ליקוי מאורות

ליקוי ירח

האם הליקוי בתחילת השבוע היה הכי הרבה שהתעסקו בירח מאז הנחיתה עליו? ייתכן. האם יום אחד נקבל הודעה מחברת אפל שהם פיצחו את הכשל הטכנולוגי שמונע מאייפונים לצלם את הירח והוא יטופל בעדכון הבא? הלוואי, כי לא הגיוני שגרם שמיים כה מרהיב, על שלל מכתשיו, זורח מולנו באדום בוהק וכל מה שיוצא בתמונה זה כתם מטושטש ונעדר חן, המקבילה האסטרונומית לסרח עור.

בכל מקרה, מתברר שההתרגשות מליקוי הירח הייתה כללית. הפארקים התמלאו באנשים וגגות הבניינים המו. אזרחים התקבצו על מנת לראות תופעת טבע שלא כוללת כריש רצחני, מי חשב. ככל הנראה מדובר בהתגודדות הלא פוליטית הכי גדולה של הזמן האחרון, אולי חוץ מהופעה של עומר אדם (אבל הירח בחינם!).

אולי, כשהכל מסביב נורא, אנשים נוטים להביט למעלה. ואולי זה פשוט הטבע, בכלליותו המנחמת, שתמיד יודע להעמיד אותנו במקום. ובכלל, במציאות הדפוקה והמפורקת שלנו, שכל דבר בה נתון לפרשנות ולדעות והאמת היא כבר מזמן מונח פרטי ולא נתון אובייקטיבי, הירח פשוט שם. וכשאנחנו מסתכלים עליו, אנחנו יכולים להיות בטוחים שכולנו רואים בדיוק את אותו ירח.

ליקוי מוח

אחת ההודעות הכי משונות שהופצו השבוע לתקשורת הייתה ממרכז רפואי בצפון שבו, שבמהלך ניתוח חירום להסרת תוספתן, גילה הרופא שהאיבר המודלק הוא בצורת סמל החטופים. כן. דרגו את רמת הטמטום מאחת ועד "צנחה אל מותה בעת צילום סלפי". עכשיו, ברור שמדובר באותו עיקרון של השניצלים בצורת ארץ ישראל או, כפי שאפשר לראות הרבה בקבוצות בישול, פנים של צדיקים על בצק או ביצה עם שני חלמונים כסימן להריון תאומים. וזה עוד לפני סגולת הפריון של פלפל עם עוד פלפלון בתוכו! אנחנו מתים על סימנים, אנחנו רק מחכים שהיקום ישדר לנו משהו, כל דבר, שיגרום לנו להרגיש שיהיה בסדר, שאנחנו תחת השגחה, שאנחנו בטו-דו ליסט של כוח כלשהו ביקום.

אבל כשהחיבה לסימנים פוגשת תשוקה ליח"צ זול, כל הדבר הזה הופך להודעה לעיתונות. וזה כבר לא נעים, זה ציני ומרגיש כמו "ילווושינג" - ניסיון נואש להשיג כותרת על חשבון המאבק להחזרת החטופים. ובלי קשר, חצי מהאיברים הפנימיים נראים כמו סמל החטופים וגם ככה הסמל הזה רוקן כבר מזמן ממשמעות. רוצים להביע סולידריות עם החטופים? צאו להפגין. אם גלי וזיוי ברמן חוגגים יום הולדת שני בשבי, לסמל החטופים אין ערך יותר. קצת כמו תוספתן, גם ממנו אפשר להיפטר.

ליקוי חיסול

ישראלים אוהבים חיסולים. אפילו כושלים, מתברר. כי מספיק להציץ בתגובות לתקיפה בקטאר, שמלאות בשבחים ואימוג'י מחיאות כפיים, על מנת להבין שהצורך להרגיש שנקמנו, שהחזרנו, שדפקנו, שהורדנו, שנכנסנו, שהראינו להם מה זה - מנצח חשיבה לטווח הארוך או כל דעה מורכבת יותר. נכון, מדובר באנשים רעים שמגיע להם למות, אבל באיזה מחיר? כי נכון לעכשיו, הדבר היחיד שחוסל פה זה הסיכוי לעסקת חטופים.

ליקוי מיתוגי

מבצע "צלצולי פעמונים"? ברצינות? תוקפים בתימן אז בוחרים שיר של אהובה עוזרי? האמת שמתחקיר (ובתחקיר הכוונה היא בהחלט לוויקיפדיה) עולה שכל שמות המבצעים בתימן הם קצת, איך לומר, תימניים. כלומר, רק חסר "מרכבות לחוח" כדי להשלים סריה. בדצמבר הקודם היה את מבצע "צלילי הכרם", במאי את מבצע "תכשיט זהב" האוריינטלי, ביולי את "דגל שחור" המפורש וגם את "צמה ארוכה", שזה כבר כפסע ממבצע "עגילי דמאר". וזה עוד בלי "מרבד הקסמים" של שנות ה-50 ו"קסם תימני" של שנות ה-90. עכשיו, לא שמגיע לחות'ים שנשקיע מי יודע מה, אבל אם כל שמות המבצעים בתימן נשמעים כמו מנות ברשת נרגילה, יש לנו בעיה מיתוגית.