הסנגוריה הציבורית, נודה על האמת, היא מקום שאינכם רוצים למצוא את עצמכם נעזרים בשירותיו. מי שנאלץ לעשות זאת הוא ככל הנראה מי שיימצא בסופו של דבר אשם בפשע (שביצע או לא או קרוב) וידו אינה משגת עורכ/ת-דין פרטי/ת, בטח לא מהסוגים שאנחנו רגילים לראות בהגנה המאסיבית על משפחות פשע וחייליהן.  

אפשר להניח בבטחה, אם כן, שאף אחד לא מתכנן לסיים את היום או החודש בישיבה מבועתת על ספסל מול נציג הסנגוריה, שמונה מולו את התסריטים האפשריים להרשעה. לא מתכננים, אבל איכשהוא מסיימים. הישיבה לבדה, שעשויה להעיד על ישיבה אחרת, ארוכה יותר, היא כמובן סרט אימה בפני עצמו; וזה, אגב, בכל מצב של אשמה. בדרמה שמאחורי הישיבות הללו מתועדים בשישה פרקים, פרי יצירתו של מויש גולדברג, עורכי הדין של הסנגוריה הציבורית והנאשמים הנזקקים לחסותם.

כל פרק בסדרה "תיקים מהסנגוריה" (יס דוקו, ימי רביעי 21:00) הוא קטגוריית הגנה בפני עצמו –  מקרים של נשים, צעירים, משפחה, כסף, מוות ושיקום עומדים במרכז לסירוגין ונוגעים בעצב חשוף אחר של החברה הישראלית. כך, למשל, בפרק הנוגע בנאשמים צעירים, הקשה לצפייה מכולם, מתמודדת ההגנה הציבורית עם נערות שעבורן "היא קיללה אותי" מהווה הצדקה גמורה לדקור מישהי בחזה, ועם נערים שהתחביב המוצהר שלהם הוא "לתפוס מישהו... ולשבור לו את כל הגוף".

תיקים מהסנגוריה
המפלט האחרון לפני הכלא | צילום: באדיבות yes
דוקטומנטרי טוב צריך לעמוד בשני תנאים כמעט מנוגדים: לספר סיפור כמו סרט עלילתי ובה בעת לשמור על ערנות וחיבור במקום שבו שוררים לרוב ניתוק והלך רוח מבודר אצל הצופים. "תיקים מהסנגוריה" עומד במשימה. הסיפורים המקוממים ומכמירי הלב כל-כך מקומיים שאי אפשר לרגע לנתק מהם את הרגש, חיובי או שלילי.

הפוטנציאל האדיר של הסדרה טמון בהזדהות ובכעס הבו-זמניים שמעוררים הנאשמים, שיודעים לבדם אם וכמה עברו על החוק. רגע אחת אתם מאמינים לחלוטין למואשמת אורלי שטוענת כי לא איימה על המורה של ביתה, אלא שהמורה היא זו שהתנכלה לילדה והיא רק הגנה על הילדה חסרת האונים. דקות ספורות מאוחר יותר, מסתבר שדווקא האורלי האמורה היא באמת סכנה לחברה. לעזאזל, האישה אפילו לא מצליחה להתאפק מלאיים באלימות על האסיסטנט של התובעת בשעה שזו נושאת ונותנת עם עורכת הדין המגינה עליה. ואז הכעס מתחלף באשמה עמומה, כשמתברר שהאישה התוקפנית הייתה קורבן לאונס אלים בגיל 11.

עורכי הדין של הסנגוריה הציבורית, למקרה שתהיתם, לא מלקקים דבש. עורך הדין אולג פרגין למשל, צריך לשמוע ממרשתו המורשעת בדקירת בעלה – אישה שאינה מעוניינת להיכלא, אך מסרבת בתוקף לעשות את עבודות השירות שהשופט מציע כעונש חלופי – שהוא איש מקצוע לא כשיר ובכלל לא מתאמץ מספיק. עורכת הדין ורד בירגר מגינה בחירוף נפש על מרשתה שעתידה ללדת סביב אותו התאריך כמוה, אלא שבית המשפט העליון פוסק כי זו תוסגר לצרפת בגין האשמה בהברחת סמים מלפני עשור.

תיקים מהסנגוריה
בלי הילה של עורכי דין צמרת | צילום: באדיבות yes
"תיקים מהסנגוריה" הוא לא "חוק וסדר" ואין לו את הסקס אפיל של תיקי עולם תחתון אה-לה-סופרנוס. הוא כן מספק הצצה לעולם המדכא, הסבוך, המפחיד והמרתק של האנשים שמגינים על מי שהחברה פחות או יותר ויתרה עליהם, ובעיקר מעלה את השאלה הבלתי נמנעת, האם ניתן לעשות צדק עימם ועם ערכי החברה מבלי לזרוק אחד מהשניים לפח.