את מפלי הקונפטי שניתזו על דניאל יפה – הזוכה הטרייה ב"אקס פקטור" – ליוו בימים האחרונים ערימות של ביקורות ברשתות החברתיות בשל הלבוש שלה, שאיפשר לה לחשוף לא רק את הקול, אלא את הכל. כך קרה גם לבר רפאלי, שהשמלה השנייה שלבשה בגמר השאירה מעט מקום לדמיון והותירה את הצופים, הגולשים והמטקבקים המומים ומצקצקים – שהרי בר לא באה למכור את הגוף שלה.
אבל אולי הגוף של רפאלי הוא האג'נדה שלה? זאת הרי האג'נדה של החברה הישראלית, שממשיכה לשדר לנשים שהן קודם כל גוף, בשר שכדאי לצרוך טרי, צעיר, מזמין. הרי יש לנו "טעם עשיר", כפי שסיפרה הפרסומת של "אגאדיר". גם מזה היינו בהלם, אבל אנחנו נמשיך לזלול המבורגרים. אנחנו מתים על בשר, אבל יודעים להזדעזע ולבקר את המשחטה שמביאה לנו אותו ארוז יפה בחצאית מנצנצת.
אולי במקום לקרוא לשריפת הטלוויזיה באמתלה שהיא מחריבה את נפשם הרכה של ילדינו ומשבשת את סולם הערכים שלנו, עלינו לבדוק למה על נשים בתרבות הפופולרית עדיין צריכות להציג את גופן כדי לזכות בכפיים. "אקס פקטור" היא אולי תחרות שירה, אבל הנשים בה – כמו בחברה כולה – נלחמות על קולן. בעולם שבו אנו חיים, נשים יודעות מה המניה החזקה שלהן – וזאת לא שירה. בעוד גברים עדיין מחזיקים ב-99 אחוז מההון הכלכלי בעולם, נשים נאלצות לתת קונטרה עם המניה החזקה שלהן: המיניות. זו המניה שתאפשר להן לזכות בפרס - כסף, תהילה, חוזה הקלטות, חתן (וגם את זה חגגו בתכנית בהקשר של רפאלי - הרי זהו הניצחון הגדול האמיתי במשחק החברתי). אבל השימוש במניה הזאת גם תעניש אותן כשהן משחקות את המשחק ממש טוב. אם הן לא מתביישות במיניות שלהן, החברה תדאג להרביץ בהן קצת בושה, כמו עמוד הפייסבוק של ערוץ 20 שהעלה את תמונתן של יפה ורפאלי עם הכיתוב ״מתביישים בשבילן״; כמו המתלוננים לנציב פניות הציבור של הרשות השנייה שטענו שהמראה של השתיים אינו מכובד; וכמו טוקבקיסטים שכותבים לי עד היום שאני זונה מטונפת כי ב״האח הגדול VIP״ פלירטטתי באופן יזום עם איציק זוהר, ובצורה שלא קיבלה את אישורו של וולט דיסני. הרי מיניות נשית זה פויה, ילדים, אל תביטו במסך, לכו למחשב. לא לא, חכו רגע, אבא צריך לסגור את תיקיית הפורנו-תיכוניסטיות-יפניות שנותרה פתוחה שם. אנחנו ממלכתיים, בכל זאת.
פריים טיים ערוץ 2, מול אלפי ילדים.התביישנו בשבילן.
Posted by ערוץ 20 on שבת 5 ספטמבר 2015
מדהים שגם טורי דעות ברחבי הרשת הציגו בהלה אמיתית מהסטיילינג של "אקס פקטור" מבלי לנסות ולרמוז שאולי זאת לא המלכה שעירומה, אלא הציבור כולו. ציבור שניזון מהדימויים הנשיים האלה בכל מדיה אפשרית, שמריע לביונסה, לניקי מינאז׳ ולמיילי סיירוס שמתרגמות את ההון הארוטי שלהן להון כלכלי, אך כשזה מגיע לספירה המקומית הוא ממהר לעצום את עיני ילדיו; ציבור שממשיך ללגום בירת גולדסטאר שמשווקת את עצמה עם המוטו ״תגיד תודה שאתה גבר״ ושממשיך לפרנס את "אגאדיר" אף על פי שבפרסומת שלה ברור מאוד מי הבשר שמוגש לשולחן; ציבור שימשיך לפרנס את תעשיית המין (כולל הצפייה בפורנו) אך יופתע כשנערת ליווי מתאבדת; ציבור שעושה שימוש ברור במיניות הנשית לצרכיו, אך מזדעזע כשהיא מתפוצצת לו בפרצוף בפריים טיים. הציבור הזה אפילו לא שם לב שבר רפאלי קראה ״הזוכה הוא״ לפני שהכריזה על הזוכה (שהיא אישה) - רק כי זו הנורמה, כי אנחנו מדברות ומדברים בלשון זכר. אותם זכרים שממשיכים לתת את הטון, לקבוע מה מותר ומה אסור, לשפוט אותנו באותו המבט שמפשיט אותנו.
וכשאנחנו מעזות לקחת בעלות על המיניות שלנו בחברה שמכתיבה לנו שזה מה שמוכר, אנחנו נענשות. קוראים לנו זונות, שרמוטות, זורמות, נשים סוג ז׳ בחברה שחושבת מהזין. כאן טמונים הפרדוקס והצביעות: הרי כולנו נותנים יד לחיפצון נשים - החל בבחירות הצרכניות שלנו, דרך התמונות שאנחנו מעלים לרשתות החברתיות ועד הסגידה שלנו לסלבריטאיות נוטפות חשק.אבל כשהילדה שלנו מנסה את זה בבית, אנחנו נותנים לה סטירה עם אותה היד שעושה תנועת ״וואי-וואי״ בכל פעם שמורן אטיאס מלקקת גלידה בפרסומת.
במקרה של יפה ורפאלי, לא הלבוש הוא שחסר, אלא היכולת שלנו לעשות בדק בית ולהבין למה האקס פקטור של נשים תמיד יהיה קשור לתחתונים שלהן. למה כשאנחנו מעזות לשחק את המשחק מוטלות עלינו סנקציות חברתיות והרשת קוראת לשרוף אותנו על המוקד. המבוכה שנוצרה מאותו אאוטפיט של ורסאצ׳ה אינה תוצאה של היעדר בד, אלא של היעדר חוש ביקורתי, והיעדרה של מראה אחת גדולה שאם נביט בה נבין שאנחנו חברה מבולבלת, צבועה ובעלת מוסר כפול.