מחר בערב זה קורה: הטלוויזיה, שגם בימים כתיקונם לא בדיוק נוהגת לספר לנו דברים שלא ידענו מזמן, תוצף לפרק זמן מוגבל אך חופר בתעמולת בחירות שתנוע בין קצוות סכיזופרניים של קיטשיות מבחילה ואיומי מוות דרמטיים. הידד לדמוקרטיה!

אם יש אדם אחד שמגבש את דעתו הפוליטית על בסיס תעמולה טלוויזיונית, הביאוהו לכאן כדי שנוכל לכפכף לו את העורף. במדינה המערבית היחידה שבה מבזק חדשות חצי-שעתי הוא לא מילה גסה, קשה למצוא אזרח/ית שלא יודעים בדיוק מה הבעיה פה וחכו חכו מה הם היו עושים את היה להם את הטלפון של שר התמ"ת. ואף על פי כן, שדור ישודרו הפרסומות שאמורות לשכנע אתכם למי להצביע.

נו, כבר אפשר להתקדם ולהודות שתעמולת הבחירות, ממש כמו משחקי כדורגל (כאילו, ככה שמעתי), אמורה בעיקר להזרים לנו הורמוני-שבט למוח, שנצעק בעד הקבוצה שלנו, נגד הקבוצה שלהם, ונקלל את השופט. מתי בפעם האחרונה שצפיתם באלי ישי נואם על איזה גג רנדומלי באמצע ירושלים אמרתם – וולאק, אני אמנם בולס כאן סנדוויץ' עם שינקין ואמנטל, אבל התשדיר הזה חזק ממני, יאללה מתפקדים?

ברור שלא, הקולות הצפים שכולם כל הזמן מדברים עליהם ימשיכו לצוף (וכן, אתם יודעים מה צף) גם לתוך ואחרי הבחירות. אל תשכחו שבבחירות שעברו בכל זאת רק 65% מהציבור היהודי הזיז את עצמו לקלפיות, וזה 15% יותר ממה שהציבור הערבי טרח. סקר בלתי תלוי שערכה כותבת שורות אלו מראה כי מי שעדיין לא החליט למי להצביע, סביר ב-150% יותר שיבלה את ה22 לינואר בים. ייקל להניח כי אותו נתח ציבורי אכפתי גם לא ממש צופה בתעמולת הבחירות המשודרת.

אז מי לכל הרוחות צופה באותם תשדירים מיותרים? א. אנשים שרוצים להתעצבן ב. אנשים שמחכים לחדשות. בגדול, מדובר באותה קבוצת אוכלוסיה, ששיעורה איננו מבוטל במחוזותינו. לכן, השאלה המתבקשת הבאה היא; בחייאת, לא תשקיעו קצת יותר בקריאייטיב? הרי עוד לפני ששזפנו את עינינו בחליפה אחת, כולנו יכולים להמר על תוכן התשדירים ולטוס לזנזיבר עם כספי הזכייה.

הנה מה שכדור הבדולח הפרטי שלי מנבא: השורש ח.ז.ק על שלל הטיותיו צפוי לככב בתעמולת המפלגות, כולל "עלה ירוק", אבל לא בהכרח באותו קונטקסט. אלמנט הנוף החוזר בסדר יורד: הכותל, הים, שוק מחנה יהודה, קרקע חקלאית רנדומלית – ללא התאילנדים. מילים שייאמרו בקריינות גברית דרמטית: חרדים, פצצת אטום, אינתיפאדה, איפה הכסף. מילים שייאמרו בקריינות נשית רכה: כולנו, חינוך, בריאות, עתיד, איפה הכסף. מילים שלא ייאמרו בכלל: שמעו, אין מצב שב4 שנים נצליח באמת גם לחזק את הכלכלה וגם להביא שלום, אז תנמיכו את הציפיות.

לא מאמינים? נתראה מחר בערב ונשווה רשמים; אה, ואם אתם בכל זאת ממש בעניין של תכנים צפויים עד גיחוך, עזבו אתכם משידורי תעמולה –  פשוט תראו דקסטר.