פוחלץ יתחלף בפוחלץ

בימים האחרונים נפוצו שמועות על כך שהגזיליונר ג'ף בזוס עומד לרכוש את "ווג" (ואת כל תאגיד קונדה נאסט, שאליו משתייך המגזין) כמתנה לרעייתו הטרייה, לורן סנצ'ז. לא ברור עד כמה מבוסס הדיבור הזה, אבל יחד עם פרישתה של אנה ווינטור מעריכת המגזין, שהוכרזה מוקדם יותר החודש, מעניין להתעכב לרגע על חילופי ההנהגה האלו.

עזיבתה של ווינטור כבר דוברה מספיק, גם כל 37 השנים שבהן עיצבה את ווג בדמותה והפכה אותו לסמל לכל מה שגבוה. אבל מעבר למקצועיותה, שווה גם להזכיר שווינטור נחשבה במשך שנים לבוסית איומה, כזו ש"השטן לובשת פראדה" מבוסס עליה באופן חצי מוצהר. שהיא נתפסה כמי שיצרה סביבת עבודה רעילה ומצלקת והייתה חלק מאתוס "העילוי המתעלל", שלפיו לגאונים יש לגיטימציה להיות אנשים נוראיים כי זה מחיר ששווה לשלם בשביל ההשראה והחזון שבשהייה בנוכחותם. כך שעם כל הכבוד לחד פעמיותה ולמיתולוגיות שלה, יש גם פחות בוס מגעיל אחד בעולם, גם את זה יש לומר.

בגדול, אנה ווינטור ולורן סנצ'ז הן שני הפכים. לא בהכרח במי שהן, אלא במה שהן מסמלות. ווינטור היא קולית, יבשה, מינימליסטית, סנובית, קלאסית. היא ייצגה תרבות גבוהה שבה האיכות נקבעה מלמעלה, על ידי מעצבים ועורכים. כסף ישן. סנצ'ז, לעומת זאת, שבעברה הייתה עיתונאית בידור, היא כסף חדש. ראוותנית, עשויה מדי, שזופה מדי, קרדשיאנית. כל מה שכולל מגדלים גבוהים מדי וכלבים קטנים מדי. טוב, מה פוראח יותר מלשכור את ונציה לחתונה שלך? 

סנצ'ז ושמלת הכלה שלה כיכבו על השער הדיגיטלי של ווג בחודש יוני, ממש עם הודעת הפרישה של ווינטור, מה שהוביל לתגובות נזעמות שלפיהן השער הזה הוא הסיבה לפרישתה או שהשער "נקנה" על ידי בזוס. בגרדיאן אפילו נכתב: "התובנה העיקרית? המהפכה של אנה ווינטור הגיעה לסופה. היא הפסידה".

וזה נכון, ווינטור מייצגת עולם ישן ומתפורר של קומץ קובעי טעם ושל יוקרה שקטה, שהוחלפו כבר מזמן על ידי כל מה שהביאו לנו הרשתות - משפיעניות, יוטיוברים, כל האנשים שנולדו מחוץ לממסד התרבותי והפכו אותו ללא רלוונטי. ווינטור הייתה שומרת סף, זו שמנעה מאנשים כמו סנצ'ז להיכנס למה שנתפס כאליטה, להיות "נחשבים". כי סנצ'ז המונית, נטולת אלגנטיות וקלאס, מנותחת מדי. היא מישהי שליד תמונות שלה באתרי רכילות תמיד יוסיפו משפט עוקצני כמו "כסף לא קונה טעם".

והוא באמת לא, אבל הוא יכול לקנות את מי שקובע את הטעם. אם ווג הוא העמלץ הלבן שמשייט באוקיינוס האופנתי ונחשב לטורף ללא אויבים טבעיים, בזוס הוא האורקה שבולעת אותו בלי למצמץ ואחר כך גם תוקעת גרעפס על אנה ווינטור ואומרת לה "ביג מיסטייק, היוג'". 

יש כאלו שיאמרו שזה דווקא נחמד ושזו דמוקרטיזציה, אבל האמת שזה סתם קפיטליזם. כמו עשירים שקונים אומנות יקרה או אגף על שמם באוניברסיטה או חללית - דריסת רגל בסוגים שונים של הון, מדעי, תרבותי או אינטלקטואלי. 

ובסוף, מה כבר ההבדל? סנצ'ז במקום ווינטור, פוחלץ יתחלף בפוחלץ. במקום הסנוביזם הווינטורי נקבל את הפוראח הסנצ'ז-בזוסי, גם אם בזוס יקנה את ווג, המגזין יישאר בלתי נגיש באותה המידה. כי בין אם המחסום הוא כלכלי או מעמדי, הוא בלתי עביר. 

אפשר להתווכח על כמה ווג בכלל הצליח להישאר רלוונטי בעשורים האחרונים, הרי אנשים לא באמת ממתינים למגזין כדי לדעת מה יפה כשיש להם טיקטוק ואינסטגרם. אבל גם ככה אם בזוס יקנה את ווג זה לא יהיה כמהלך עסקי אלא כפאוור מוב. הוא יקנה סמל, לגיטימציה אסתטית. כל מי שטען שהבגדים של אשתו הם גבב של מותגי יוקרה כעורים, יקבל אותם לפרצוף שלו.