כל סדרת מתח שמכבדת את עצמה צריכה להתחיל בשוט של גופה עירומה, עדיף של אישה, ובלש אחד או שניים שמחפשים קצה חוט. כך התחילה "בלש אמיתי" המופתית, כך נפתחה לאחרונה "בתולות" החדשה של "הוט" וכך גם התחילה, למי שזוכר, העונה הראשונה של "תא גורדין".
סדרת הריגול, שקצרה לפני שנתיים את שבחי המבקרים הישראליים, הספיקה מאז כבר להיבחר ע"י הGuardian הבריטי לאחת משש סדרות הדרמה הטובות בעולם (שלא משודרות באנגליה) ונמכרה לעיבוד אמריקני לרשת NBC (להפקה בשם Allegiance שתעלה לשידור ב2015). זה לא מפתיע כי מה שעמד לזכותה של הסדרה היה פשוט סיפור טוב. עכשיו "תא גורדין" חוזרת בעונה חדשה. הקאסט הוא אותו הקאסט (רן דנקר, מוני מושונוב, מארק איווניר, נטע ריסקין, אביב אלוש) והיוצרים אותם יוצרים (רון לשם, עמית כהן ויזהר הר לב). ולפי פרק הפתיחה ששודר אתמול ניתן לקבוע שגם האיכות שאפיינה את העונה הראשונה עדיין כאן.
בעונה הראשונה ליווינו את אייל גורדין (רן דנקר), קצין ישראלי עטור צלשי"ם ובן למשפחת מהגרים מרוסיה שסוחבת על גבה קופת שרצים. הוריו (הלנה ירלובה וסלבה ביברגל) אמנם עלו לארץ בשנות התשעים אך המשיכו לפעול כמרגלים עבור "אימא מולדת" ואף נאלצו להקריב עבורה את בתם, נתי (נטע ריסקין). כשהמפעיל שלהם (מארק איווניר הנפלא) דרש מהם להקריב עבור הארגון הרוסי גם את אייל, ה"בן הטוב", הצבר הפטריוט וגיבור צה"ל, המנוע העלילתי של הסדרה החל לעבוד.
על הבסיס הדרמטי הזה, שעליו נסמכו הטובות שבדרמות הגדולות בנות זמננו ("הסנדק" לדוגמא, אחת מהן) טוו היוצרים בכישרון רב את מהלכי העלילה של העונה הראשונה. חוזקה נבע מתסריט חכם, משחק משובח, בימוי מדויק והעובדה כי מתחת לנפתולי עלילות המתח שכן לו קונפליקט עומק של החברה הישראלית: הרצון של בני הדור השני להגירה מרוסיה להשתלב בחברה הישראלית מחד, והקושי שלהם לוותר על התרבות שממנה הגיעו, מאידך. לזכות היוצרים בעונה הראשונה הם השכילו להציג לנו דימויים חדשים ורעננים של בני העלייה משנות ה-90, לא עוד נערות ליווי ונגני רחוב, אלא קצינים בכירים. בנוסף לדמותו של אייל גורדין, הובילה את העלילה גם דמותו של פטר יום טוב, חוקר בכיר בשב"כ ועולה ותיק מרוסיה בעצמו, בגילומו המצוין של מוני מושונוב. משבר זהות טוב, הוא תמיד חומר מצוין לסדרה דרמטית ו"תא גורדין" ממשיכה להיסמך על החומרים האלה גם בעונתה השנייה.
שתי סצנות מצוינות פותחות את העונה החדשה. הראשונה, בציטוט די חופשי מ"ניקיטה" של לוק בסון, מראה שבהחלט יש למה לחכות בכל מה שקשור לסצנות האקשן והאלימות בעונה הזו (וגם היא מסתיימת, איך לא, בשוט מרהיב של גופת אישה מתחת למים). הסצנה השנייה חושפת בפנינו את מצבו הנוכחי של אייל גורדין, אסיר וסטודנט חופשי בכלא איילון. כמו כל גיבור דרמטי גם אייל עבר שינוי גדול בחייו; מהפטריוט הנלהב והתמים של העונה הראשונה הוא הפך לאסיר רדוף ופרנואיד שלא מאמין לאף אחד. זה לא מפריע לו להישלף מהכלא היישר אל טלפיו הארוכים של המוסד שמציע לו עסקת שחרור. מאבקי השליטה בין המוסד לשב"כ הם אחד מצירי העלילה החדשים של העונה השנייה, אבל לאו דווקא מהחזקים שבהם.
גם הסצנות הקטנות והדרמטיות פחות, שמצולמות בכפר נידח ברוסיה - מקום מושבם של הוריו של אייל וסבתו - לא מאכזבות. הצילום היפה (של גיורא ביח, שצילם גם את העונה הראשונה) והבימוי המאופק של סירקין מצטרפים פה שוב ליצירת תחושת מציאות מדויקת ואותנטית שהייתה אחת מהמעלות של הסדרה בעונתה הראשונה.
שלושה משולשים רומנטיים מבטיחים משורטטים בפרק הפתיחה של העונה; הרומן בין אייל גולדין לקצינת המבחן שלו, הקשר בין חוקר השב"כ אופיר רידר (אביב אלוש) לבין הבוסית שלו (הדר רצון) והמתח המיני המסתמן בין נטליה (נטע ריסקין), הבת הסוררת והשותף הלטיני שלה (אנחל בונני). שלושת אלה, בנוסף למספר שחקני חיזוק מבטיחים (יגאל נאור, ישי גולן) והעובדה כי כל מעלותיה של "תא גורדין" מעונתה הראשונה נמצאים עדיין כאן ( השחקנים, התסריט, הבימוי והטון עוכר השלווה) מספקים בסיס טוב להנחה כי מחכה לנו עוד עונה מותחת ומהנה של הדרמה המצוינת הזו.