"לואי" עונה 5 פרק 4: "Bobby's House" (משודר ב-yes Oh וב-yes VOD מדי יום ג' ב-23:00)
רואים "לואי" עם:
ד"ר דני קפלן – ראש המגמה ללימודי גבריות בתכנית ללימודי מגדר ומרצה בכיר במחלקה לאנתרופולוגיה וסוציולוגיה באוניברסיטת בר אילן
לואי מתנהג כמו גבר טיפוסי כבר מתחילת הפרק. הוא ישן על הספה, הוא מנהל שיחה אדישה ומנותקת עם אחיו על הדוד שלהם שמת, הוא יושב מתוח מול אחיו בלי להצליח לדבר. אלה הם הדימויים הגבריים שאנחנו רגילים לראות בתרבות הפופולרית, נכון?
"בהחלט. במחקר שלנו אנחנו נוטים לעשות הפרדה בין גבריות מסורתית לגבריות חדשה, כאשר הגורמים המבדילים הם בעיקר עמדות אידיאולוגיות שונות. מדובר על עמדות שקשורות גם לנושאים פמיניסטיים ושוויוניים, אבל בעיקר למה שנקרא 'שיח טיפולי', חיבור של הגבר לרגשות. גילינו שהרבה מאוד גברים מתחברים לנושאים האלה, יותר ממה שציפינו. וכאן יש דוגמא לגבריות מסורתית בהקשר הזה, השיח שלהם מאוד מרוחק ושבור".
איך אתה קורא את השיחה ביניהם?
"תמה של תחרותיות בין אחים היא דבר סביר ומוכר, אבל הדרך שבה זה נעשה - השילוב הזה בין זה שזה מצחיק לבין זה שזה מאוד קשה לצפייה - הוא מאוד מיוחד. התמה המרכזית פה היא של גבר שמנסה למדוד את עצמו, וכשהוא מודד את עצמו מול אחיו הוא מצטייר כגבר מצליחן. הוא גרוש, מה שנחשב היום לאידיאל הגבריות - להקים משפחה ואז להשתחרר ממנה ולחגוג כביכול. יש לו ילדות במשמורת חלקית, ולא רק שיש לו קריירה וכסף, אלא הוא אפילו מצליח לשלם חשבונות מדבר שהוא אוהב - שזו כן תפיסה של גבר חדש - שלא רק רוצה להתפרנס אלא חשוב לו שתהיה לו קריירה שתספק אותו".
הדוד שלהם, מתברר, בכלל לא מת, אבל איך עניין המוות מתחבר כאן לסיפור של הגבר החדש?
"המוות הזה מסמל את מותו של הגבר המסורתי האידיאלי - שלחם בווייטנאם, דרך אגב - ומשם זה עובר לגבר שכביכול יש לו הכל, ואח שלו מקנא בו. כשלואי שואל את בובי למה הוא טרח לעבור בדיקת זרע, זו ההתחלה של הערעור על האידיאל של הגבר המסורתי. הרי המוסכמה היא שוודאי שגבר צריך שיהיה לו זרע מתפקד, הגבר המסורתי הוא סך הזרעים המתפקדים שלו, אז זה כבר חתרני. והחיבור בין המוות לבין זה הוא מתבקש. זו שיחה על חרדות קיומיות של גברים".
אבא עושה בושות
אחרי הקטע עם בובי מתחילות ההתקפות, פשוטו כמשמעו. לואי מתערב בוויכוח סוער בתחנת אוטובוס והופך לקורבן של האדם האלים – אישה בלונדינית קטנה שמרביצה לו ומשאירה אותו חבול בשלג.
"גם הסצנה הזו מאוד קיצונית וקשה. שוב המון דברים לא ברורים והכל מאוד שבור. וכמובן שזה מעלה את המחשבות על איך היינו מגיבים לזה אם זה היה גבר שמכה אותו".
מצד אחד זה מאוד קיצוני, ומצד שני - יש בזה אמינות. יש רגע שבו הוא מחליט לנסות להחזיר לה, והוא מקפיד להביט לצדדים קודם, כי בכל זאת, מדובר בגבר שמכה אישה.
"הביצוע באמת הופך את זה לאותנטי. למרות שזו סיטואציה קיצונית והזויה. אתה שואל את עצמך המון שאלות על המניעים של האישה הזו, אבל זה מאוד אמין".
וכשהוא מספר על זה לבנות שלו ומנסה להפוך את זה לסיפור חינוכי, הן צוחקות. ג'יין אפילו שואלת אם האישה הייתה יפה. זו אמירה מעניינת על העולם: מצד אחד יש שינויים מרחיקי לכת בתפיסות המגדריות וטשטוש של הגבולות, ומצד שני – הילדים עדיין גדלים עם תפיסות סטריאוטיפיות.
