"ולריה מתחתנת": דרמה ישראלית מרגשת ומטלטלת

שם הסרט "ולריה מתחתנת" מתעתע כמעט כמו העלילה. מה שנראה פשוט ומתבקש מתגלה כמורכב ורגיש, הצופים והדמויות חושבים שהם יודעים איפה זה מתחיל אבל אין להם מושג היכן זה ייגמר, ומעל הכל מרחפת שאלה אחת מרכזית: רגע, תהיה פה בכלל חתונה? ואם כן, של מי?

"ולריה מתחתנת" הוא הסרט הרביעי של הבמאית מיכל ויניק (אחרי "ברש", זוכה פסטיבל סן סבסטיאן ועשרות רבות של פסטיבלים בארץ ברחבי העולם). מככבים בו בין היתר לנה פרייפלד, דאשה טבורונוביץ', יעקב זדה דניאל ואברהם שלום לוי וכפי שאפשר להבין – הליהטוט בין השפה הרוסית והעברית הוא חלק בלתי נפרד מהעלילה.

הסרט מגולל את סיפורה של כריסטינה, אוקראינית שנישאה למיכאל, ישראלי שהכירה באינטרנט. עכשיו אחותה הצעירה ולריה מנסה לעשות את אותו הדבר: היא כבר פגשה את איתן כשהגיע לאוקראינה למצוא לעצמו כלה, הוא התאהב בה וציפה לה ואף ערך לקראת בואה את כל הסידורים הנדרשים כדי שולריה תתגורר איתו לתקופת ניסיון.

איתן מגיע כדי לאכול ארוחת ערב חגיגית אצל כריסטינה ומיכאל, שבסופה ייקח את ולריה לביתו. במהלך הארוחה ולריה משתדלת להישאר חייכנית אבל היא דרוכה ולא מסוגלת לאכול כלום. הפחד משתלט עליה, יש לה ספקות והכל נראה לה מאיים.

כריסטינה מנסה לעזור לה מבלי שהגברים ירגישו, אבל היא לא מצליחה. כאשר ולריה ואיתן עומדים לקחת את המזוודה ולנסוע אל דירתו של איתן, ולריה הולכת לשירותים, נועלת את עצמה בפנים ומסרבת לצאת.

רגעים קטנים עם משמעות גדולה

"ולריה מתחתנת" הוא אולי סרט קטן במונחים הוליוודיים, אבל הוא מתאר בהצלחה עולם גדול ועשיר. ויניק מצליחה לגייס לטובתה את ארגז הכלים הקלאסי של הקולנוע, תוך שהיא משתמשת בכל אחד מהם ביד-אומן.

כך לדוגמא המוזיקה משמשת בתור מנוע דרמטי עצום כבר מהרגע שהסרט מתחיל, המבט החודר של כריסטינה (לנה פרייפלד, "כפולים") חושף סערת רגשות בהתהוות וכל הופעה של יעקב זדה דניאל ("פאודה", "קרתגו", "הנערים") על המסך היא פשוט רגע ממגנט שאי אפשר להוציא מהזיכרון.

הסרט מלא ברגעים קטנים שיש מאחוריהם משמעות גדולה ובסיטואציות קצת קרינג'יות אבל מאוד כנות. כן, בדיוק כמו בחיים האמיתיים. זה גם ניכר באופן שבו העלילה מתקדמת, בייצוג האותנטי של בת ים בפרט וישראל בכלל ובאמינות הגבוהה של מפגש התרבויות הזה על ציר מזרח-אירופה-המזרח התיכון.

במילים אחרות, "ולריה מתחתנת" עשוי ברמה גבוהה וניכרת מחשבה על כל פרט. כך לדוגמא הסרט מתרחש כמעט במלואו במקומות קטנים וסגורים, כמו הדירה של מיכאל וכריסטינה או מכון הטיפוח שבו היא עובדת, אבל הדמויות ממלאות אותם בעושר ועניין. בנוסף, ניכרת בחירה מעניינת של הלוקיישן ואפילו האקלים הגשום והמאוד-לא-שכיח בישראל משחק את התפקיד שלו בעלילה.

בזכות המוזיקה, השחקנים והסיפור, התחושה במהלך הצפייה היא שמשהו עומד לקרות, אבל לא ממש ברור מה – ומי בכלל קובע אם זה רע או טוב. מהרגע הראשון ועד האחרון, "ולריה מתחתנת" הוא סרט משכנע ומלא אופי.

בשביל זה יש קולנוע ישראלי

הסרט עשוי בגובה העיניים וניכרת בו אהבה לדמויות, בלי שום נימה מטיפנית או גימיקים מיותרים. זהו בסופו של דבר סיפור אנושי על אנשים, עם אומץ של הבמאית ובחירת פריימים מרתקת. לכל קלוז-אפ בסרט יש משמעות משלו בייצוג הקונפליקט והוא מהודק (76 דקות בלבד) בצורה שהופכת אותו לממתק קולנועי מעורר הערכה.

בקיצור, אם משום מה תהיתם למה צריך בכלל קולנוע ישראלי, "ולריה מתחתנת" נותן את התשובה: אין לאף אחד מבחוץ את הכלים להצליח לתאר באופן הזה את הפסיפס האנושי שהוא ישראל, עם המון מקום למחשבה ובצורה כל כך מלוטשת ומקצועית.

במובן מסוים, "ולריה מתחתנת" מוכיח שהקולנוע הישראלי עלה מדרגה, כי הוא מספיק בטוח בעצמו. הוא משתמש באמצעי מבע ברמה הגבוהה ביותר, אבל כדי להפנות את המבט פנימה ולהביא אל המסך דברים שמתרחשים רק בארץ הקודש. מטבע הדברים, זה כולל בעיקר התנגשות בלתי נמנעת בין תרבויות, משפחות, זוגות וחברים. איך אפשר שלא להתאהב?

לפרטים נוספים, צפייה בטריילר והזמנת כרטיסים >>> לחצו כאן