אישה קטנה עם כוח
יום אחד יציעו לך לדחוף את הראש של ילדייך בני ה-8 לתוך עוגה, חשוב מאוד שתסרבי! כמה מחשבות על סערת מיכל הקטנה - ועל סרטון ההתנצלות, שהיה גרוע אפילו יותר מהסרטון המקורי
נטע חוטר
makoפורסם: | עודכן:
- אם סצנת העוגה של מיכל הקטנה הייתה חלק מקומדיה שחורה של HBO על חייה של כוכבת ילדים שחוקה שעוברת משבר גיל, היינו עפים עליה. אולי זה לא היה לגמרי מקורי, אחרי הכל כבר חרשנו על הנרטיב הזה עם אימפריות טף אחרות כמו יובל המבולבל (קוק בצהריים) ורינת גבאי (מסיבות טבע, ווייב ברסלבי מחורפן), ועדיין, זה עובד. כי הניגוד בין התוכן הסכריני שכוכבי הילדים מייצרים לאופל הפנימי שהם חושפים, מצליח להפנט אותנו בכל פעם מחדש. אולי זה המחיר של חיים בווליום גבוה מדי, ואולי הסדק היה שם קודם וזו בכלל הסיבה שהגיעו למקצוע, אבל מה שבטוח זה שבשלב מסוים כוכבי ילדים פוגשים נקודת שבר. הם עוברים לאפסייד דאון והופכים לליצן המפחיד שמושיט בלון לילד ואז חונק אותו בתוך עוגה.
- התחושה שנוצרת בנוגע למיכל הקטנה היא של טשטוש כללי בכל נושא הגיל והגבולות שמגיעים איתו. מצד אחד היא אישה בת 43 עם שישה ילדים, מצד שני הטייטל שלה הוא "הקטנה", הבת שלה היא המבוגר האחראי ומסיבת יום ההולדת של ילדיה בני ה-8 נראית לרגעים כמו מועבט שהמשטרה תכף סוגרת. אה, במהלכה היא גם מתגפפת עם בן זוגה החדש שהוא, כאילו כל זה לא מבלבל מספיק, בן 24. מי הילדים בסיטואציה? מי המבוגרים? האווירה הכללית לא מותאמת, התחושה היא שאף אחד לא מונח במקומו.
- שנייה אחת יותר מדי, גג שתיים. זה הכל. אם היא הייתה משחררת את הילדים מהעוגה רגע לפני שהבת שלה אומרת לה "אמא די" ולפני שכולנו היינו תוהים אם הם נושמים שם, הכל היה מעורר הרבה פחות אימה. כלומר, פחות אימה ברגע הספציפי הזה, לא בתחושה הכללית שמיכל הקטנה מעוררת ביתר הזמן, בין אם ברילז קיפול גרביים ב-3 לפנות בוקר ובין אם בתיעוד האינטנסיבי של הזוגיות החדשה שלה.
- להגנתה של מיכל הקטנה יש לומר שבאופן כללי, טרנד הרשת של דחיפת פרצופים לתוך עוגות הוא חתיכת ביזאר אכזרי. ולא רק הוא, טרנדים ויראליים של העת האחרונה נראים כמו וריאציות על התעללות. הרי אנשים גם שוברים ביצים על ראשי הפעוטות שלהם או דוחפים את ראשי ילדיהם לקערות מים, הכל מרגיש כמו סדנת שבי שיצאה משליטה. ואולי חלק מהפופולריות של הטרנדים האלו קשור לחוסר הנוחות הקלה שהם מעוררים, לאלימות הכבושה שהם מאפשרים לפרוק.
ואולי כאן גם טמון ההסבר לעוצמת התגובות לאירוע הזה, יכול להיות שזיהינו שם משהו מעצמנו. אמת קטנה על הורות שמפחיד מדי להישיר אליה מבט, אל כל הפעמים שבהם לא הרבצנו לילדים שלנו - כי אנחנו לא מכים את הילדים שלנו - אבל התקרבנו לשם. המשיכה ביד הייתה חזקה מדי, הצעקה חסרת שליטה. אולי החלק המבהיל הוא שאנחנו מכירים את האגרסיה הזאת גם מהגוף שלנו. - איכשהו יצא שסרטון ההתנצלות של מיכל הקטנה היה גרוע אפילו יותר מסרטון העוגה. כלומר, למה שמיכל הקטנה תתנצל בפני "מי שנפגע"? מי כבר נפגע? אנשים סתם הזדעזעו. ו"התגובות הקשות" שלטענתה מופנות אל הילדים שלה? איזה? כל התגובות מופנות אליה. ואם מדובר ב"ילדים שהלב שלהם כל כך רגיש", אולי כדאי לחשוב על זה לפני שמעלים סרטונים שלהם לרשת?
כבר היה עדיף שהיא הייתה מודיעה לאנשים בנימוס שהייתה לתאומים שלה יופי של מסיבת יום הולדת, שכולם נהנו, שככה היא אוהבת לחגוג ושאם למישהו יש בעיה הוא מוזמן לקפוץ לה. במקום זה, סרטון ההתנצלות רק הדגיש את כל הדברים שצרכני רכילות כפייתיים שמו לב אליהם בסיקור הנוכחי של דמותה: חוסר ויסות, חוסר קשב ומישהי שלא תזיק לה קצת מנוחה, מהרשתות ובכלל.
מצאתם טעות לשון?