ועדת חקירה פרצופית

נפתח, באופן לא אופייני, באמפתיה. כמעט כל אחת שעברה את גיל 40 התוודעה למשוואת הסלפי, שלפיה גיל = מספר התמונות שצריך לצלם עד לתוצאה סבירה + מספר הפילטרים שנדרשים לצורך העלאה לסטורי. אולי היא גם הצטלמה אצל איש מקצוע וגילתה שמה שנדמה לה כמו רדיד שמוט, חתול ספינקס או שממית בתים, הוא למעשה הצוואר שלה.

להתבגר זה מדכא, להזדקן זה זוועה. אין דרך להכחיש את זה ויש כאלו שיאמרו שאין גם אינטרס, הרי תעשיות שלמות בנויות על האקסיומה הזאת (ומי אנחנו שנמוטט את אימפריית הסקין קייר הקוריאני?). מה שבטוח זה שכולנו היינו שמחות לקצת יותר פוטושופ שיחליק את מציאות חיינו ולכן, עמוק בפנים, מבינות את שרה נתניהו.

אה, כן, זה טור על שערוריית הפוטושופ הנוכחית של שרה. כי נכון שחשוב יותר להילחם על ועדת חקירה ממלכתית, אבל מסתמן שמה שזמין לנו כרגע זה ועדת חקירה פרצופית. כזאת שתעשה סדר בתמונות של שרה נתניהו, הדוריאן גריי של המערכת הפוליטית בישראל.

למי שפספס, נעשה את זה פשוט: דוברות לשכת ראש הממשלה מפיצה תמונות רשמיות של שרה נתניהו, שצולמו על ידי לע"מ (לשכת העיתונות הממשלתית). הבעיה - התמונות הופצו לאחר עיבוד פוטושופ כבד וכבר לא ממש נראו כמו התמונות המקוריות. בתגובה קמו צלמי לע"מ ואמרו, "היי, אלו לא התמונות שצילמנו, זאת עבודה של ג'ק המרטש! לא, לא רוצח הזונות בלונדון הוויקטוריאנית, אלא הבחור של הפוטושופ ששרה מחזיקה במרתף". ההחלטה שהתקבלה הייתה להוסיף לתמונות קרדיט לשרה נתניהו וכך, בעצם, לסמן את כל התמונות שעברו עיבוד בפוטושופ.

כלומר, בלע"מ התנערו מהתמונות המרוטשות כי הן לא אותנטיות. ומה זה משנה? הם מסבירים: לע"מ והתמונות שהיא מפרסמת הם "ספר היסטוריה מצולם של מדינת ישראל", ולכן הם מחויבים למהימנות. והתמונות האלו, מה לעשות, לא מהימנות. ואמנם כרגע כולנו יודעים, פחות או יותר, איך שרה נתניהו נראית, אבל בעוד 50 שנה? או 100? איזה תמונה של שרה נתניהו תתפרסם בספר האזרחות של תלמידי י"א בשנת 2086? בסוף, מה שייחקק בדפי ההיסטוריה - או בדפי ההיסטוריה של הציוויליזציה החייזרית שתכבוש את כדור הארץ ותשעבד את מה שנותר מהמין האנושי - זה כמה ארכיונים רשמיים והמידע שאגור בהם. המידע הזה צריך להיות אמיתי.

ובכלל, הם מוסיפים - יודעים מי הכי אוהב תמונות מעובדות? רודנים. משטרים לא דמוקרטיים שמתאפיינים בפולחן אישיות, פונים לריטושים ועיבודים לא הגיוניים על מנת להכחיש הזדקנות, מחלות, או את העובדה שהשליט מעולם לא התקיים ומדובר בבובת גרב מדברת מאחורי וילון. ולכן הדרישה המינימלית ממדינה דמוקרטית, או ששואפת למראית עין כזו, היא תמונות אותנטיות של מנהיגיה ובני משפחתם. ממש כמו אלו שהיו מקובלות בימי קדם, לפני 20 שנה.

בעצם, מתן קרדיט לתמונה לשרה נתניהו הוא איתות, מסר מלשכת העיתונות הממשלתית - התמונה הזאת, של ראש הממשלה ובובת הבראץ שלצידו, היא לא אמיתית, עכשיו תעשו עם זה מה שבא לכם. זה אקט קטן אבל יפה, סוג של מרד. תזכורת לכך שגם הם שומרי סף של הדמוקרטיה, ושמדינה שמשדרת לציבור ולתקשורת חומרים שעברו עיוות, מחלישה את האמון גם בכל היתר.

ונכון, המוסר הכפול פה מובן מאליו. כי במשך שנים ירדו על איך ששרה נתניהו נראתה או מה שלבשה, ואז עברו להסתלבט על הריטוש שלה. אין לה איך לנצח, זה לא הוגן. וכמובן שהיא לא לבד בזה: זו בעיה של נשים בכל מקום. לדון במראה של שרה נתניהו, כמו של כל אישה אחרת, זה לא פמיניסטי. זה מיזוגיני וזה לא הוגן.

אבל ההבדל בין שרה נתניהו לנשים אחרות - מעבר לעובדה שהיא פשוט מעניינת יותר ושהעיסוק הבלתי פוסק במראה שלה מסיט את השיח הציבורי מדברים משמעותיים באמת - זה שהיא מנסה להשפיע על הסיקור התקשורתי. כלומר, היא פועלת בניגוד לכללים ולמדיניות שלא מאשרת תמונות מעובדות, ומפיצה כאלו לאמצעי התקשורת בטענה שמדובר בתמונות רשמיות.

כלומר, אם היא סתם הייתה מעלה סטורי או שולחת תמונות לחברים, אם זה היה עניין פרטי שלה, אפשר היה לתהות על דברים כמו מידת ההגזמה או המופרכות שבריטוש - כי זו הייתה מחלקה אחרת לגמרי שקשורה לתפיסת מציאות ולמבנה אישיות. אבל זה לא העניין. הסיפור פה הוא לא על אישה שמסרבת להזדקן או על תגובות מיזוגיניות שמנסות להפוך אותה לפתטית, אלא על ניצול של כוח, ניכוס צלמים ממשלתיים והפיכתם לצלמי החצר שלה.

וכשמדברים על שקרים ועל מכונת רעל - אנחנו רואים את זה גם בזוטות, גם בתמונת פוטושופ מוגזמת ובצוואר מוחלק. ככה זה, שקרים קטנים הם תשתית תרבותית לשקרים גדולים. ומערכת שמתרגלת להפצת תמונות לא אמיתיות, מתרגלת גם לספינים, נרטיבים שקריים וריטושי מציאות.