גלית דיסטל אטבריאן העלתה לטוויטר את הווידאו הזה, מתוך הופעה של סטלה מאריס, שבה ידידה אמיר אוחנה, שאותו היא מכנה "כוח אופל מהמם", עלה לבמה ונתן סולו גיטרה. זו לא פעם ראשונה של אוחנה על הגיטרה. ברשת יש סרטונים שלו מנגן סקורפיונס ואיגלס, כי יש לו טעם של סטרייט בן חמישים. ניתן למצוא בגוגל וידאו שלו מנגן את "אין מדינה לאהבה" של צביקה פיק, ופה ושם הוא גם מעלה את עצמו לטוויטר בקטעי נגינה על גיטרה, אקוסטית או חשמלית. מנגן פצצה, אגב.

פוליטיקאים מנגנים ושרים זה ז'אנר נפוץ, לא רק בישראל. חלקנו עוד זוכרים את קלינטון מרטיט אותנו על הסקסופון בניינטיז. נכון, כמויות הסקס אפיל שיוחסו לגוש החמאה הזה נבעו בעיקר מהיותו נשיא ארה"ב, אבל גם הסקסופון עזר. ויש עוד המון - בוריס ג'ונסון מנגל על גיטרה, מקרון הצרפתי על פסנתר, גם פוטין מכה בקלידים פה ושם כשהוא ממצה פעילויות אחרות כמו פלישה, ושרה פיילין מנגנת על חליל צד, שבטח עשוי מעצם ירך של תומך הפלות. אה, ואובמה, ברור, הוא כבר בכלל ברמה של די ג'יי, עם פלייליסטים שנתיים נחשבים, והוא גם יודע לשיר. הנה אובמה שר "אמייזינג גרייס". אחרי שתצפו באובמה שר "אמייזינג גרייס", תבינו שזה כל מה שהייתם צריכים.

אצלנו, כרגיל, יותר מביך. הנה אהוד ברק מנגן את "שני משוגעים", הנה נתניהו ועדן בן זקן שרים את "יש בי אהבה", בטח לא תופתעו לגלות שלביבי יש אוזן מוזיקלית. יאיר לפיד מנגן ושר - את זה אתם כבר יודעים משלל סרטונים מהגנקי. לפני כמה חודשים הוא עלה לבמה בהופעה של חברו רמי קלינשטיין ושר איתו את "צעיר לנצח". ברשת אפשר למצוא את בנט עולה לבמה לזמזם עם ישי ריבו, ואפילו את בן גביר מסתער על מיקרופון באי אלו הזדמנויות. סתיו שפיר הייתה אחת הפוליטיקאיות המוזיקליות ונתפסה מנגנת על פסנתר בין הצבעות במליאה. כשפרשה מפוליטיקה הלכה, כזכור, למקום היחידי שבו אפשר באמת להשפיע והפכה לחיפושית ב"הזמר במסכה".

ויש עוד, מיליון, כל הזמן. פוליטיקאים אוהבים לנגן ולשיר, במיוחד לפני בחירות. שמעתם את הביצוע של איילת שקד ל"פנתרה"? לא, אבל עד ה-1 בנובמבר אתם תשמעו. וזה הגיוני, פוליטיקאים צריכים שיחבבו אותם. או אפילו יותר מזה - הם צריכים להוכיח שהם בני אדם. שיש משהו מעבר לסבך אינטריגות ואינטרסים שלכוד במעגל של שקרים, הבטחות ואכזבות. לנגן או לשיר זה בעצם להגיד - אני לא מה שאתם חושבים. תראו, יש לי נפש. זו הסיבה שהם גם מאמצים חיות מחמד או רוקדים בטיקטוק, הכל כדי שלא נשים לב שאין להם השתקפות במראה.

כי פוליטיקה זה דבר נורא ופוליטיקאים נחשבים לאנשים איומים. מה המחמאה הכי גדולה שאפשר לומר על פוליטיקאי? שהוא לא פוליטיקאי, ברור. מוזיקה עוזרת להתרחק מדימוי הפוליטיקאי כי היא נקייה ולא שקרנית, היא מאפשרת חיבור רגשי באופן לא מילולי ונותנת תחושה של קרבה מיידית. ובכלל, לנגן ולשיר זה לקחת רגע ולהיות פגיע, להיות מוכן שגם יצחקו עליך. אנחנו אוטומטית בעד כל מי שעולה לשיר קריוקי כי יש משהו מחבר ואותנטי במוכנות להביך את עצמך. 

ובכלל, כל פוליטיקאי הוא בבסיסו פרפורמר. הוא זקוק לקהל, לתשומת לב, לבמה, להשפעה. סביר להניח שכל פוליטיקאי היה מעדיף להיות מוזיקאי כי זה יותר מגניב ופחות מלוכלך. מי בכלל רוצה להיות פוליטיקאי? איזה עיסוק מדכא, אפילו אורן חזן השתמש בכנסת כקרש קפיצה לריאליטי. ככל הנראה פוליטיקאים רבים פשוט הוסללו למקצוע כי לא היו מוכשרים מספיק מוזיקלית. תראו את מיקי זוהר ואליאב זוהר - את מי יותר אוהבים? למעשה, מאז שהכרנו את אליאב זוהר אנחנו מייחסים למיקי זוהר תכונות חיוביות יותר, והוא אפילו לא שר את "מיכל" בעצמו! תסמונת נגינה באמצעות שליח. 

בעבר, בימי בחירות, פוליטיקאים היו הולכים לשוק ומנשקים תינוקות כדי להזכיר לנו שהם אנושיים, אבל היום זה כבר נראה פתטי. תדמיתית, עדיף לחבק כלב מאשר תינוק. פוליטיקאי שמנשק תינוק אוטומטית יראה לנו מזויף, הוא יתויג מידית כשקרן מרוב הקלישאה. בכלל, לגעת בתינוק של אחרים לא עובר היום, הורה 2 ישר מגיש נגדך תלונה. לוואקום הזה של אי נישוק תינוקות נכנס הדבר היחיד שטהור כמו תינוק - מוזיקה. ואנחנו בעד, למקרה שהיה ספק. עדיף להם לשיר, הרי את כל מה שהם יגידו בשלושת השבועות הקרובים אנחנו כבר יכולים לנחש לבד.