כולם בטוחים שהילדים שלהם מוצלחים. גם אם הילדים מספקים להם הוכחות חותכות לכיוון ההפוך (היי אמא, הכנסתי להריון הומלסית, אפשר לגור אצלכם?), רוב ההורים ימשיכו להאמין שילדיהם הם גוש של פוטנציאל ואם רק ירצו, יוכלו לגעת בשחקים.
סביר להניח שהסיבות לכך מגוונות – יש לנו אינטרס להאמין שהילד שלנו מוצלח כי זה אומר שגם אנחנו סבבה. יש לנו אינטרס לחשוב שהילד שלנו מוצלח כי הקיום שלנו מדכא ואנחנו חייבים להאמין שיש חוליה אחת עילאית בתאונת השרשרת הבינונית של חיינו. או שאולי אין לנו שום אינטרס להאמין שהילד שלנו מוצלח, אבל אנחנו כל אוהבים אותו עד שכל דבר שהוא עושה נראה לנו מדהים. כולל הזיופים האלה של "שיר המעלות" באודישן ל"כוכב הבא".
גם ההורים ב"פושרז", הריאליטי החדש והמוצלח של הוט בידור ישראלי, שיצרו רינת קליין וטליה ענבר, בטוחים שהילדים שלהם מעולים. אבל במקום להשוויץ בהם בפני חברים ולתת להם להירקב על הספה מול "גאליס" כמו כל ילד נורמלי, הם החליטו להפוך אותם לעסק. אוהד, אביה החורג של יולי, נחוש בדעתו להפוך אותה לדוגמנית בינלאומית. מרינט בטוחה שבתה, מגיאור, יכולה להיות זמרת מצליחה אם רק תוריד קצת במשקל. מיכאלה סנדלר יודעת שבנה, רועי, הולך להיות זמר הפופ הים תיכוני הבא והאסטרולוג שלה הבטיח לה שהוא גם ישנה את כל התרבות הישראלית.
התכנית לא חוסכת בביקורת על ההורים, גם אם באופן לא מפורש. כשאוהד אומר לבתו יולי שצריך לעשות לה בדיקות דם כל שלושה שבועות כי זה "בדיוק כמו עם הסוסים", זה צורם. אובססיית התזונה והמשקל של כל ההורים יוצרת אי נוחות, והתחושה העיקרית היא שיש פער בין נקודת המוצא של ההורים - לפיה הילד שלהם מוצלח מכל הילדים האחרים ולכן יצליח - לבין הביקורת הבלתי פוסקת שהם מעבירים עליו.
להגנת ההורים, רוב הילדים נראים גם די בעניין. לא מדובר ביצורים תמימים שהוריהם מטרטרים אותם בינות לאודישנים מפרכים וצילומים מעיקים. רובם בני נוער למודי ריאליטי שיודעים בדיוק לאן הם נכנסים וסבבה להם עם זה. לרוב, הם גם יותר מפוכחים מההורים שלהם והכי גרוע – גם יותר חיוורים. ההורים, בלהט היוקד שלהם, הם הכוכבים האמיתיים של התכנית ומוכיחים, בלי להתכוון בכלל, שמאחורי כל ילד שרוצה להצליח יש אמא שעלולה לגנוב לו את ההצגה.