"לואי מנסה להפוך את זה לדבר מעצים בשבילן, אבל הן לא קונות את זה לרגע. הוא עושה פה עבודה מדהימה עם השפה האנגלית. זה מאפשר לו לא לומר את האמת, אבל גם לא לשקר בשום שלב, עד שהוא מתוודה".
משם אנחנו עוברים לפמלה, שצוחקת בהיסטריה. לואי המוכה שוב חוטף עלבונות על זה שאישה הרביצה לו. מכה אחרי מכה.
"בשלב הזה לואי עדיין מתמודד עם מה שקרה לו כגבר מסורתי שמנסה להגן על הגבריות שלו. לחטוף מכות מאישה זה שבירת טאבו, והוא בודק את זה עם יתר הדמויות ועם עצמו".
אומרים לנו שיש סקס אחר
המכה הבאה לגבריות מגיעה כשפמלה מאפרת את לואי. הוא מתנגד, אחר כך מתמסר לרעיון, ובסוף ממש מתרגש. ואז פמלה לוקחת את זה צעד נוסף קדימה: היא הופכת לפיט והוא לג'ונת'ה, בהיפוך תפקידים מגדרי שמתחילים בחיזור עדין ונגמר בחדירה אנאלית, כולל צעקות "הו לא!" של לואי.
"לואי יוצר את ההקבלה בין הגבר הפסיבי שמקבל מכות מבחורה לגבר שמקבל חדירה אנאלית מבחורה. הוא בונה את זה בצורה מאוד אמינה, כשפמלה מובילה אותו שלב אחרי שלב בחוויה הזו, והוא נותן לעצמו להתמסר. זה דבר פורץ דרך בתרבות הפופולרית, בטח האמריקאית המיינסטרימית".
היפוך התפקידים הזה ממשיך במיטה גם אחרי הסקס: פמלה זקופה, מבט חלול בעיניים, שואלת אם הוא בסדר. לואי נמוך, חסר ביטחון, רגשני. הוא רוצה לדבר, היא ממש לא. ואז מגיעה המכה האחרונה והקשה ביותר: פמלה נוטשת אותו.
"שתי המכות הראשונות הן באמת דילמות של גבר מסורתי שנאבק לשמור על הגבריות שלו אל מול סיוטאציה קיצונית אליה הוא נקלע, אבל החלק הזה הוא כבר יותר מורכב. לואי מראה רצון שפמלה תהיה איתו, והצורה שבה הוא מבטא את זה היא התבטאות של גבר חדש".
זה מחזיר אותנו לשיח הטיפולי שדיברת עליו כמדד ראשוני לגבריות חדשה. מה זה בעצם אומר?
"המהפכה הפסיכולוגית היא מזמן לא רק הצורה שבה אנחנו מתייחסים לטיפול עצמו, אלא כבר הפכה בעצם לאידיאולוגיה השלטת בעולם המערבי. התפיסות האלה באות לידי ביטוי בכל תחומי החיים. השיח הלגיטימי היחיד הוא השיח הטיפולי. זה לא רק מה אתה מביא לחדר הטיפול עם הפסיכולוג, ואתה בכלל לא חייב ללכת לטיפול אצל פסיכולוג - השפה סביבך היא כבר שפה טיפולית. השימוש של לואי במילה אינטימי בסצנה הזו היא מעניינת. הוא מתרגם את הסיטואציה האינטימית שהם חלקו לשיחת 'יחסינו לאן', מה שנחשב תכונה נשית. היפוך התפקידים כאן הוא מאוד ברור. גבר מסורתי יכול לחוות סיטואציה אינטימית בלי לתרגם אותה לשיחה מפורשת על רגשות, ולואי, בתפקיד הנשי הסטריאוטיפי, מבקש להכניס את הסיטואציה הזו לשיח טיפולי, כלומר לשיחה מפורשת על רגשות".
ואז, אחרי שברון הלב והאיפור המרוח על הפנים, נשמע הצחוק המתגלגל של בובי, שמתענג על הסיפור של לואי ועל העובדה שהם שוב שווים.
"הסדר החברתי שב על כנו. לואי חוזר ליומיום המוכר והמסורתי אחרי שהוא נלקח לקצה, ועכשיו הוא ואחיו באותו המקום, ואפשר לצחוק יחד והכל בסדר. הפער שהיה ביניהם בתחילת הפרק נמחק. עכשיו שניהם מפסידנים".
בפרקים הקודמים: