ערב טוב לך, את מודרת

בשבועות האחרונים כל העיניים על איראן, גם אלו שלנו. הגיוני - אנחנו בכוננות לקראת סבב נוסף של טילים ובו-זמנית מרותקים למחאות הענק בטהרן, שבמסגרתן פעילי משמרות המהפכה טובחים באלפי מפגינים שיצאו לרחובות. ועם כל הניסיון להימנע מקלישאת "איראן זה כאן", אי-אפשר לחמוק מהתחושה שאולי הם בדרך להיחלץ מ-47 שנים של דיכוי פונדמנטליסטי, אבל אנחנו בדרך להיכנס אליו.

כי יש סימנים. ביום ראשון, למשל, נערך בירושלים ערב הוקרה לחיילי יחידת גולני שכלל כל מיני אלופים שהודו לחיילים ולפצועים, הופעה של להקה צבאית ואחריה הופעה של ליאור נרקיס. שתי תקריות ליוו את הערב: הראשונה - עשרות חיילים דתיים יצאו מהאולם בזמן הופעת הלהקה הצבאית במחאה על שירת נשים. השנייה - עשרות חיילים דתיים עזבו את האולם בזמן ההופעה של ליאור נרקיס בעקבות וידאו שהוקרן על המסך וכלל שנייה או שתיים של בחורה בבגד ים.

האם החיילים שיצאו בזמן הופעת הלהקה הצבאית הם אותם חיילים שיצאו בזמן הופעתו של ליאור נרקיס? האם הם בילו את הערב בלהיכנס ולצאת מהאולם? האם יש כאלו שאסור להם לשמוע נשים ויש כאלו שאסור להם לראות אותן? רבנים בחטיבה התנצלו בפני החיילים באירוע, והסבירו שנאמר להם שלא תהיה שירת נשים ושההופעה המרכזית היא של "זמר כשר". שזה מונח מעניין, כלומר, מה זה זמר כשר? בהנחה שליאור נרקיס לא מפריס פרסה, הכוונה כנראה לכך שמדובר בזמר שהוא גבר יהודי.

עוד בהודעה: "לצערי ישנם חלקים של שירת נשים, זמרות צבאיות, למרות הבקשות מראש. הלכתית ניתן להוריד ראש, לא להסתכל ולא להקשיב לשירת אישה, מי שרוצה לצאת לגמרי יכול גם כן". כלומר, ניתנה לחיילים אופציה לא לצאת מהאולם אלא רק לא להסתכל, אבל הם בחרו לצאת. בסדר, הגדילו ראש.

ליאור נרקיס, כמובן, הופתע והתבאס, כי הוא בא להופיע בהתנדבות וכי גם הוא בעצמו אדם מאמין ושומר שבת. כלומר, הוא בטח שמע על התקרית בהופעה לפניו ואמר "נו, מה לעשות, הם דתיים, צריך להתחשב", בלי לדעת שבסוף זה יגיע גם אליו. כי בסוף זה תמיד מגיע. גרסת ההתחשבות הדתית למשחק "סוגר שטחים" לא פוסחת על איש, במיוחד לא בצבא. בהתחלה זה רק להתחשב עם שירת נשים כי מה הסיפור הגדול? אנחנו יודעים שזה בעייתי להם. אבל אחרי זה התברר שגם בטנק אסור לחיילים להיות עם חיילות, גם בזה צריך להתחשב. אה, וגם כשיש טירונים חרדים בשק"ם אסור שהן ייכנסו. גם לא בנשקייה! וברור שלא באוטובוסים, על זה כבר דיברנו.

כמובן שלא עברו שלוש דקות עד שינון מגל קם להסביר שנשים בכלל לא צריכות לשרת בצבא כי זה עניין גברי, ואם רצינו שחרדים יתגייסו אז זה המחיר - צבא השם. והכי גרוע? הוא לא לגמרי טועה. לא לגבי נשים בצבא, זה חתיכת שטות, הנחיצות והגבורה של נשים הוכחה במלחמה הזאת באופן מוחלט. אבל לגבי גיוס חרדים? באמת יש לזה מחיר.

כי מסתמן שאורח החיים החרדי לא מסוגל להתמודד עם קיומן של נשים במרחב. הם זקוקים לתנאי שירות שבהם לעולם לא יפגשו נשים וזה, מה לעשות, קצת מסובך. זה אומר להרחיק נשים לא רק מיחידות של חרדים, אלא גם מכל תפקיד תומך, סובב או משיק. והבעיה עם 50% מהאוכלוסייה, זה שאין מנוס מלהיתקל בה פה ושם. כלומר, להתאים את הצבא לחרדים אומר להדיר ממנו את הנשים. אם רוצים חרדים בצבא, זכויות הנשים ייפגעו.

אנחנו נמצאים במצב שיש בו צורך לבחור בין שוויון בנטל לשוויון הזדמנויות לנשים. והרי ברור שזה לא נוגע רק לצבא, אלא למתח הכללי בחברה הישראלית בין החרדים לחילונים והשאלה שמגיעה איתו - מי מצופה להיעלם מהמרחב על מנת שהשני יישאר? וזה לא שיש כאן סימטריה, כי נשים לא דורשות הסתרה או היעלמות של גברים חרדים, אבל חרדים דורשים היעלמות של נשים מסביבתם.

אין באמת פתרונות אבל אולי, לסיום, שווה לחזור לאיראן ולהתבונן, בהשתאות, על המאבק שלהם. על הקורבנות, על הטבח, על העקשנות של אנשים שנלחמים על מנת להיחלץ ממשטר שחונק אותם כבר 50 שנה. הלוואי שבסוף הם יצליחו, והלוואי שאנחנו לא נצטרך.