כולנו בהנגאובר, איך נלך לראות את עדן בן זקן?
לא צריך 100 שמות לכל דבר, פיקוד העורף חייב להוריד אפליקציית מדיטציה, עדיף להילחם נגד מדינה מאשר נגד ארגון טרור וכולנו צריכים רישיון סקיפר. עם כלביא: מסקנות, נקודות לשימור, נקודות לשיפור
נטע חוטר
makoפורסם: | עודכן:
- הנגאובר מלחמה זה דבר אמיתי, כולל כאב הראש, התשישות והתוגה הקלה. נכון, התגעגענו לשגרה והמשק חייב להיפתח ונותר פחות משבוע לשנת הלימודים, אבל החזרה לחיים (כלומר, לחיים בצל מלחמה בחזית אחת בלבד) קיצונית מדי. אנחנו לא מסוגלים להיות רגע אחד בחרדת מוות, לחבק ילדים במקלט ולהתפלל שהבניין לא יקרוס עלינו, ורגע אחרי זה להגיע לישיבה בעבודה, ללכת לשבוע הספר או לנסוע לירושלים לראות את עדן בן זקן. המעברים חדים מדי, הנפש מתפרקת.
- מעבר לזה ש"עם כלביא" זה שם מעפן שכולנו הגינו לא נכון - ואם הייתה שם יד של עורך הם היו הולכים פשוט על "לביא" עם הפסוק המלא בצד - גם בכלל לא היה בו צורך. אובססיית השיום של כל מבצע במדינה הזאת יצאה מפרופורציות, זו הגרסה הכי מדכאת שיש לאסקימוסים ושלג. כך נתקענו עם "מלחמת 12 הימים" ו"עם כלביא", שבתוכם "מבצע נרניה" ו"פטיש חצות", וכל זה חלק מ"חרבות ברזל" או "מלחמת אוקטובר" או "מלחמת התקומה" שגם בהם יש גיחות נקודתיות כמו "מבצע ארנון" או "מרכבות גדעון" ואלוהים אדירים, כמה דרמטית מדינה צריכה להיות בשביל להכריז על שם בכל פעם שמישהו עולה על מטוס?
- ובכלל, זו לא יכולה להיות מלחמת 12 הימים כי היא נמשכת כבר 629 ימים וזה גם מספר ימי השבי של 50 החטופים שעדיין בעזה.
- אין ספק שאחת מצלקות המלחמה שנישא עמנו היא ההתרעה הקיצונית של פיקוד העורף. אותה אחת שפלשה לטלפונים המושתקים שלנו ושל ילדינו והעירה אותנו לפנות בוקר בצרחה מקפיאת דם, רומסת נשמה, שואבת חיוּת. קודם כל: למה? ושנית: למה ככה? רוצים להעיר אותנו כדי לוודא שנדע שישראל תקפה באיראן? תעשו את זה עם מוזיקה, רעש של גלים, אוושת רוח, ASMR לחישות, סאונדים מהטיקטוק של מאור צועקת. אבל לא את צרחת הסוהרסן הזאת, בבקשה, לעולם לא שוב. אבל למקרה שכן: הגדרות -> עדכונים -> התרעה קיצונית -> כיבוי.
- תפסיקו לקרוא לנו גיבורי על. אנחנו לא בני 4. אנחנו בני אדם ששורדים וזו מחמאה רעילה ומפוקפקת שהופכת סבל לנורמה או למעלה מוסרית. היא מפקיעה אחריות מהמדינה ומאפשרת להנהגה לשבח את הציבור במקום להגן עליו, כי אם האזרחים הם גיבורי על הם יסתדרו. היא מנציחה ומנרמלת מצב חירום, הופכת קטסטרופה לזהות וטראומה לסיפור השראה. זו מחמאה שמוחקת את הזכות לקרוס ושמייצרת לחץ להיות חזקים. די עם זה.
- אם את איראן כיסחנו ב-12 יום ואת חמאס אנחנו לא מכניעים כבר כמעט שנתיים, כנראה שעדיף להילחם נגד מדינות גדולות מאשר נגד ארגוני טרור. אם כך - בואו נחשוב בגדול. בפעם הבאה כובשים את סין.
- כל מי שהסתובבה בקניון בפיג'מת לילו וסטיץ' צדקה: פיג'מות הן הלבוש המדויק ל-12 יום בבית, לירידה למקלט, למצב חירום ולחזרה לשגרה. הפריפריה נרמלה פיג'מה במרחב הציבורי, המלחמה קיבעה אותו כאאוטפיט הרשמי. לעולם לא ניכנס יותר לאף מכנסיים שכוללים כפתורים. מזרח תיכון חדש.
- אנחנו המדינה היחידה שמשנעת אזרחים לתוך אזור מלחמה וקוראת לזה "חילוץ". ויש בזה דברים מקסימים, גם המון אומץ, ועדיין השימוש בשורש ח.ל.צ, כשיש 50 חטופים בעזה שלפחות 20 מהם בחיים, לא הכי מתאים.
- לא ראינו את זה בא, אבל כל תא משפחתי או חברי צריך מישהו עם רישיון סקיפר. כזה שיוכל להשיט חבורה של אנשים מקיאים מחוץ או לתוך המדינה ברגע שהשמיים ננעלים. נכון, ישראל עדיין לא הפכה למעצמת קרוזים (הכל מגיע לפה באיחור, גם כרישים אוכלי אדם קיבלנו רק עכשיו), אבל הפלגות מסתמנות כאפיק השקעה שווה - לפחות עד ששרת התחבורה תחסל גם אותו.
מצאתם טעות לשון?