"הדברים הנאמרים, כמו גם השתיקות, אינם או כפופים לכוח, אחת ולתמיד, או עומדים כנגדו. יש להסכין עם קיומו של משחק מורכב ובלתי יציב שבו השיח יכול להיות בעת ובעונה אחת מכשיר ותוצא של הכוח, אבל גם מכשול, ציר, נקודת התנגדות ונקודת מוצא של אסטרטגיה שכנגד" (מישל פוקו)
מי את, שי מיקה יפרח? בחורה יפה, חמודה, קופצנית ובעלת שמחת חיים, שרק לאחרונה התחלנו באמת להכיר. בחודש הראשון של שי מיקה בבית "האח הגדול" היה נראה כי יש סיכוי לרומן בינה לבין עמרי, אך הוא הדף אותה והתייחס אליה כאחות קטנה ("לא יכול להסתכל עליה כמו המאהבת שלי, אני כל הזמן מסתכל עליה כמו אחותי"). היא נפגעה, אבל לבסוף הניחה לזה. היה נראה כאילו, אחרי שהייתה במרכז העניינים, שי מיקה החליטה לזוז הצידה. שום דבר לא נגע בה, היא לא קשרה קשרי חברות טובים עם אף אחד. היא הייתה חברה של כולם. היא לא התווכחה, לא רבה, לא התאהבה, לא נעלבה. היא פשוט הייתה שם כמשקיפה, מתבוננת מהצד על הסיטואציה ומתערבת רק לעתים נדירות.
בחודש האחרון נגלתה לעינינו שי מיקה אחרת: אמיצה, דעתנית, חדורת מוטיבציה ושמחה. היא נפתחה וסיפרה על הקשר שלה עם תאיר ראדה ז"ל, על המורכבות של להיכנס לבית "האח הגדול" חודשיים אחרי שאביה נפטר. אבל דווקא תחושת השליחות והאמונה בחיים היא זו שהובילה אותה. היא התגלתה כחברה טובה שרוצה שלכולם יהיה טוב כל הזמן. כמו מים שקטים שחודרים עמוק, שי מיקה הייתה שם לאורך העונה, מחכה לרגע שלה, לרגע שבו המלחמות בבית ייפסקו והסדר ישוב על כנו. וזה הרגע שבו היה לה מקום להראות מי היא.
המציאות החברתית שבה אנו חיים היא תמיד עולם שאנו בונים מתוך תשוקותינו ורצונותינו. לפי פוקו, האדם הוא הפרויקט של עצמו, ואין אמת אבסולוטית. יש רק דרמה – משחק אינסופי – ויחסי כוח ושליטה, גלויים וסמויים.
גם שקט הוא סוג של שיח. ואולי דווקא השקט הוא הכוח האמיתי שלנו, אפילו יותר מהדיבור: לדעת מתי נכון לדבר זו עוצמה שאין להרבה אנשים. אולי זו האסטרטגיה שהובילה את שי מיקה אל הגמר. היכולת שלה לראות תמיד את החיובי, ההיצמדות שלה לאושר ולטוב שבחיים, הגישה המרעננת והשמחה – זה הקסם שלה. וזה מה שהביא אותה עד הגמר.