אחרי פרק שכולו שיגעון מוחלט, חזרה "מד מן" עם 45 דקות הכי מרגשות שראינו ממנה העונה, אולי הכי מרגשות שהיו לה בכלל. ב"אסטרטגיות" אנחנו חוזרים אל השלישייה שהתחילה את הכל: פגי, דון ופיט. חשבון הנפש שלהם הוא חשבון הנפש של הסדרה כולה ועכשיו, אחרי כל כך הרבה זמן, הם שוב המשפחה הלא מתפקדת שאנחנו כל כך אוהבים
אני חייב להודות שבכל פעם שאני חושב שאני מבין לאן העונה הזאת הולכת, אני מגלה עד כמה אני טועה. הארי מסולק בבושת פנים? מה פתאום. הארי הולך להיות עכשיו שותף בחברה. תרימו ידיים מי שמסכים. מי שנמנע יכול לעזוב בטריקת דלת. כולם שוקעים אל תוך השיגעון? חס וחלילה. אפילו מבקרים את גינזבורג ומוסרים ד"ש לפטמה. בדיוק כשחשבנו שעד סוף חצי העונה נספיק לרדת לעומקו של השיגעון, סיפקה מד מן את הפרק הכי מרגש ומלא חמלה שראינו ממנה מזה שנים. פרק שכולל כמה מהרגעים המרגשים והנוגים ללב בתולדות הסדרה, כזה שנופל להרבה מאיתנו קרוב מאוד לבית.
למה שלא תמצא לך בחור נחמד? תעשה לי נחת | צילום:
Justina Mintz/AMC
להתחתן איתך? מעדיפה למות לבד
פתיחת הפרק איטית מתעתעת. מד מן מייצרת ציפייה לקראת פרק שידענו שאמור להגיע - האיחוד בין ניו יורק ללוס אנג׳לס. פיט מביא את החברה החדשה, מייגן מגיעה לביקור (ולא להפך) ואפילו בוב בנסון שב אלינו מן התהומות. מצד אחד קל להיות מאוכזב מזה שבוב הוזנח עד כה בעונה, מצד שני הוא חוזר אלינו כנביא של בשורות רעות לכולם, חוץ ממנו. בוב עובר לביואיק, אבל נאלץ לבשר לחברה שאיבדה על הדרך את הלקוח העיקרי שלה: שברולט. ביי ביי דטרויט, שלום לך שוב ניו יורק. עיר שבה אי אפשר להסתובב על סנדלים מבלי שהציפורניים ישחירו. גם מייגן לא מרוצה מהמפגש שלה עם דון בניו יורק. היא רוצה לברוח למקום שיהיה רק שלהם. הדגש העונה על ערים הוא לא מקרי. עיר הוא גם בחירה, וגם מקום שאליו אתה רוצה להרגיש שייך. פיט מגיע לניו יורק ומגלה מחדש מה הוא רוצה. כך גם מייגן וכך גם בוב בנסון.
בנסון הגיע לבשר בשורה קשה לא רק לסטרלינג קופר, אלא גם לג׳ואן. הוא הבין מה הוא רוצה לעשות עם החיים. הוא רוצה להיות ריאלי. בנסון מציע לג׳ואן להתחתן. כך הוא יוכל להיות איש מכובד ונשוי, היא תוכל להסתמך עליו כלכלית ובעזרה עם הילד וכל הצדדים יהיו מרוצים. ריאלי. אבל ג׳ואן לא רוצה ריאלי, היא רוצה לאחוז בתקווה האחרונה שלה למצוא אהבה, גם אם זה אומר שהיא תמות רווקה ובודדה.
בדיוק כשנזכרתי להתאהב בך | צילום:
AMC
״האסטרטגיות״ הוא הפרק שבו כולם יכולים לעצור לרגע ולהביט על מה שהשיגו, על מה שהם רוצים להשיג ויותר חשוב: על מה שכנראה לעולם כבר לא ישיגו. לג׳ואן יש תקווה, למרות שהיא מתקרבת ל-40. פגי מתחילה לאבד תקווה, עכשיו שהיא הגיע לגיל 30. היא מספרת שטיילה כל כך הרבה, אבל הגיעה בכל זאת למקום הזה. ״איפה טעיתי?״, היא שואלת את דון בשיחה האמיתית הראשונה שלהם מאז משהו כמו הנצח. גם דון לא יודע איפה הוא נמצא. הוא חושש שלא השיג דבר ושאין לו אף אחד. הוא מגלה מחדש את התשוקה שלו למייגן, אבל בסופו של דבר היא נאלצת לחזור ללוס אנג׳לס מוקדם. הפעם היא זו שזונחת את דון מאחור וחוזרת לחייה.
