האמת של פלורי

"דמויי עכבישים אנו, בתוך רשת הקורים של עצמנו, ויהי אשר יהי הנלכד בתוכה, הן לא נוכל ללכוד דבר שאינו ניתן כלל להילכד ברשתנו שלנו" (פרידריך ניטשה)

המילים, "אותנטי", "אותנטיות", "אמת", "אמיתי" ו"כלי במשחק" נאמרות בבית "האח הגדול" מדי יום. כל הדיירים רוצים להיות אותנטיים. כולם רוצים שיתפסו אותם ככאלה בתוך הבית, ובעיקר מחוץ לבית, כי השופטים האמיתיים במשחק הזה הם הצופים, והצופים אוהבים את מי שמשדר אותנטיות. אבל מהי בכלל אותה אותנטיות?

הוויכוח על המושג "אותנטיות" קיים בפילוסופיה מאז ומתמיד. זהו מושג חמקמק שקשה מאוד להגדירו. מיהו אדם אותנטי? אם אמרתי את האמת ונהגתי על פי צו מצפוני - אני אותנטית? ומהי האמת? היא אבסולוטית, או שזו הפרשנות שלי?

לכל השאלות האלה אין תשובה חד-משמעית. ניטשה טוען שהאמת של האדם היא אינספור פירושים אפשריים למציאות, לכן זהותו של האדם והמציאות שלו נבראות ומשתנות כל פעם מחדש. האדם לפי ניטשה משול לאלוהים שבורא את עולמו מתוך הכאוס בו הוא נמצא, וכך גואל את עצמו מהסבל בכל פעם מחדש. זו החירות שלו; האדם הוא בעצם המחוקק של המציאות שלו. רק כך הוא מרגיש חופשי.

פלורי, למשל, נכנסה לבית "האח הגדול" ומיד מצאה את המקום שלה במטבח. היא הייתה ועודנה, במובן מסוים, המאמא של הבית: מבשלת, מכבסת, דואגת, מנסה בדרכה הייחודית לשמור על שלום בית. היא טיפחה את בן חסותה, עמרי, ושמרה עליו כמו אמא אווזה. אבל האם הדיירים באמת צריכים את פלורי? האם הם רצו שהיא תמלא את התפקיד הזה? או שהיא לקחה את התפקיד לעצמה כי רק דרכו הרגישה נחוצה ובטוחה במי שהיא?

פלורי, כידוע, הייתה במחנה של עמרי למרות שתמיד שמרה על מידה מסוימת של כבוד לשי חי, למרות שלא הסתירה גם את סלידתה ממנו (למשל, כשאמרה לתניה שהיא ישנה עם השטן). היא העריכה אצל שי חי בעיקר את הכנות, את העובדה שהוא אומר את האמת לכולם כל הזמן (גם כשלא אהבה את הדרך בה זה נעשה), שהוא אינו צבוע. ככל שהזמן עבר והבית געש, פלורי התחילה להגיד את האמת שלה לכל אחד מהדיירים, כשהיא סולדת מהצביעות בבית, ומדגישה עד כמה היא עצמה אמיתית ושזה הדבר שהכי חשוב לה: להיות נאמנה לאמת שלה.

כשדודו הכין ארוחה ולא נשאר אוכל לשי חי ולתניה, זו הייתה פגיעה בבטן הרכה של פלורי. למרות המחלוקות, היא לא יכולה לסבול את הרעיון שמישהו יישאר רעב. הפיצוץ בינה לדודו גרם לה להגיד דברים קשים, תוך שעמרי מגונן עליו ובעצם יוצא נגדה. וכך הגלגל הסתובב, ופלורי עברה למחנה של שי חי. "צר לי, אבל איבדת את עצמך", אמר עמרי לפלורי בשיחה לוהטת בחצר, וזו ענתה בציניות: "נכון, כי אני מסתתרת מאחורי דמויות, כי אני נותנת לאנשים להגיד לי ולפגוע בי ולהשפיל אותי ולשתוק להם". עמרי הגיב בכעס: "את בכלל יכולה לדבר על איך שאני מסתתר מאחורי דמות? חודש שלם את קוראת לבן אדם 'שטן', אחר כך הוא עושה לך קידוש? אני דמות?!". כך קרה שפלורי ביקרה את מי שהיו עד אז חבריה הטובים והאהובים בבית, ואמרה להם – בגרסה שלה – את כל האמת בפרצוף.

אז מי זו פלורי האמיתית? זו שעד עכשיו הייתה המאמא שדואגת לכולם, או זו שעברה למחנה של שי חי ויוצאת נגד כל השאר? ואולי דווקא זו האותנטיות שלה. אולי היא הבינה פתאום שהמקום בו הייתה עד עכשיו לא היה בשבילה ולא עשה לה טוב. אולי כל הדיבורים השטחיים של עמרי, ברק, שי מיקה, קמפיינים, בגדי ים - אולי כל זה לא לרוחה, והיא מחפשת עומק ואנשי שיחה – דבר שהיא מוצאת אצל שי חי ותניה. היא פשוט הלכה עם האמת שלה - עשתה ניתוח מחדש של המצב, והחליטה לשנות ולהשתנות בלי לפחד, בלי לחשוש מהדחות, בלי לחשוב איך זה ייראה. פשוט לעשות מה שטוב לפלורי. ואולי זו אסטרטגיה חדשה כדי לעורר עניין ולהיות בצד החזק, כי לאט לאט גם דיירי הבית מבינים ששי חי חזק מאוד בחוץ. ואולי כל התשובות נכונות – גם אנחנו רק מנסים לפרש את המציאות בדרכנו.

ניטשה הטיל על האדם ליצור את האותנטיות שלו בכוחות עצמו ולפתח אותה במהלך חייו. עיצוב האני העצמי האותנטי הוא ספונטני ונעשה מתוך חירות, כמו שאמן מעצב את יצירותיו לא פשוט מעתיק אותן. פלורי השתמשה בחירות הזו כדי לעצב את עצמה מחדש תוך כדי תנועה, ויצרה מציאות חדשה. כמו שאר הדיירים, גם הזהות שלה דינמית, ואי אפשר היה להתעלם מהשינוי שעברה השבוע וששינה את המציאות בבית. אקורד הסיום היה כשפלורי לא אכלה עם הדיירים בארוחת שישי, אלא הצטרפה לדייט של שי חי ותניה, והם – כחלק מההשתנות הכללית – אפילו עשו למענה קידוש (כזכור, שי חי מעולם לא ישב בקידוש של שישי). האפשרות לבצע שינוי קיימת כל הזמן בכל אחד מאיתנו. זו החירות שלנו, וזה מה שיוצר עניין בחיים – ובבית "האח הגדול".