מכת ברק

"אני חי על פני הארץ הזאת כעל כוכב זר, שאליו נפלתי כביכול מן הכוכב שחייתי בו... הינני לבדי אפוא בעולם, ואין לי עוד לא אח, לא רע, לא ידיד, לא שום חברה אחרת מלבד עצמי... ואולם אני מנותק מהם ומהכול, מה אני כשלעצמי? הנה מה שנותר לי לחקור" (ז'אן ז'אק רוסו)

מהרגע שברק אדרי נכנס לבית "האח הגדול" היה ברור שהוא יהיה דייר מרכזי שיעורר עניין רב; הוא בולט, צבעוני, חשוף, אוהב להשתטות, ויש לו את השונות המרתקת. אבל בדיוק באותו זמן קיבל דודו משימה ובחר דיירים לכל מיני תפקידים, וברק קיבל חסינות מהדחות, וכתוצאה מכך – כרטיסי ישיר לגמר.

ברק שמח והתרגש, אבל לא הבין שהברכה שלו היא בעצם הקללה שלו. כבר מתחילת העונה הוא היה מבודד: הוא לא היה חלק אמיתי מהמשחק; הוא לא ידע מה מצבו מבחינת הצופים והמעריצים כי לא עמד להדחה; הוא לא נפתח ולא הביא את כל כולו, כי לא היה לו בשביל מה להתאמץ, וזה כיבה אותו. בשיחה שקיים עם אור בסלון לפני שבועיים הוא אמר: "הביטחון העצמי שלי מאוד מאוד נעלם ואני חושב שבצדק... אני באתי מכלום ואני אחזור כנראה לכלום. יש אנשים שלא נועדו להיות כוכבים".

לדעת רוסו, בני האדם מונעים מבחוץ ולא מבפנים, ואין מקום לביטוי עצמי - "האותנטיות שלהם משולה לאותנטיות של להקת בובות הקשורות לאותו חבל". האדם, לפי רוסו, זוכה להכרה רק על בסיס שיפוטם והערכתם של האחרים, האישיות של האדם הופכת מתכלתי לאמצעי. כדי שהאדם יהיה "מה שהוא", עליו להאמין שהאני הפנימי שלו הוא בעל ערך כשלעצמו.

לאורך רוב שהותו בבית הלך ברק והתכנס בעצמו, במקום להיות בטוח במי שהוא וללכת עם האמת שלו, עם האישיות שלו, עם הזהות שלו ועם האני הפנימי שלו. הוא הלך והסתגר כי לא היה לו פידבק מבחוץ שידחוף אותו למעלה – אף אחד לא הצביעי עבורו, אף אחד לא שלח לו מסוק או קרא לעברו מחוץ לבית. הוא נכנס למלחמות מסוימות כדי לבלוט קצת, כדי לנסות להרגיש חלק מהמשחק, כמו בריב האלים שלו עם פלורי (כאשר השתמש באחיינים שלה כנגדה).

הרגע הראשון בו הרגשתי שברק נפתח היה במשימת סין. ברק עבד קשה כדי לבנות את החומה. הוא לא התעסק במי בונה ומי לא - הוא היה חדור מטרה להתחיל ולסיים משהו כמו שצריך, להראות מי הוא באמת. לא פלא שדוקא בזמן הזה הרגיש הכי נוח לספר את סיפור היציאה שלו מהארון, לספר את האמת שלו לחשוף את עצמו. המשימה הזו החזירה לו את הביטחון העצמי, הזכירה לו מי הוא ומה הוא ללא קשר לסביבה שלו. הוא הבין שלאני העצמי שלו יש ערך.

כאשר אחותו העבירה לדודו את החסינות שלו הוא שמח - גם עבור דודו, אבל בעיקר כי החסינות הייתה כמו חרב מעל ראשו. פתאום הוא היה חופשי, פתאום הוא במשחק. עדיף מאוחר מאשר לעולם לא.

האם ברק אותנטי ואמיתי? האם הוא באמת הסלע ממנו שואבים השראה וכוח, כמו שאמרה אתמול אור? או שברק הוא אדם אלים, כמו שאמרה אילנה ("אלימות מילולית היא לפעמים יותר קשה ופוגענית, מאלימות פיזית")?. האם הוא הלך עם האמת הפנימית שלו לאורך כל העונה, או שהוא השתנה תוך כדי תנועה? אולי הוא בעצם עבר מסע והתפתח כמו שטוענת רינת? ואולי הוא בכלל עלה נידף שמושפע מהחברה, והיא זו שמעלה ומורידה אותו כל פעם מחדש?