"אחרי המוות של כנרת – הרגשתי שכל מה שעשיתי בחיים היה טעות"

עד לפני תקופה ממש לא ארוכה, היה מנחם בן האיש שכולם אהבו לשנוא. הוא היה שונה, פרובוקטיבי, סנסציוני, גס, יהיר, לא צפוי אבל גם קליל, חדשני וידען. הוא אהב את דמותו השנויה במחלוקת, וידע שגם למתנגדיו הגדולים ביותר קשה להוריד ממנה את העיניים. אחרי צאתו מבית "האח הגדול VIP", הפך לכוכב מיינסטרים. דעותיו מילאו תכניות טלוויזיה, טורים אישיים בעיתונים ואפילו סרט דוקומנטרי מיוחד. כיאה לדמות כל כך מעוררת עניין, גם נפילתו מגדולה הפכה לסאגה מתוקשרת במיוחד.

העיקרון שליווה את בן ולפיו היה חייב לומר את האמת שלו בכל מחיר, עלה לו בהתבטאויות הומופוביות, שהפכו אותו למוקצה תקשורתית. "ההומוסקסואליות היא מגפה מנטאלית ותרבותית", כתב בטורו במגזין רייטינג, "היא נראית לי כטעות פנימית נוראית. עניין דוחה מאין כמוהו. איך קלקלנו את הדור". יתרת הקרדיט הציבורי שעוד נותר, נעלם לאחר שהוצנח לשדר את התכנית "סדר יום" בקול ישראל לצידה של קרן נויבך. הכל בכדי "להביא איזון" לקו שהובילה המנחה המוערכת. "״הייתי בשיא המוחרמות שלי, הודחתי מקשת ומהטור שלי במעריב ותקפו אותי בחריפות על השידור לצד קרן נויבך״, הוא מספר, ״הייתי במצב הכי מוחרם שיש. יש ביטוי בתנ"ך ׳פורץ גדר ישכנו נחש׳ – אז אני פרצתי גדרות וקיבלתי את ההכשה הכי כואבת בעולם״.

"אולי לא אהבנו מספיק"

מותה של בתו הוביל את בן לחשבון נפש: "אשתי אומרת שקיבלנו את כנרת במתנה ופספסנו אותה. כנרת הגיעה לנקודה לא נכונה בחיים שלה, היה לה משבר שהורכב מהרבה דברים. היא רצתה להתאבד במשך שנים ואנחנו לא ידענו. יכול להיות שדיבור חם אחד או חיבוק אחד יותר ממה שנתתי היה יכול להציל אותה״, הוא אומר בחרטה. ״את יודעת, נתן זך אומר באחד השירים: ׳מה מעט דרוש לו לאדם כדי להיות מאושר׳. מה שדרוש זו מילת אהבה אחת, ואנחנו אהבנו אותה אהבה עצומה, אבל באופן בו אנחנו מתנהלים, בתוך החיים הרגשיים שלנו, אולי היה שם מעט מדי״.

במשך תקופה ארוכה נמנעה המשפחה מלתת את הסכמתה להצעות של יוצרים, מחשש לתוצאה. "פחדנו שהסיפור של כנרת יהפוך לכותרת צהובה ויפספס את המורכבות של הסיפור. חשבנו שאנשים ינסו להתעסק בתחושות שלה בתקופה שהייתי ב'אח הגדול', או בעובדה שהיו לה נטיות לסביות. אבל זה לא העיקר. מה שחשוב הוא העובדה שהיא הייתה אדם נפלא ועכשיו היא איננה. זאת השערורייה הגדולה. כשגילי ברוש צלצלה אלי, הרגשתי שיש לי על מי לסמוך. היום אני יודע שגם אמנון רבי, שהוא איש נדיר ומלאכי, היה מעורב בפרויקט הזה. מה שמופלא בעיני הוא שגילי (ורפי אבולעפיה שהיה שותפה לעשייה), הביאו את הקסם והמורכבות והעדינות של כנרת, מבלי לעסוק בצהוב שמסביב".

פעם מבקר, תמיד מבקר

לאורכו של הסרט משובצים גם קטעים מהיומנים שכתבה כנרת. שורות על גבי שורות בכתב ראי במחברות שנמצאו לאחר מותה. שלומית בן, אשתו של מנחם, שהייתה צמאה לקרוא את מחשבותיה של בתה, התעמקה בהן במשך ימים ארוכים. הם חושפים נפש עדינה וחכמה, מחשבות, תובנות וגם רצונות אובדניים שהתעוררו כבר בגיל 11. לאחר המוות נמצא גם מכתב שהשאירה כנרת בביקור האחרון שלה בבית. מכתב ששופך אור על הבחירה שלה במוות, על התחושות שליוו אותה בתקופה הזו. "הקריירה המקצועית שלי וכל מה שקרה לי, לא היו לה בראש", מסביר בן, "היא חיה את העצב והאמיתות שלה".

בהלוויה של כנרת, אמר בן שהוא פורש מהביקורתיות. אחרי כמעט שנה של הפסקה הוא כותב עכשיו שני טורים שבועיים לוואלה!: ״חזרתי כי זה הטבע שלי, טבע המבקר. כשאת רואה עיוותים את לא יכולה לא להגיד מילה. למשל, כשמתחילים לרדוף את העובדים הזרים והמסתננים, אז לא לתקוף את גדעון סער זה למעול בצדק״, הוא מסביר. למרות החזרה לתפקיד, בן מרגיש שהוא השתנה: ״אני מרגיש שאני הרבה פחות זחוח ופחות נוטף דם מהשפתיים. אני מקווה שאני יותר מבין את העובדה שאני יכול לחטוא בכל מילה ואני מנסה לא לחטוא. אחרי האבדן גם חובקתי מחדש על ידי הציבור. זה היה כאילו העולם סלח לי באופן מסוים. כולם בכו איתנו ולא היינו לבד בכאב שלנו".

גילוי נאות: איילת רוזן הייתה עורכת התכנית ״דיבור ישיר״, אותה החליט בן לעזוב בעקבות השערורייה שנוצרה בשל התבטאויותיו.