"מה ישראלי בעיניכם?", פעם זו הייתה השאלה שמזוהה עם מנחה טלוויזיה פופולארי, חובב ג'ל וחולצות טי שחורות, אבל עם כל הכבוד לשר האוצר החדש של ישראל, היא ריחפה מעלינו עוד הרבה לפני שהפציע על המסך. אין כנראה עוד אומה בעולם שנוהגת להתעסק בעצמה בקדחתנות ובאדיקות כמו הישראלים. בכל רגע נתון אנחנו מנסים לבקר, לסקר, להשוות למקומות אחרים בעולם, למדוד את עצמנו מול מה שהיינו פעם ומול הדורות החדשים שגדלו כאן. בחינה עצמית אינטנסיבית ובלתי פוסקת, שמבוססת לא מעט על החרדות והטראומות שהפכו אותנו לעם אחד.

אבאל'ה, תן לי לעקוף אותך

אין תמונה
דקל, ליבק ויאיר מנתחים את הישראליות
התובנות האלה הופכות את "מצב ישראלי", סרטה התיעודי של היוצרת, איילת דקל, למשאב חיוני במיוחד, בזכות העובדה שהוא מאפשר לצלם מצב, 65 שנים אחרי שהתחלנו בפרויקט קיבוץ הגלויות שלנו. בסרט מתיישבים זוכה פרס ישראל לצילום, אלכס ליבק, מחבר הספר "צופן הישראליות" גד יאיר, ודקל עצמה, לשיחה על המרכיבים של המרחב הציבורי הישראלי.

על השולחן שלפניהם פזורות מאות תמונות, כל אחת מהן מייצגת רגע ישראלי מזוקק, כפי שנתפס במצלמתו של ליבק. כאן דגל שנותר תלוי על גרם מדרגות מחליד באמצע השממה, שם חבורה של בני נוער מתמזמזים בדשא על הפארק, כשסביבם הררים של אשפה, נשק בחוף הים, רכבי השטח שחוצים את הכנרת. הרגעים האלה משמשים כראיות בלתי ניתנות לערעור לנקודות שמועלות ביניהם.

על פניו ניתן להסתכל על היצירה של דקל כעוד סימפטום של "רק בישראל", הדרך המבודחת והקלה שמצאנו לטאטא את ההתמודדות עם השאלות הקשות על עצמנו. אבל האמת היא שמתחת לטון הקליל, מדובר במסמך חברתי נוקב, שלא מתבייש להציב מראה מול כל מה שלא נעים לנו תמיד לראות.

אז מה ישראלי בעינינו? אינטימיות מיידית, למשל, מי שהוא לא אבאל'ה הוא בהכרח סבאל'ה, פמיליאריות דביקה שמבטלת כל מרחב פרטי כעניין של מה בכך. תחושת האנטי פראייריות גם היא נבדקת כאן לעומק, בעיקר משום שהיא הופכת תופעות כמו חוצפה, תוקפנות וחוסר סובלנות לכאלה שלמדנו לחיות עימן בשלום. פראיירים הרי חיו בגולה, הפנו את הלחי השנייה ועמדו בכל תור שאמרו להם לעמוד, כולנו זוכרים איך זה נגמר אז.

לחיות היום, כי מחר מי יודע?

"הים הוא דבר ישראלי, גם השמש ישראלית", מסביר מציל מבת ים בעוד אחד מהרגעים המיוחדים בסרט. תחושת הבעלות והביטחון הזו מחביאים מאחוריהם את הנקודה המרכזית בה מנסה הסרט להתחבט. האופי הישראלי חסר הפשרות הוא תוצאה של פוסט טראומה מתמשכת, סכנה קיומית שנראה כאילו הפכה כבר לחלק מההווי הלאומי. המלחמות, האזעקות, הטילים, הרטוריקה המלחמתית, כל אלה מעודדים אותנו לחיות את היום כאילו הוא האחרון עלי אדמות. וכשאין זמן ליהנות מהחיים, אנחנו מנסים להטביע את חותמנו על כמה שיותר אנשים, מקומות וחוויות.

דרך נוספת להסתכל על הסרט היא מנקודת המבט של החשש שלנו מההשתקפות במראה, בריחה מחשבון נפש, אסקפיזם מוחלט מכללים, נורמות וקודים של התנהגות שמאפיינים עמים רבים אחרים בעולם. כי כשאנחנו בוחנים את עצמנו, אף פעם לא נראה את האנשים שמלכלכים את הפארקים הלאומיים, מנהלים את שיחותיהם הפרטיות בצעקות בתור לבנק או בוחנים בלי בושה את המחשוף של המלצרית במסעדה. התפיסה הפרטית שלנו תהיה שונה כמעט תמיד מהתפיסה של הקולקטיב הישראלי.

אין תמונה
נותנים לתמונות לדבר
קשה לחשוב על שיבוץ אידיאלי יותר של "מצב ישראלי" מאשר בערב הכי ישראלי שיכול להיות: חגיגות יום העצמאות. רגע לפני שנצא לרחובות להכות אחרים בפטישים, להידחף בדרך להופעות או לנפנף במנגל על אי התנועה ברחוב, נזכה להביט בעצמנו רגע מהצד. להבין שמה שמשתקף מהתמונות והתובנות האלה הוא חברה שעשתה דרך ארוכה, אבל עדיין זקוקה להרבה מאד עבודה כדי לטפוח לעצמה על השכם.

הסרט "מצב ישראלי" ישודר הערב (שני) בשעה 20:05 בערוץ 8 ב-HOT

 >> בואו לעמוד הפייסבוק שלנו