תנו לשניצל הקפוא לנצח
המילה הרשמית של אוגוסט: ריקול. מה עושים כשכל האוכל המעובד מתגלה כרעל עמוס סלמונלה? זה פשוט, חוזרים לאוכל ביתי, טרי, מקומי ומזין. אבל רגע, מי אמור לבשל אותו? אה, שיט, אנחנו. נטע חוטר מתיידדת עם סלמונלה, לא מוותרת על אוכל מעובד ועדיין מתגעגעת לתבשיל כפרי מוכה ליסטריה של טבעול


תקראו לי מזניחה, תקראו לי לא בריאה, תקראו לי כשמחזירים למדפים את ה"תבשיל כפרי" מוכה הליסטריה של טבעול, אבל באמת שאיום הסלמונלה לא מכניס אותי להיסטריה. די נו, כל הורה יודע שבחורף יש מחלות של דרכי הנשימה ובקיץ יש בעיות בטן. באוגוסט כולם חוטפים וירוסים כי מה לעשות, דברים מתקלקלים מהר יותר. לא הכל נכנס ישר למקררים בסופר והחום רוצח הכל. היתרון: כולנו מרזים יפה. אז הנה עוד וירוס קיץ לא אטרקטיבי והשנה פשוט מצאו לו לשם, כל שלשול הופך לריקול וכולם כועסים. וזה אחלה, כן? אין סיבה שכל קיץ מחדש נשלים עם קיומה של מחלת בטן, לא לאכול דברים מקולקלים זו בסך הכל תפנית די חיובית בחיים, מה שמיותר פה זה הפאניקה. כבודה של הסלמונלה במקומה מונח, אבל מזון תעשייתי מכניס לגוף שלנו דברים הרבה יותר גרועים ממנה, בכל רשימת מרכיבים של מזון מעובד תמצאו לפחות שניים.


אנחנו לא יכולים לחזור אחורה. זאת פנטזיה רומנטית לא ריאלית שבפועל תחזיר רק חלק מאיתנו אחורה, החלק שכבר שנים נאבק כדי ללכת קצת קדימה. אז תגבירו פיקוח או כל מה שצריך לעשות כדי לצמצם חיידקים ועם אלו שישארו, כי משהו חייב להישאר, פשוט נתמודד. כמו כל שנה. המערכת החיסונית שלנו תתגבר, תתחזק והילדים יצאו בסדר גמור. אם הבחירה היא בין כמה חיידקי בטן לבין שניצל קפוא, השניצל הקפוא ינצח.