק רק בהרס עצמי, הוא הרבה יותר מורכב מזה. ואולי בבוב בנסון הוא מוצא משהו שהוא גם יכול להתחבר אליו. אולי זו העניבה שלה החמיא בפגישתם הראשונה, אולי החוצפה של בוב. ואולי זה שעכשיו בוב מוצא את עצמך שייך לחלוטין לפיט. לא ברור מה, אבל פיט מוצא משהו בבוב שאולי הוא עצמו לא יכול להסביר. עם פיט, באמת שאף פעם אי אפשר לדעת.
ולסיום - דון. התינוק המגודל. הוא שוכב על הספה בתנוחה עוברית, ורק חסר שהוא ימצוץ את האגודל. הוא אפילו משחק תינוק מגודל בהדגמה לפרסומת החדשה מבית הצמד החדש טד ופגי. זה ברור שהם מאוהבים, וזה ברור שהם צריכים להיות אחד עם השנייה, אבל דון רק רואה את זה כגורם מפריע. בתרגיל דון אופייני, הוא מצליח להציל את טד מול הלקוח וגם להביך אותו על הדרך. דון רואה רק דבר אחד מול עיניו - פגי. פעם בת טיפוחו, עכשיו היא קוראת לו מפלצת. והיא צודקת, דון הוא באמת מפלצת. הוא מאבד את בנותיו בקצב מסחרר. גם סאלי וגם פגי מתרחקות ממי שהיה אביהן. פגי לא רוצה להגיד "אבא שלי לא נתן לי דבר" לדון מול הפרצוף, אז היא קוראת לו מפלצת. דון לא סתם שיחק תינוק בהדגמה לפרסומת. הוא שיחק את תינוקו של השטן מתינוקה של רוזמרי. לפעמים נדמה קצת שדון הוא בנו של השטן. המזל שלו לא הגיוני, ההזדמנויות שיש לו יכולות להספיק למאה אנשים ברי מזל, אבל איכשהו כל מה שהוא נוגע בו נובל. וזה לא נעים לצפייה.
