הדבר הראשון שחייבים לזכור לגבי ״לא בטוחה״ הוא שמדובר בסדרה שנוצרה בארה"ב לקראת סיום עידן ברק אובמה. העובדה הזאת חשובה לא כי מדובר בטקסט פוליטי במובהק. ממש לא. הסדרה אותה יצרה איסה ריי היא כל כך לא תקינה פוליטית, כך שהיא הייתה יכולה להיוולד רק בארצות הברית שכבר ידעה שתי קדנציות של נשיא שחור.
השימוש במילה "שחור" (ולא ב"אפרו אמריקני") לא מקרי כאן. כמו הרכב ההיפ-הופ פורץ הדרך "A Tribe Called Quest" (שבדיוק החודש חזר עם אלבום חדש אחרי זמן רב), גם "לא בטוחה" עושה שינוי בדרך עדינה ולא אלימה. הבחירה של ריי בשפה היא מחושבת ומדויקת, ותיאור חיי היומיום שלה ושל חבריה הוא מבחינתה טקסט פוליטי בדיוק כמו, למשל, זה שהוצג ב"טרמיי" (שעסקה בחייהם הקשים של תושבי ניו-אורלינס אחרי הוריקן קתרינה).
הדור בו גדלה ריי יודע שהפוליטיקלי קורקט לא נתן לו דבר מלבד אחוזי אבטלה גדולים יותר בקרב שחורים ואת דונלד טראמפ כנשיא הבא. בארה"ב של "לא בטוחה" זה לגיטימי להציג דמות כמו מולי (איבון אורג'יי המצוינת), החברה הטובה ביותר של הגיבורה איסה די (בגילומה של איסה ריי), שמחפשת בנרות זוגיות - אבל רק עם גבר שחור. לא משנה אם מדובר בעבריין צעצוע או באקדמאי בעל אמצעים, העיקר שיהיה מישהו מהגזע שלה.
"לא בטוחה" (ששודרה אצלנו ב-HOT וב-yes וסיימה השבוע את עונתה הראשונה) לא טורחת להציג אינטגרציה מכל סוג. כל הזוגות בסדרה שייכים לקהילה השחורה, לרבות איסה עצמה שנמצאת בזוגיות עם לורנס (ג'יי אליס), גבר בן 30 שנמצא בצומת דרכים תעסוקתי (ולא תעסוקתי). יכול להיות שלהיות צעיר שחור, מבריק ורהוט לא יוביל כל אחד לבית הלבן? לורנס נלחם ככל יכולתו כדי לא לעבוד ב"Best Buy", אבל הוא כבר יודע שברגע שהחברה הכניסה אותך לתבנית מסוימת, הדרך החוצה היא כמעט בלתי אפשרית - אבל רק "כמעט", כי בכל זאת השנה היא 2016, ואם לאיסה ריי יש סדרה משלה ב-HBO, גם לורנס יכול לעבוד בסטארפ-אפ של היפסטרים.
למזלנו, "לא בטוחה" היא לא סדרה של שחור ולבן, אחרת היא לא הייתה הממתק הטלוויזיוני המצוין שהיא. אבל לצבעים החזקים האלה יש משמעות שאי אפשר להתחמק ממנה. היוצרת והכוכבת איסה ריי היא שחקנית ותסריטאית בת 31 מלוס אנג'לס (העיר בה מתרחשת הסדרה), שפרצה לראשונה ב-2011 עם סדרת הרשת שלה "Awkward Black Girl", בה הציגה בחורה שחורה בת 20 ומשהו שהאנשים סביבה גורמים לה בעיקר לקשיים חברתיים. הקול שלה היה ברור, מצחיק ומאוד אמיתי, ולמרות אפס תמיכה היא הפכה לאחת הסדרות הכי מדוברות ברשתות החברתיות בזכות ביקורות אוהדות שעברו מפה לאוזן. גם ג'יי, הדמות אותה גילמה ב"בחורה שחורה מוזרה", מתקשה להתמודד עם הבולשיט שהאנשים הלבנים מנסים להאכיל אותה - ואין לה בעיה לומר את זה. אם לצורך השלמת צילומי העונה הראשונה ריי נזקקה לקמפיין קיקסטארטר, את העונה השנייה היא כבר העלתה בבלעדיות בערוץ היוטיוב iamOTHER ששייך למוזיקאי פארל. המעבר ל-HBO, שבדיוק חיפשה יורשת ל"בנות" של לנה דנהאם היה מתבקש. אם לנה דנהאם ו"בנות" היו הקול של 2012, ריי היא ה-קול של 2016 - לא פחות ייחודי, אבל הרבה פחות מתאמץ. גם ריי מציגה עירום בסדרה שלה, אבל הוא תמיד מנומק. מספיקה צפייה בפרק אחד של "לא בטוחה" כדי להרגיש שאיסה היא החברה הכי טובה שלכם: היא בחורה יפה מאוד, אך לא כזאת שגברים מסתובבים אחריה ברחוב; שנונה אבל לא מאלה שהופכים לכותבים ויראליים בפייסבוק; מצחיקה בטירוף, אבל כמו רבים מאתנו, גם היא תגיד את הדבר הכי לא מתאים באירועים חברתיים.
