"חרבות ברזל", האמת שמהתחלה לא התחברנו. עוד בימי הלחימה הראשונים, כשמחולל הכינויים הצה"לי פלט באדישות מהמדפסת את השם הגנרי, כאילו מדובר בעוד מבצע של שבועיים ולא בהארד ריסט למדינה, ידענו שזה לא יתפוס. זה חלש אפילו יותר מ"עמוד ענן" או "שומר חומות", זה אפילו לא שם למבצע, זה פרודיה על תרופות מרשם נגד אימפוטנציה או פרק של "משחקי הכס", אבל מהגרועים, לא פרק 9 בכל עונה אלא פרק 4.

הסלידה כללית ומוסכמת, ולכן יש כאלו שעדיין קוראים לחודשיים וחצי האחרונים "השבעה באוקטובר". הגיוני, הם באמת מרגישים כמו יום אחד ארוך. ואולי ככה זה גם יישאר, מי יודע, כל כך הרבה אנשים כבר קעקעו את התאריך שחבל להחליף. יש כאלו שקוראים למלחמה "מחדל 23", אבל יש שיטענו שזה פוליטי מדי, בטוויטר כינו את זה גם "יום כיפור הבת" שזה כבר כמעט חמוד.

הברדק סביב השם מרגיש נכון, כי הוא מתאים לכאוס הכללי שאנחנו מתמודדים איתו. האופן שבו נתפסנו לא מוכנים, ההלם והבלבול, המחסור בציוד, ההבנה הפתאומית של כמה אנחנו חלשים. ובכלל, הכל חלק ממסורת ארוכה של כפילות שמות בתולדות מערכות ישראל: מלחמת השחרור נקראת בכלל מלחמת העצמאות. מלחמת סיני היא מבצע קדש. לבנון הראשונה היא מבצע שלום הגליל. מבצע יונתן הוא מבצע אנטבה, והשם הרשמי הוא בכלל "כדור הרעם". 

אז למרות שכבר ברור שעוד עשרים שנה אף אחד לא יקרא למלחמה הזאת "חרבות ברזל", עדיין הופתענו לגלות השבוע, בידיעה של כאן 11, שראש הממשלה כבר אוסף אופציות לשמות חדשים. כי מה, בזה הוא מתעסק עכשיו? אנחנו בעיצומה של התקופה הכי קשה שידענו, המיתוג זה מה שדחוף? לא עדיף שנגלה איך המלחמה נגמרת לפני שאנחנו משווקים אותה באריזה חדשה ובמהדורה חורפית מוגבלת? לשנות את השם עכשיו זה לא רציני, המלחמה היא לא התינוק החולה שלנו שאנחנו לוקחים לרב שמייעץ לנו להוסיף לה ה'. חרבות ברזלה הקטנה שלנו, אולי ככה היא תתגבר על השיעול מהצפון.

לא ידוע איך המלחמה תיקרא בסוף, אבל בינתיים שלל שמות הובאו אל שולחנו של ראש הממשלה ומתישהו, אולי אפילו בקרוב, הוא יכנס קבינט כלשהו שיאלץ להכריע בסוגיה. וזה מעניין, כי איך בוחרים שם למלחמה? מצד אחד אנחנו רוצים שם מיוחד, שלא יהיו מלא כמוה בגן, אבל גם לא מוזר מדי, זה לא ילד של אילון מאסק. שיהיה משהו מכובד ודרמטי וישראלי, אבל לא נפוח ויומרני.

השמות שהובאו לשולחנו של ראש הממשלה כוללים מספר אופציות. "מלחמת עזה", למשל, שכולנו נודה שזה שם מבאס וגם מנחס - כי ברור שברגע שיכריזו עליו, תיפתח מתקפת טילים משולבת של חיזבאללה ותימן ואז עוד 50 שנה זו תהפוך לשאלה מבלבלת בבחינות בהיסטוריה: "היכן התרחשה מלחמת עזה? א. בעזה, ב. בכפר עזה, ג. מלחמת עזה הייתה מלחמה אזורית כוללת ורב חזיתית".

שם נוסף הוא "מלחמת שמחת תורה", שזה קצת סתמי. קודם כל כי זה חג שמשדר שמחה וריקודים וזה לא לעניין, ושנית בגלל גימיק מלחמות החגים שמוצה כבר עם יום כיפור. עם כל הכבוד, זו לא מלחמה שתהיה כינור שני של אף מלחמה אחרת, זו לא לבנון 2 (שגם לה הגיע יותר).

"מלחמת בראשית" זה המקרה המעניין יותר, בעיקר כי זה שם די מהמם. גם לבת, גם למלחמה, גם למלון בדרום. לחללית פחות. זה שם מרגש ומלא במשמעות ובסימבוליות ("בראשית" הייתה פרשת השבוע ב-7 באוקטובר), שעובד גם באנגלית - ג'נסיס. אבל כשחושבים עליו לעומק, מבינים שזו אופציה בעייתית, חסרת מודעות עצמית וקצת שקרנית. כי בראשית זה שם חגיגי מדי, כמעט משמח, ככתוב: "בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ, אבל לא לקח עליהם אחריות". אה כן, הוא גם קצת ממצב את ביבי כאלוהים. 

זה שם שאומנם מתאים לעוצמות שטמונות במלחמה הזאת, אבל הוא מוחק את 7 באוקטובר. וזה בלתי אפשרי. כי זו לא מלחמה שמסמלת התחלה או בריאה של דבר חדש. זו מלחמה שנזכור ממנה אסון, מוות, הלם, הפקרה, חוסר תפקוד, חטופים, טרגדיה, עצב, חרדה וכישלון. וחשוב שנזכור את התחושות האלו, את החושך על פני תהום, גם אחרי שהמלחמה תיגמר. כי ככה זה היה, כי אין פה סוף טוב ולא משנה כמה תמונות ניצחון נצליח לסחוט מהדבר הזה. כי אם יתרחש פה שינוי, וחייב להתרחש, הוא יצמח מתוך אפר. וכל שם שייבחר חייב לשקף את זה.

סביר להניח שיום אחד יחליפו את השם "חרבות ברזל", אבל זה לא משהו שראש הממשלה צריך להתעסק בו. זה לא מה שצריך לעניין אותו כרגע, ממש כמו שזה לא מעניין את החיילים שנמצאים בחזית ואת החטופים שנמצאים בעזה. להם פחות אכפת איך יחליטו לשווק את הגיהינום.

ובכלל, רוב הסיכויים שהחילופים יהיו אורגניים, פשוט דרושה כאן פרספקטיבה כלשהי. הרי אנחנו עדיין לא יודעים איך נזכור את התקופה הזאת, איזו צורה היא תתפוס בלאומיות שלנו, בטראומה שלנו, איך ייראה העתיד. מתישהו משהו יתקבע, אבל אפשר לתת לזה קצת זמן. הענקת שם היא אקט סמלי ומסדר, היא מעגנת, היא מאפשרת להביט על דבר כלשהו כעל שלם, לתפוס את כל מהותו במילה. אנחנו עדיין לא שם.