חיסול ממוקד: איך ניסה ג'וש להתנקש בשופטים?

מדובר במתכון קשה וארוך. כזה שבשביל להכין אותו בבית תזדקקו לחומרים הבאים: מסגרת אשראי מכובדת, ערכה לטיפול בכוויות ותואר בביוכימיה. לצערו של לארי סוסמן, שכבר הספיק להביע את חששו ממשימות קינוחים, הוא זכה בכבוד המפוקפק של להיזכר כמודח הראשון של העונה. סתם נו, עד שבוע הבא אף אחד לא זוכר.

סוסמן, חייבים לומר, נפל במלכודת הטירונים הקלאסית: לפני שניגשים לעבודה קוראים את המתכון מהתחלה ועד הסוף. כי בקינוח שנראה כאילו הולחם בשעות הפנאי של מוצאי הבוזון היגס, כל מילה שמתפספסת היא קריטית. אחרי החשש הראשוני, הצליחו רוב המתמודדים להגיש תוצאה סבירה לכל הפחות, כשאל התחתית הגיעו סוסמן ושלמה עזרן. או כמו שרושפלד קורא לזה: היום יום הולדת.

רושפלד אומנם לא התמוטט ממנת משימת הילדות של עזרן, אבל לכל הפחות דיבר אליו יפה ואולי בפעם הראשונה בתחרות גם ראה את האדם שמולו. שלמה מצדו, בהתנהגות שמזכירה קצת את תסמונת האישה המוכה, חשף בפני המצלמה: "אני יותר ויותר אוהב אותו". חייבים להודות: כבני אדם, יש בנו שמחה על ההפי אנד. כצופים שסף הגירוי שלהם נמצא בעלייה מתמדת? היינו יכולים לעמוד בעוד שניים-שלושה סיבובים של מררה הדדית.

משימת הילדות לא רק עזרה לנו להכיר את המתמודדים טוב יותר, היא גם עזרה להכיר את השופטים טוב יותר. כשאייל שני מספר על ילדותו המוקדמת אצל סבו הטבעוני, ואילו חיים כהן נזכר בחיבה בבאסטת הירקות של סבו. אבל אם שני וכהן קושרים את זכרונותיהם בגינת הירק, אצל מיכל אנסקי הילדות כרוכה במאכלים קשוחים בהרבה. אחרי שטעמה את מנת החלקים הפנימיים והחריפים של אשר לוי, סיפרה איך כשהייתה ילדה התפדחה להביא חברים הביתה בגלל המוח שעמד להשרייה במטבח. מילא, לפחות זה לא היה פיש אנד צ'יפס.

"אני תמיד חושב שאני הולך לנצח ותמיד אני מפסיד אז יש לך סיכוי טוב". שלמה מעודד את לארי ועל הדרך עובד חזק על תדמית האנדרדוג

אייל לצילה: "אני רבע רומני", צילה: "רבע זה מעט מדי".

הכי  לא תודה, כבר אכלנו: פרשת "עסק הפיש" של ג'וש האומלל, שגרמה לרושפלד לנזוף בו כאילו היה שלמה.

הכי תעמיסי: בקלוואת הקסמים של נוף גרמה לנו לרצות לחזור לילדות. שלה.