גם פיט מעדיף להיאחז באשליה. הןא מגלה שיותר מכל היה רוצה לחזור להיות שוב חלק מנמשפחה שלו. פיט מגיע עם הבחורה החדשה לניו יורק, אבל לא מסוגל לראות בה יותר מצעצוע מין, בעוד היא רוצה לראות בו הרבה יותר מזה. לפיט תמיד היו תסביכי אם קשים והוא לא יכול להתגבר על העובדה שכמו שהוא ממשיך בחיים, כך גם טרודי. טרודי שפיט הכיר כבר איננה. הוא ממתין לה בשקט בבית כדי להטיח בה האשמות על כך שהיא מסתובבת ומנשקת גברים אחרים. ״יש לך אחריות״, הוא אומר לה בשיא החוצפה. אבל מה שהיה עובד פעם עבור פיט, איש המשפחה, כבר לא עובד לפיט, ההוא מלוס אנג׳לס שלובש ג׳קטים מגוחכים.
זמן לחרטות
ופגי, הו פגי. כל כך קשה היה לראות אותה ממורמרת במהלך כל העונה הזאת. אותה פגי מתפרצת ונשברת. ״אתה הרעלת אותי עם הרעיונות שלך״, היא צווחת על דון בטלפון, וכמובן שהיא לא מתכוונת רק לבורגר שף. פגי שולחת לדון מסר. דון הוא רעל, שאי אפשר להתנקות ממנו. אף אחד במשרד לא מעוניין בו באמת. הוא שם עד שמישהו ימצא את הדרך לשאוב אותו החוצה. ״מה אתה היית עושה?״, היא שואלת לבסוף ברגע של כניעה מוחלטת. דון עונה לה תשובה מבריקה: "מתעלל במי שאני צריך ממנו עזרה״. אני אולי מטרחן הרבה על ההבדלים בין דון דרייפר לדיק וויטמן ולגבי מי מהם צץ ומי מתחבא, אבל נדמה לי שזה נושא חוזר העונה. דון, ברגע של כנות אלגנטית במיוחד, הופך להיות בו זמנית גם דיק, שיודע להסתכל מבחוץ ולבחון את הדמות שיצר.
תסתכל טוב כי זה הכי קרוב שתגיע אלי הלילה | צילום:
AMC
עכשיו, כשהסוף מתקרב, כמאמר השיר של סינטרה, הגיע הזמן לומר את זה בבירור. נכון, עשינו טעויות, טיילנו בכל כביש. פגי ודון רוקדים להם ריקוד אחד, אולי אחרון, לצלילי שיר שכל כולו חרטות, אך הן מעטות מדי בשביל להזכיר אותן. זה לא המקרה של דון ופגי. לשניהם יש הרבה מאוד על מה להתחרט. אבל עכשיו, ברגע הזה, כשרבות יותר הדרכים שהלכנו בהם מאלה שעדיין נותרו, מוצאים את עצמם דון ופגי בזרועות אחד השני. מי היה מאמין שההמנון הכי טחון ולעוס של סינטרה יצליח לקבל משמעות חדשה ומרגשת כל כך.
הרעיון של להיות פרסומאי טוב הוא להבין את הכמיהה של הלקוחות ולפי זה למכור להם מוצר. זה מה שפגי מחפשת. היא מבינה מה חסר לה בקמפיין של בורגר שף - משפחה אמיתית. או ליתר דיוק – אשליה של משפחה. ״כל שולחן הוא משפחה״ היא אומרת לדון ופיט, הלא הם יחד מהווים את ההתחלה ואולי גם הסוף של מד מן. כל שאר הדמויות מגיעות, באות והולכות. אבל פיט, פגי ודון הם הציר שמניע את הכל. עכשיו הם יושבים בסניף של בורגר שף, מוגנים ע״י גג אדום, ומחכים להזמנה שלהם. המשפחה הלא מתפקדת שתמיד הייתה להם.
אחרי פרק כל כך מרגש, איך אפשר להמשיך מכאן? מי ציפה להגיע לשיא רגשי כל כך אחרי שישה פרקים של סדרה שיודעת לעצור את עצמה ולקחת את זה לאט כשצריך?
עוד מהדיוקים של מד מן - סינטרה לא סתם מושמע ברדיו, כל הזמן, מדובר היה בלהיט הכי גדול של אותה שנה. השיר יצא ביוני 1969, ולנו כנראה נותרה עוד חצי שנה עם גיבורינו.
גינזבורג יוצא מהמשרד, ופגי מוצאת את עצמה מתקשרת עם הסביבה שלה לראשונה העונה. אולי הקללה הוסרה?
המשרד רוצה לפרסם את עצמו ואת מחשב ה-IBM החדש שלו. זה הסוף של סטרלינג-קופר. מותגים שקיימים כיום כגון שברולט וביואיק חולפים להם מול העיניים, אבל אנחנו תקועים עם בורגר שף. כל דבר בחברה מסמן סוף.
ומקאן אריקסון ממשיכים לחזר אחרי דון דרייפר. לא סתם.
ושלום לתמונה הענקית של משה דיין שתלויה לסטן על הקיר בבית. מזמן לא התראינו. מה שלומך באמת?
