בין ריהאנה לגולדסטאר
האם גם אתם זמזמתם השבוע את "Bitch better have my money" של ריהאנה במגע עם כספומטים ברחבי העיר? בהנחה שכן, אפשר כבר להודות שזה שיר מעולה ואוסיף ואומר שאני דווקא אוהבת את הקליפ המושמץ שהוא אכן אלים וגרפי למדי, בהנחה שבחיים לא ראיתם אף פרק של "משחקי הכס" או סרט של טרנטינו. בקליפ, ריהאנה חוטפת את אשתו של רואה החשבון שלה שחייב לה כסף ומתעללת בה בשלל דרכים. מחפיץ נשים, לא פמיניסטי ואלים? ככל הנראה כן. האם יותר או פחות מהפרסומת המושמצת לגולדסטאר? זה מורכב. אבל ההבדל הוא שבעוד גולדסטאר סומכים על התגובה האוטומטית של הציבור ונראה שנהגתה בעקבות ישיבת קריאייטיב שבה מישהו אמר "היי בואו נעשה עוד פרסומת שתעצבן אנשים בפייסבוק", דווקא מאחורי הקליפ של ריהאנה יש יותר יצירתיות ואסתטיקה. ובעוד זו של גולדסטאר, לפני שהיא שוביניסטית - היא פשוט לא טובה, הקליפ של ריהאנה, לפני שהוא מחפיץ - הוא פשוט יפה. מחווה אחת ארוכה ואסתטית להמון סרטי נקמה, בראשם "קארי" עם הדם על הפנים, "אולד בוי" הדרום קוריאני עם המזוודה וכל טרנטינו אפשרי. אפשר למצוא שם רמיזות ל"תלמה ולואיז", "סוף שבוע אצל בארני" וגם "דקסטר". זה לא משהו שלא ראינו כבר, אבל הוא עדיין יצירתי, מושקע וחכם. וכן, פרובוקטיבי ואלים ולא פמיניסטי (גם אם הוא נעשה על ידי אישה), אבל גם כזה שמזכיר לנו שבין כל נסיכות הפופ המושלמות, המוקפדות והדודתיות לעתים, ריהאנה תמיד הייתה זאת שלא דפקה חשבון. שלל דיוני ה-היא אישה שחורה שהייתה פעם קרבן לאלימות גברית ומענה אישה לבנה ואיזה מאבק זה מייצג- לגיטימיים, אבל גם קצת מתישים ולפעמים חוצים את הגבול שבין פוליטיקלי קורקט לפוריטניות. ריהאנה, בדרכה, חותרת תחת כולם ופשוט עושה מה שבא לה. ומזל, כי מישהו צריך.
האורז שלך נורא ואתה זייפן
מישהו צריך להגיד לאנשים שבאים להיבחן ל"מאסטרשף" ו"אקס פקטור" – כלומר תכניות ריאליטי שבהן שלבי האודישנים לא מורכבים רק מאנשים צעירים שחושבים שהם יודעים לעשות משהו אלא גם מאנשים מבוגרים יותר שחושבים שהם יודעים לעשות משהו – להגיע בלי הילדים שלהם. יש משהו מדכא נורא בלראות הורה נכשל מול הילד שלו, ככל הנראה בפעם הראשונה. יש להם את כל החיים לגלות שההורים שלהם רק בני אדם ושאמא לא יודעת לשיר, למה לעשות את זה מול עברי לידר? ונכון, לכל אחד יש זכות לנסות להגשים את החלום שלו, אבל חבל על הדרך לנפץ את זה של הילד. תנו לו לחיות עוד כמה שנים בתחושת ביטחון מזויפת, לפני שהוא מבין יחד עם חצי מדינה שהמקלובה של אבא דוחה.
לעזוב, לעזוב, והחופש בי מתחיל לנשוב
איציק זוהר ונטלי עטיה במשבר. או נפרדו. או מנסים להתגבר על ריב. או החליטו על תקופת צינון. או השלימו. או הגבילו את היחסים לפאסיב אגרסיב בוואטסאפ. או חוו פיצוץ לאחר שאיציק שלח לה אימוג'י לב, אבל לא האדום הגדול הפועם אלא רק סגול קטן וקורקטי כדי לא לצאת מתלהב. או התנשקו. או החליטו לחשוב על זה. או לא מוכנים לוותר עליהם עדיין. כולנו המומים, כלומר עייפים ומבינים שזה הולך להיות מתיש. אמנם כבר בבית ראינו שהחיבור ביניהם בבית הגיוני בערך כמו זה של משה פרץ, עומר אדם ולהקת ריבר אוף דה דאנס, אבל מי חשב שהם יחליטו לגרור את זה גם לחיים עצמם? ואולי תגידו שזוג שהצליח לאהוב בתנאים הקשים של בית "האח הגדול", שכוללים צמידות כפויה ושעות רבות של שעמום, יעמדו כבר בכל משבר - אבל ההיפך הוא הנכון. מחוץ לקלחת הרגשית והפיזית של בית "האח" הכל מקבל פרופורציות סבירות, ואפשר להגיע מהר יותר להכרה שאולי חוסר היכולת להסתדר עם האדם הזה שעומד מולך ומעורר בך רגשות שליליים, נובע מכך שאתה פשוט לא סובל אותו. ושלמרבה המזל, אתה גם לא חייב.
שלווה, רוגע וטושים
חדשות טובות, לא צריך לקרוא יותר! חוברות צביעה למבוגרים, זה הקטע עכשיו. אנשים בני שלושים שקונים ספר בשמונים שקלים עם איורים בשחור לבן שצריך לצבוע לכדי יצירה ססגונית ומלאת חיים. אחרי זה הילד שלכם גם יזרוק אותה בסתר לפח, ממש כמו שאתם עושים עם הציורים שאיתם הוא חוזר מהגן. בקרוב גם תחליפו איתם מוצצים ומעודדי זחילה. אין ספק שיש לפעילות הצביעה, שבה התנסיתי למשך חמש דקות שלמות, אפקט מרגיע ומדיטטיבי (שאולי קשור בחלקו להרחת טושים). הבעיה היא שאחרי דקה וחצי הוא מפנה את מקומו לשעמום מאחר ומדובר במלאכה סיזיפית למדי (במיוחד בעמודים המכילים הרבה ציורים של עלים קטנים), ובתחושה עמומה שהאנושות הולכת אחורה. זה היה נחמד כל עוד זה נמשך, אך השפה אינה נחוצה יותר. אנחנו מתקשרים באימוג'י והספרים מיועדים לצביעה, ולכן עדיף להשקיע ברכישת מיומנויות שיאפשרו לנו לא לצאת מהקווים גם עם נוצות טווס סבוכות במיוחד.
ויצים
יש פעוטונים לגורי פנדה! מעניין אם גם לאמהות שלהם מתקשרים כל יומיים ואומרים שיש להם 38.2 והם שלשלו פעמיים אז שיבואו לקחת.
גנבו את "דרך השלום" ועכשיו הוא להיט אלבני. האמת ש"מלכת השושנים" ישמע מדהים במקדונית.
הו לא: עם תחילת העבודות על הרכבת הקלה תל אביב תוצף באלפי חולדות. ניחוש: הן יגידו שיש להן עבודה אבל ישבו כל היום בבית קפה, יסבלו מנכות רגשית ויחזרו בחזרה אל מתחת לאדמה בכל לילה לבן.