"בנות" 0410: הגראנד פינאלה

זהו. עונה 4 של "בנות" מאחורינו. עשרה פרקים - לפרקים רכבת הרים רגשית, לפרקים "אויש, 'סתמו". לא מזמן שמעתי תיאוריה ש"בנות" היא לא סדרה של עונות, שאף אחד לא יודע מה קרה במהלך כל עונה. האם לפי ההשערה הזו אף אחד לא יזכור שעונה 4 הייתה החלשה ביותר? לא אם מה שייזכר ממנה הוא פרק 10, שהיה אולי אחד הטובים ביותר בסדרה.

אז "על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על 'בנות'"? על שני דברים. הראשון: הנטייה של לינה דנהאם להתעלל בדמויות שלה. כל פעם שנדמה שמישהי מהן מצאה את עצמה, יגיעו בזה אחר זה OCD, בגידה או אבטלה ויגרמו לדמויות לשקוע ברחמים עצמאיים. השני: מדובר בדמויות די חלשות ומעצבנות. היחסים של מארני עם גברים נוגעים בגבול הפתטי, ג'סה לא תישאר במקום אחד בלי לברוח כשהעניינים מתחילים להיות קצת קשים, והאנה לא מסוגלת להתמודד עם החיים בלי עזרתם של ההורים שלה או של אדם.

הפמיניזם של "בנות" אף פעם לא נבע מהצגה של דמויות נשיות חזקות שטורפות את העולם, אלא מכך שזוהי סדרה ששמה נשים במרכז - עדיין לא עובדה מובנית מאליה. למרות זאת, לפעמים הדמויות הגבריות גנבו את הפוקוס, לפעמים נשמעו טענות שלינה רק משפילה ומקטינה את הבנות שלה. ובכל זאת, בסוף העונה הנוכחית עשתה דנהאם תיקון. היא לא התעללה בבנות, והראתה שהן חזקות הרבה יותר ממה שיכולנו לחשוב. הבנות החזירו את השליטה על החיים שלהן. הן היו המובילות ולא הכלב, כפי שהרמי, הבוס של ריי, אמר לשושנה.

הרגע בו מארני עלתה לבמה ושרה לבד בלי דזי, למשל, היה תיקון ראוי לכל מה שהיא עברה בעונות האחרונות. וזה גם היה אמין – לא יכול להיות שמארני תעבור את כל מה שעברה בלי להתחזק קצת. בסך הכל, מדובר בבחורה יפה וחכמה וקצת מכל הדברים שריי דיבר עליהם כשהתעצבן על דזי. והנה, קיבלנו הוכחה שגם מארני לא סטטית, שגם היא יכולה להשתנות. שגם היא, בסופו של דבר, מעמידה את עצמה במקום הראשון. הרי זו כל המהות של "בנות", לא?

מי מנהל את העולם?

ואם כבר המונולוג של ריי לפני דזי - די ברור שהבנות התחזקו בפרק הסיום על חשבונם של הבנים. דזי תמיד היה לוזר, אבל ההברזה שלו מההופעה - למרות שלא הייתה כזו מפתיעה - הביאה את הדושיות שלו לרמות אחרות. גם אדם, שסיפר להאנה כמה הוא מתגעגע, התנהג כמו גבר טיפוסי שרוצה דווקא את מה שאין לו. שוש קיבלה מחזר שמנסה לקרקע אותה כי הוא מפחד שתיעלם לו וליירד לא היה מסוגל מול הקוריוזים של קרוליין. התמונה העגומה של אבא של האנה בסוף הפרק הייתה מראה לכל הדמויות הגבריות.

היחידי שהצליח להתעלות מעל זה הוא ריי - לנצח הדמות הגברית הכי חזקה בסדרה. הוא התעמת עם דזי וגונן על מארני. לא ברור איך שאר השחקנים מוותרים לאלכס קרפובסקי במאבק על הטקסטים הכי טובים בסדרה. למרות זאת, גם ריי הפסיד. הוא היה רק ניצב בהצגה של מארני, כמו שמסע הבחירות שלו היה, בסופו של דבר, ההצגה של שוש. אולי זה מה שהופך אותו לדמות כל כך טובה - ריי מצליח להיכנס ללב בלי לגנוב את הפוקוס לנשים שמסביבו. הוא לא מעוניין לנכס לעצמו את הנשיות של הדמויות גם כשברור שהוא מאוהב בהן (רק במי לעזאזל?). הוא נותן להן את הבמה וממשיך להיות ריי. והנה הניצחון של דנהאם, שגרמה לי לנתח בכזה להט - וגם קצת להתאהב - בדמות פיקטיבית.

• בפרק הקודם: על פוליטיקה ואהבה
• לכל הטורים של "ערב בנות"

אין פרידות קלות

לאורך כל העונה האחרונה של "בנות" הבנתי שאני לא הולכת להתגעגע. זה לא משנה אם היו פרקים טובים יותר או פחות - התחושה הכללית, שהייתה שונה מאשר בעונות קודמות, היא שאני אשרוד את השנה בלעדיהן. אולי אפתח תחביבים, אולי סוף סוף אתגבר על האנטגוניזם כלפי "משחקי הכס", אולי אפנה מקום בלב שלי לאילנה גלזר והעונה השנייה של "ברוד סיטי". אני בחורה צעירה וכל החיים לפניי.

ואז הגיעה לינה עם סיום העונה והפכה לי את הלב כמו שלא הפכו אותו מאז סיום העונה הקודמת. כמו בחור שחשבת שאת לא מחבבת במיוחד, עד שהוא הולך. עכשיו נשאר רק לקוות שגם אני, כמו הבנות של "בנות" בפרק הסיום, אהיה חזקה ואמשיך הלאה. לפחות עד 2016.