הכתיבה של ריי תמיד זורמת ומצחיקה, גם כשהיא נוגעת שוב ושוב בנושאים כואבים. איסה עובדת בארגון ללא מטרות רווח שפועל למען קידום של ילדים שחורים בעל השם האירוני עד מביך "We Got Y'all". כל האינטראקציות שלה עם העובדים במקום - כולם לבנים - בנויות על רצף בלתי נגמר של רגעים מביכים באווירת "המשרד". איסה יודעת שהסיבה היחידה שהיא התקבלה לעבודה הוא צבע עורה - בכל זאת, מדובר על ארגון שעובד עם ילדים שחורים - אבל זה לא שמישהו מסביבה יודה בזה. באחת הסצנות החזקות בעונה, מחליטים חברי הארגון לארגן יום כיף לילדים, ובוחרים לצאת לאיסוף אשפה בחוף הים - מה שגורם לילדים להיראות כמו אסירים שחורים בעבודות שירות, במדינה שבה לשחורים יש סיכוי גבוה פי 5 מלבנים להיכנס לכלא.
ויש גם סתם סצנות שטותיות, כאלה שמפרקות את החברות הנשית לרגעים הכי קטנים ושבירים שבה. כשאיסה נמצאת עם מולי, החברה הכי טובה שלה (ואולי היחידה), העולם סביבן נאלם, השיחות בין שתיהן הן תשובה "שחורה" לשיחות הבלתי נסבלות שבין האנה ומארני ב"בנות". בעוד האחרונות לא מפסיקות עם ריבי הפאסיב-אגרסיב שלהן, אצל איסה ומולי הכל בפנים. כשמולי מתבכיינת בפעם המי-יודע-כמה על כישלונותיה בניהול מערכות יחסים, איסה מחליטה לשלוח SMS לבחור עליו חברתה דלוקה. אם את רוצה לשפוך את הלב, לפחות שזה יהיה מעל קערה של כנפיים ברוטב חריף.
איסה ריי היא לא חיה פוליטית-חברתית. קו העלילה המוצלח ביותר הוא דווקא מערכת היחסים שלה ושל לורנס. השניים ניצבים באופן קבוע מול האיום הכי גדול שמערכת יחסים יכולה לעמוד בפניו - שגרה. הם חולקים דירה כבר מספר שנים אבל הם לא בהכרח חושבים על חתונה, הדיבור על ילדים בכלל לא נמצא על הפרק, אז נשאלת השאלה "מה אנחנו עושים עכשיו?", "גם הערב רובצים מול נטפליקס?". כמו כל שני צעירים, איסה ולורנס בסך הכל רוצים להוכיח לעצמם שהם שווים יותר ממה שהחברה חושבת שהם. באיסה מתחבאת ראפרית מבריקה שקיימת רק מול המראה, לורנס עובד כבר שנים על אפליקציה חדשה שפיתח. שניהם לא יודעים לאן ממשיכים מכאן.
ברגעיה הטובים ביותר יש ל"לא בטוחה" גדוּלה של סדרה שנוצרה על ידי אוטר. ריי אמרה לא פעם כי איסה די היא 90% ממי שהיא בחיים, וככזאת היא לא עושה לעצמה שום הנחות. איסה של הסדרה היא דמות שזוכה לא פעם ללעג (למשל, מהילדים אותם היא חונכת), בוגדת בבן הזוג המוצלח שלה עם מפיק מוזיקלי רק בגלל שהיא חרמנית, ונוטה להתפרצויות זעם על עמיתיה לעבודה (אבל רק מול המראה, כי גיבורה שהיא פאסיב-אגרסיב זה הרבה יותר מעניין מעוד "אנגרי בלאק וומן"). צריך שילוב של הרבה אומץ ומודעות עצמית כדי להוציא את עצמך כל כך "רע" בסדרה שאת בעצמך כתבת. בדיוק בזכות האומץ הזה איסה ריי עומדת מאחורי הסדרה הכי טובה שמשודרת היום בטלוויזיה.
הו דה פאק איז אליס?
ג'יי אליס, השחקן שמגלם את לורנס, הוא הגבר הכי שרמנטי שהופיע על המסך מאז דון דרייפר של ג'ון האם. השילוב בין הפגיעות המוחלטת של לורנס לממדי גופו (אליס מתנשא לגובה של 1.89 מ') הופכים אותו לבחור שתרצו לעשות איתו אהבה, ובאותה מידה להוכיח לו שהוא עוד יכול לעשות את זה. למרות לא מעט סצנות שחושפות את גופו האתלטי המפואר, הוא עדיין לא הופיע באף רשימת "הגברים הכי שווים בטלוויזיה". האם מדובר בעניין של זמן, או שגם קלף הגזע משחק כאן תפקיד?