טוב, מי מתנדבת לקחת את נועה קירל לשיחה? נכון, זה פחות דחוף מאשר שיחה לאלה לי, אבל היום אנחנו כאן בשביל נועה. עקרונית, אני מתה על הקמפיין שלה ל-yes. אהבתי מאוד אפילו את הפרסומת הצבאית שעצבנה מלא אנשים. באופן כללי הקמפיין הזה מקפיד להיות ממזרי ומלא הומור, מה שמתאים לקירל עצמה, שמי שראה אותה בראיונות או ב"קארפול קריוקי" יודע שהיא בחורה מצחיקה וכיפית.

אבל הפרסומת החדשה בסדרה, שבה נועה קירל שרה לכפיל מרגי - הזמר הלטיני לונאי - את "שנינו שווים" באה קצת פחות טוב. כלומר, היא עשויה מעולה, פשוט נורא חסרת רגישות. אפילו קצת מחזקת את התהיות לגבי האותנטיות של מערכת היחסים שעלו לאחר שהשניים נפרדו לפני כחודשיים. אם רגע אחרי הפרידה את מוכרת אותו באווירת "ממי אין לי אקסים", כאילו הוא הוא איזה ברק שמיר ולא הבחור שאהבת במשך שלוש שנים, מה אנחנו אמורים לחשוב שהיה ביניכם? ובכלל, נועה כל כך גדולה בשלב הזה, היא הכי סלב איי ליסט שיש בישראל ומרגי לא מתקרב לגודל שלה, יש משהו קצת לא אצילי בלרכב עליו, זה לא כוחות.

ונכון, הפרסומות ליס תמיד קרצו לחיים הפרטיים שלה, גם הפרסומת הצבאית לעגה קצת לשירות האוורירי והג'ובניקי, אבל יש הבדל בין לצחוק על עצמך או על הצבא, לבין לערב את האקס הטרי. כלומר, עד לאיזו רזולוציה אפשר להפוך את החיים לקמפיין? מה משאירים בצד? על מה אומרים – אוקיי חבר'ה, אני מבינה שזה ברכילות אבל זה שלי וזה רגיש, אז הפעם לא? כי הרי קירל כן רגישה וכן טובה, כמו שהזכירו בפודקאסט "כמעט מפורסמים" לפני שבוע: זאת האישה שחלקה חדר בטירונות עם עדי ביטי ועשתה את זה באהבה.  

מרגי מגיב לראשונה על הפרידה מנועה קירל (צילום: מתוך "ערב טוב עם גיא פינס", קשת 12)
יהונתן מרגי. זה אפילו לא מרגיש אישי | צילום: מתוך "ערב טוב עם גיא פינס", קשת 12

וזה אפילו לא מרגיש אישי, אלא פשוט חלק מהקונגלומרט שהוא נועה קירל כרגע. היא הכוכבת המצליחה בישראל עם אינספור קמפיינים מסחריים, מרגי מרגיש כמו עוד שורה במחלקת הנהלת חשבונות של קירל בע"מ. אין פה דם רע, אין פה בחורה שנפגעה ורוצה לנקום על ידי לעג לאקס, או בחורה ממוטטת מפרידה שמנסה להתאושש, או כל דבר אחר שהוא אנושי ומעורר הזדהות ולכן גם נסלח. אין, וזאת הבעיה. זה לא הכפיל או השיר או הצחוקים – אלא זה שאין פה בכלל רגש, זה החלק המעליב בפרסומת הזאת.

רגע לפני הפרסומת הייתה ידיעה קטנה שלא טרחנו להתעכב עליה – קירל שילמה כ-200 אלף דולר כדי להופיע בתחרות מיס יוניברס שתיערך באילת, לאחר מכן הידיעה הוכחשה. לא ברור מה הסיפור עם התשלום, אבל קירל תופיע בתחרות מיס יוניברס, שגם זה קצת בטעם רע. כאילו, את כוכבת פופ צעירה, מעודכנת, חדשה, מה יש לך לחפש באירוע הארכאי, המחפצן והעלוב הזה שכבר לפחות עשור לא מעניין אף אחד חוץ מזקנים עשירים שרוצים להטריד מינית את המתמודדות? דווקא קירל, שתמיד הייתה מודל גוף בריא ואחר עבור ילדות ונערות (ונשים בגירות לגמרי, הכל טוב), גם אם לאחרונה רזתה, מרגישה צורך להופיע במיס יוניברס. אז מה הפלא שנותרנו עם תחושה שקצת הלכה לה הנשמה?

אבל בואו ניקח רגע כדי להביט גם בעצמנו. יכול להיות שאחת הסיבות שמעמדה של קירל כמאמי הלאומית מתערער, הוא שהיא עובדת על הקריירה החו"לית שלה? יכול להיות שאנחנו רכושנים וקנאים, ולכן כשקירל מאיימת לעזוב אותנו לחו"ל מנגנון ההגנה הלא מודע שלנו הוא לכעוס עליה? לאהוב אותה פחות כדי להיפגע פחות? הרי עכשיו, כשהיא מוציאה שירים באנגלית (שאותם אנחנו שונאים, ברור) ומצטלמת לכתבות אולפן שישי בניו יורק וכבר רואים שהפסטיגל בא לה פחות טוב, טבעי שנרגיש נטושים. אולי כולנו כל כך מזדהים עם העלבון של מרגי מול הפרסומת הזאת, כי גם אנחנו, כרגע, קצת מרגי? במקרה הזה, כמובן, כולנו צריכים לנשום עמוק ולהתעלות. זכותה של קירל לנסות להצליח בחו"ל, ואנחנו צריכים להתנהג בבגרות, להיאזר בסבלנות ובפרגון כלפי חוץ, ופה ושם להגיד אחד לשני - "לא, אין סיכוי, זה לא עומד לקרות לה". כרגיל, נו.