אורנה נשארה, איזה מזל. עוד שבוע שבו דן לא צריך למצוא מישהי חדשה להתאהב בה ולהעתיק את האופי שלה. דן מתקרב לאורנה ולאלוהים, אין ספק ששניהם מעריכים את זה, הוא אפילו מניח תפילין בכוונה גדולה ובגופייה קטנה כדי שגם אלוהים יראה שהוא חתיך. סתם, הוא בכלל אתאיסט - אבל אוהב מסורת. אוכל שרצים - אבל מחובר לשואה. בועל נידות - אבל יש לו אמונה חברתית. אפשר לגרור את זה עוד איזה עשרים דקות, סתם אם בא לכם להמשיך את מגמת פרקי הבז' של ימי שלישי. ככה זה, ראשון נותנים הכל, שלישי "מסורת ואתאיזם – מבוא לתאולוגיה". אבל נו, העיקר שאורנה נשארה. אגב, צבא האמת של שי חי הצביע לחזי ולעומתו, קבוצת האמת הבלתי מנוצחת של שני גולדשטיין ביקשה להצביע לתהילה. כנראה שאיפשהו יש גם ארגון שעומד מאחורי אורנה ואנחנו לא מודעים לקיומו, "צבא הנגיעה של אורנה" או "רפטיליאנים למען אורנה".
בכלל, פרק בסימן דת. מסתבר שלדיירים נורא מפריע שדן מתחזק, הם חושבים שזאת בדיחה ושהוא סתם מנסה להשכיב ככה את אורנה. נו, אז מה? כלכלת אתרי היכרויות שלמה מבוססת על שקרים. על ההנחה שברגע האמת אנשים יתפשרו על מישהו ששיקר לגבי הגובה שלו וגם נראה רזה יותר בתמונת הפרופיל, הרי אחרת אף אחד לא היה שוכב עם אף אחד בחיים. הוסף כאן הערה פוגענית על האח החורג. וזה הרי ברור שלדיירים לא באמת מפריע שדן מניח תפילין, לדיירים מפריע דן. ואורנה, שלדעתה הם פשוט לא מפרגנים לה כי כואב להם לראות דתייה שנראית טוב. כן אורנה, זאת הסיבה. הנה מישהי שנשמח לראות את בחירת תמונת הפרופיל שלה בשבוע הדופלגנגר.
דן הפך לילד המוכה של הבית שזה די מדהים, הוא התעלה על כל פוטנציאל אפשרי שראינו בו. חשבנו שהוא האפלפאף ופתאום הוא התברג בסלית'רין, מצנפת המיון טעתה לכל אורך הדרך. דן, בנטייתו להיות מושפע מהזולת נראה להם כמעין זיקית אנושית שזה, כידוע, הדבר הכי גרוע שאפשר להיות בריאליטי - המקום שמקדש את האמת המטומטמת הפרטית של כל אחד. כי אתה אמור להיות "דמות", אתה אמור להיות "ליהוק", להגיע עם אישיות מהבית, לא לאכול יום אחד קינואה ויום שני לנשנש תפילין. כולם חובטים בדן בכל הזדמנות אבל זה בסדר, העיקר שאורנה כבר שוקלת לשים את שמירת הנגיעה על השתק (הידעת? "שמירת נגיעה" הוא תירוץ מקובל בקרב נשים שנקלעות לדייטים עם אח חורג) ולהעלות את יחסיהם לדרגת נשיקות. עד אז, היא פורקת את יצריה בנסט בשירה נלהבת, מלאת כוונה, עוצמתית ועמוסת פאתוס של מזמורי שבת. וואו, אורנה, תשאירי קצת אמונה גם לאחרים.
בינתיים, מהצד השני של הדתות המונותאיסטיות, תאלין נעלבת מכך שכולם קוראים לה גוי של שבת. והיא צודקת לגמרי, זה מגעיל, תכבדו את הבחירה המגדרית שלה. גויה של שבת בשבילכם. וברצינות – ממתי לדתיים אסור לפתוח את המקרר בשבת? זה אמיתי או מהז'אנר של ריבועי נייר הטואלט? וזה בסדר להתחיל לחבב את אנדל? השיחה שלו עם שם הייתה נורא חמודה.
והנה עוד רגע יפה בין מעיין ואביחי, כמה אפשר לרגש? מעיין מקסימה, גם כשהיא מנסה לשכנע את אביחי שאם הוא רק ירצה מספיק הוא יצליח לראות כוכב. לדיירים, כמו שמעיין אמרה, יש בעיה עם אביחי והם מוציאים את זה עליה. הוא מרכל על עדן - עדן נכנסת בה. הדיירים טוענים שהוא משפיל את מעיין ומתייחס אליה כאילו היא מפגרת, אבל על הדרך עושים לה את זה בעצמם. ומעיין? מסתבר שהיא רק רוצה להעלות לאביחי קצת את הביטחון, לשאול אותו שאלות כדי שהוא ירגיש טוב עם עצמו, לתת לו לחוש גבר בבית. כל הזמן הזה מעיין בכלל לא הייתה פרויקט של אביחי, הוא היה פרויקט שלה. והיא נהדרת, ואחרי הקטע שלה בחדר האח כבר ברור ששני ואביחי יכולים להמשיך לריב עד הגמר, אבל היא זאת שתיקח בסוף.
אמרו
"לשם אני לא מסתכלת כי אחר כך עורכים אותי" (שני, הפקת לקחים)
"לפני שבועיים היית אוכל ינשוף בפיתה בכיפור" (חזי לדן. תגובתו של אייל שני: מעניין)
"אני יצור"
"אני גם יצורה" (אורנה ודן. כן נו)
"בא לי להגיד לו תשתוק, תתחיל לנשק" (אורנה. אבל הנגיעה!)
"יא, כוכב, סוף סוף אני רואה כוכב" (מעיין. מה, את רואה אותה כל יום בבית)
"אתה בוחר לראות מה שאתה רוצה לראות אביחי" (עדן. אה, לא)
"תסתכל לי בעיניים אביחי" (עדן, תפסיקי)
"כל הסבתות, תתעוררו!" (כוכב. פחות קרה)