צרות עולם שני

אפשרות ביטול. כאילו החופשות שלנו לא התייקרו גם ככה, עכשיו כולנו מוסיפים כמה עשרות דולרים לחברות התעופה והמלונות על מנת שנוכל לבטל ברגע האחרון. כי אחד ממאפייני העולם השני זה שאין באמת אפשרות לתכנן שום דבר. ואומנם אנחנו לא יודעים מתי תתרחש הקטסטרופה הבאה, אבל ברור שהיא תתחיל ברגע שנעשה צ'ק אין.

שרינקפליישן. זה בכל מקום. בטונה שירדה מ-160 גרם ל-120 גרם בפחית כמעט בלי שינוי במחיר, במגבונים ב"אריזה חדשה!" - שזה אומר שבמקום 90 יש בכל חבילה רק 70 (באותו המחיר) - ובארטיק השמנת המפורסם שהפך פתאום לשומן צמחי. באנגלית זה מכונה "שרינקפליישן": הקטנה או שינוי של מוצר ללא שינוי במחירו בתקווה שלא נשים לב. ובכן, שמנו לב.

חישובי פקקים. פעם אלו היו רק שכירים טרוטי עיניים שמתייצבים כל יום לעבודה בשעה 6:10 כי עדיף להגיע למשרד לפני פקקי הבוקר המפלצתיים, אבל היום אלו כולנו ולא רק בבוקר - מדי יום אנחנו בודקים מתי כדאי לצאת לעבודה ומהעבודה בגלל הפגנת חרדים או חטופים או עומר אדם. כי אנחנו כבר יודעים שהתגובה המיידית לכל אירוע, היא פקק של שעה וחצי במקום הפקק הרגיל של ה-40 דקות.

מות החופשות הזוגיות. כי מה אם יתחיל איראן 2 בדיוק כשאתם במסעדה רומנטית בצ'לסי והילדים יתקעו כאן לבד עם ההתרעה המפחידה באמצע הלילה? איך נצליח לסלוח לעצמנו? (אמהות, מהר, לזייף אכזבה מזה שאתן נאלצות לטוס עם חברות ולא עם הבעל).

וצמצומן של החופשות המשפחתיות. כי אולי יגרשו אתכם מהפארק בצרפת או המסעדה בספרד, ובאתונה בדיוק יש הפגנה ופריז מלאה מוסלמים. העולם הופך ליותר ויותר קלאוסטרופובי, עוד רגע נישאר רק עם קומץ מדינות בלטיות ובתי חב"ד ביעדים נבחרים.

מגבלת הממ"ד. לגור בדירה בלי ממ"ד? מה אנחנו, בשואה? כאילו שוק הנדל"ן לא מופרע מספיק, עכשיו התווסף גם ממ"ד לתנאי הקניה או שכירת הדירה שלנו. ממ"ד זה המרפסת החדשה, רק שבמקום עציצים וריהוט גן יש שם שישיות מים ופאוץ' עם דרכונים.

הכל חורק. מכירות סדי הלילה עלו ב-20% בשנתיים האחרונות, וזה רק דרך קופות החולים. למה? כי מדינה שלמה חורקת שיניים בגלל סטרס. לא מספיק הנזק הבריאותי והעלות הכלכלית (כי למדינה דחוף יותר לממן טיסות לאומן מאשר להכניס את זה לסל הבסיסי), צריך להתחשב גם במחיר האסתטי שמשלם כל מי שמתעורר מדי בוקר עם חתיכת הגומי הדוחה ומלאת הריר הזאת בפה.

איך דבינו. מה הסימפטום המרכזי של מדינת עולם שני? השמנה, כמובן. כי סטרס משמין וכי לאכול בריא יקר יותר מלאכול זבל. אז נכון שאוזמפיק תפס חזק, אבל כל מי שלא מזריק - פשוט שמן יותר. תת-סעיף אסתטיקה: ההתמודדות עם בעיית ההקרחה של הגבר הישראלי בהיעדר טיסות לטורקיה.

מעגל הדמים. משבר האקלים מוביל לגלי חום שמובילים לכך שכולנו שוהים רק במקומות סגורים, מה שמוביל לכך שכולנו חולים שוב בקורונה, מה שמוביל לרכישה מחודשת של ערכות בדיקה, מטושים ומסכות, שמובילים להגברת זיהום הפלסטיק, שמוביל להעמקת משבר האקלים שמוביל לגלי חום שמובילים לכך שכולנו שוהים רק במקומות סגורים וכו'.

האשמה. ימי עצירה למען החטופים, ימי שיבוש, השבתת משק. מצד אחד, אי אפשר שלא לקחת חלק במאבק הכי חשוב שהיה כאן. ומצד שני, כמה עוד נצליח לספוג כעצמאים? או כשכירים? כמה לא הוגן זה שהמדינה מאלצת אותנו להתעמת עם השאלה האיומה שהיא "כמה ימי חופש שווה לך חטוף?".