אבנר ברנהיימר מפלרטט לאורך שנים בין המילה הכתובה לבין המסך. בין הטור ההומוריסטי בעיתון "הזמן הוורוד" לבין "פלורנטין" ו"יוסי וג'אג'ר". כך, גם עכשיו, קצת לאחר עליית סדרת הטלוויזיה "אמא ואבאז" שכתב, מופיעה מהדורה מחודשת של ספרו "אתה אוהב אותי" (הוצאת "חרגול"), שקיבץ את טוריו לאורך השנים, בתוספת טורים חדשים, המתארים זוגיות המתבססת על זו שלו עם בן זוגו, ד"ר ערן נוימן. וכמעט כרגיל, בשניהם, הוא שם במרכז העניינים את חייהם של זוג הומוסקסואלים.
יש משהו שמייחד כתיבה של גברים בעלי נטייה הומוסקסואלית?
"זה כמו לשאול אם יש משהו שמייחד כותבים הטרוסקסואלים, שחורים או נשים. אני מאמין שלכותב טוב יש את הקול שלו או שלה, בלי קשר לנטייה או לצבע עור. הנטייה המינית היא מהותית למערך הנפשי, אבל זה לא פחות או יותר משפיע על כתיבתי מהמקום שבו גדלתי, הדרך בה הוריי גידלו אותי, העובדה שאני ישראלי וכו'.
"אני לא מאלה שחושבים שהומואים רגישים יותר מסטרייטים. יש אנשים רגישים או אטומים בכל קהילה. לצערי, עם השנים אני מגלה שהומוסקסואליות לא מגנה על אדם מלהיות גזען, חשוך, אלים, דורסני, חסר חוש הומור, טיפש, רזה או שמן. יש הכול מהכול".
יש לך זיכרון מהילדות שבדיעבד פירשת כביטוי לנטייה המינית שלך?
"אולי העובדה ששיחקתי ב'גומי' ו'חבל' עם הבנות, ולא בכדורגל עם הבנים. היה בי פחד ממשחקי כדור הדורשים מגע ומאבק ואני חושב שזה אופייני להומוסקסואלים רבים, כמובן לא לכולם. הצטיינתי בכדורעף, שם רשת מפרידה בין הקבוצות. גם הצטיינתי בשחייה, בדיעבד אולי משכה אותי העובדה שסביבי היו גברים בספידו. אני חושב שחבורות של גברים ביחד תמיד עוררו בי אימה. לא הרגשתי חלק מהמועדון והלכתי הצידה.
"מגיל 12 בערך ועד התיכון והלאה, כל הבנים רצו גם בקרבתי, בעיקר כי הייתי חבר של כל הבנות השוות וגם כי הייתי מספק להם שיחות אינטימיות עמוקות. בדיעבד גם, הבחירה שלי כילד להתחפש רק לדמויות גבריות: רב חובל, שוטר, אינדיאני, חייל, מעידה גם על משיכה שלי למהות גברית שאולי הרגשתי שחסרה לי. זה משהו שבמשך השנים והטיפולים השתנה. מצאתי את המהות הגברית בפנים".
בן זוגך מוצג בטורים כאדם נוח מרוב הבחינות, בעוד אתה כאדם שדי קשה איתו. זה נכון?
"זה כמובן לא נכון, ערן משוגע לא פחות ממני, ואני לא כזה משוגע. מדובר בדמויות ספרותיות, שהרי צריך לייצר דרמה בסיפורים. כמו בספר, כך גם בסדרה 'אמא ואבאז', שכביכול מבוססת על חיינו, לקחתי הרבה חירות אמנותית.
"אני גם השתניתי בשנים האחרונות, פחות נוירוטי, הרבה יותר שקט בפנים, לאו דווקא יותר קל כמובן".
אתה יכול לדמיין כיצד היו נראים חייך לו היית הטרוסקסואל?
"יש לי תחושה שההומוסקסואליות שימשה אצלי כגורם ממתן לאמביציה ולרצון להצליח ולהיות הכי טוב. אני חושב שכסטרייט, אולי הייתי יותר הישגי בגיל מוקדם יותר, אולי הייתי מתנהל יותר באפיק של 'קריירה', למשל בעיתונות, נלחם על תפקיד עורך העיתון או משהו כזה.
"נראה לי שיותר מוקדם בחיים הייתי לוקח 'את מה שמגיע לי', כשייך ל'גזע השליט', גבר סטרייט לבן. אולי הייתי מרגיש נוח יותר במועדון של גברים סטרייטים לבנים בכירים, ויודע ליהנות מהדיווינדים שהטריטוריה הזו מחלקת לך. הייתי יוצא לארוחות עסקיות, עושה עסקים, מתעשר...אבל זו רק פנטזיה, הרי אי אפשר לדעת".
