אמא ואבא כבר לא

אמש באמזונס: אנקונדה ממשיכה להתרסק, מיטל נועצת לאביאל סכין בלב ואילן מתעקש לזייף את "ואיך שלא" בליווי גיטרה אקוסטית. אילן הוא כל כך קלישאה שבטח הפיק אפ ליין שלו להגר הוא "את יודעת, אריאל זילבר כתב את זה על הכלבה שלו". למרבה המזל חברי השבט לא נותנים לו לבטא את עצמו מוזיקלית יותר מדי ועושים את הדבר היחידי המתבקש – לוקחים לו את הגיטרה, שורפים אותה וקוברים את שייריה מתחת לעץ החיים, נהר האמת, שלולית האמון או כל ציון דרך שקרי אחר שההפקה טוענת שקיים שם ויכול להוות בסיס למשימה.

והלאה למשימה הבאה, כי חייבים להקריב עוד חבר אנקונדה עד סוף הפרק. משימת "עוצמת החיות"! כי לקרוא לזה "בנות צורחות כי הן צריכות לגעת באוגר" היה ארוך מדי. יגואר מסיימים ראשונים כי בתיה ולי לא עושות סיפור גדול מצלופחים. ברצינות, בחורות שהולכות לריאליטי אתגרי בלי לקחת בחשבון שיהיה מעורב בו פרוק רגליים צריכות לעשות עם עצמן חשבון נפש. כמה עוד נאלץ לסבול את הדציבלים האלה? הניחו לנו.

אז זהו, מצד אחד יהיה קצת אירוני אם אודי יודח במשימה שכוללת חיבוק עצים, מצד שני מימי חייבת לחזור כדי לנקום ברותם, מצד שלישי יהיה נחמד להיפטר משניהם.

אמרו:

"אנחנו בווייבים מעולים אחלה אנרגיות אנרגיות מנצחות" (אודי. דמיון מודרך שפחות עבד)

"את כפולה ממני, כמעט פי שלוש בגיל, מה את נעלבת?" (אודי. הרצחת וגם קראת לה זקנה?)

"רוב האנשים עלי אדמות אוהבים אותי" (מימי. אנחנו צריכים לדבר)

"אין פה הרבה ספורטאים בקבוצה, יש רוב מוחץ לפוליטיקאים" (אודי. בגדול יש מסגר, היפי, זמרת ומתווך אבל סבבה)

"החיבור הזה בין מיטל ואביאל, צריך לגדוע אותו" (רותם. מאוהב לאויב)