ילד מותר: "אופוריה" היא בעצם סדרה שמרנית

"איפה הילדים שלכם עכשיו?" מתנוסס הכיתוב המאיים מתחת לתמונתם המאפיוזית של שלושה מבני הקאסט הצעיר של "אופוריה". כדי לא לקבור לגמרי את פקטור המגניבות, אימצה לעצמה הסדרה החדשה של הוט את הסלוגן הנוסף "17 הוא ה-30 החדש".

הדיכוטומיה בין שני הסלוגנים השיווקיים היא מרכז הדרמה של הסדרה, שעוקבת אחר עולמם המעוות, המסומם והשבור של בני נוער. אמנם הדיאלוגים מהודקים, הצילום מרהיב, והכוכבים הם בני נוער דיסוציאטיבים, היפר-סקסואלים, מסטולים ובעיקר עייפים מאוד, שיכולים להוות בפני עצמם פמלייה מכובדת למוטלי קרו – אבל כל זה, מסתמן, איננו בהכרח העניין האמיתי כאן.

"אופוריה" משווקת בהדגשה כסדרה למבוגרים (לצפייה מגיל 18 ומעלה). כפי שאסור היה לשירלי טמפל לצפות בסרטים שהיא עצמה השתתפה בהם, כך בני הנוער שיושבים קבוע בשישי בגינה מתחת לדירה שלי, מצוידים בוודקה אלסקה וכוסות פלסטיק, לא אמורים לצפות בה. ככל הנראה גם מי משכבת הגיל שלי, שהותירו את המספר 17 מאחור לפני כשש שנים, אינם קהל היעד. החתך הדמוגרפי אליו מכוונת "אופוריה" הוא הורים אכולי דאגה לבני 7-15.

לראיה, כל פרק שעולה באתר Ynet מלווה בסרטון הדרכה מקצועי שתכליתו להרגיע ולכוון את ההורים הצופים. עם הלך הרוח הזה "אופוריה" הולכת שני צעדים קדימה ומיד נסוגה אחד אחורה, הארד קור אבל לא עד הסוף, "טריינספוטינג" אבל בלי תינוקות מתים.

האסטרטגיה הדידקטית הזו עלולה להבריח צופים צעירים יותר. יוצר הסדרה רון לשם אמר בעצמו בריאיון בשבוע שעבר כי 17 יכול להיות ה-30 החדש רק בעולם שבו גיל 30 נחשב לגיל 17 החדש. בתקופה הנוכחית, עד שאין לך מתבגר בבית שיוכיח לך אחרת, אתה עדיין נחשב מתבגר בעצמך. אלה מאיתנו שעדיין לא מתמודדים עם חינוך בני נוער לא מקבלים את מה שהובטח – סדרה בועטת וחושפנית על ההתבגרות הקשה והמחוספסת בעולם הפוסט-גוגל. הזווית ההורית המודבקת ל"אופוריה" הופכת את הסדרה כולה על הראש וחושפת את השמרנות הטבועה בנו עמוקות.

אותה שמרנות חבויה מתגלה בקלות כשבודקים את ייצוג הבנות בסדרה (כלי יעיל לבדיקת איכותה של כל סדרה, בעצם). הסיפור כולו מובא מנקודת מבט גברית והבנות המעטות שבו מהוות לא הרבה יותר מאובייקטים קלישאתיים (חופית היפה והטראגית לעומת נוי השמנה והדחויה). בעוד הבנים מוצגים כסובייקטים מיניים בפני עצמם, הבנות משתמשות במין כדי לקבל אישור על קיומן ומרוקנות מתשוקה עצמאית.

ההורים הנעדרים מתוך הסדרה עצמה מקבלים תשומת לב גדולה, אולי מדי, מחוץ לה. אם הסדרה על מתבגרים מיועדת להוריהם, במה בעצם אומרים הראשונים לצפות? בסרטי ערפדים סכריניים המיוצרים במיוחד עבורם? משהו אומר לי שכוכבי "אופוריה" לא צפו ב"דמדומים", אבל סביר להניח שכן נחשפו לסרט סנאף או שניים.

אין שום דבר לא בסדר בייצור תוכן על מתבגרים המכוון להוריהם, הבעיה היחידה היא שכשאנחנו בוחרים להתמקד באיך אנחנו חווים את המתבגרים שסביבנו, אנו נוטים פחות או יותר להשאיר אותם בצד.