בסיאובה של רשות השידור נתקלתי כבר ב-1988, בהיותי כתב הכנסת הצעיר של גל"צ. היה זה בקומה הראשונה, קומת הוועדות, עם השטיחים המוריקים מקיר לקיר, כשקלטתי את הכתב המדיני של הטלוויזיה אז, שמפאת כבודו לא יצוין שמו, מתיישב לראיון עם ראש הממשלה יצחק שמיר, מצויד בדף עליו העמיס שאלות מלוא החופן.
"נו, מה אתה הולך לשאול אותי?", שאל רה"מ את השאלה הכי לא לגיטימית בעולם שממנו באתי, והכתב סמוק הלחיים סיפר מה על הפרק. "טוף", אמר שמיר, "תן לי להציץ בדף". הבחור הגיש לכבודו את הנייר עליו עמל, וזה בלי בושה אמר – את זה תשאל, ואת זה אל תשאל. איך כתבה נעמי שמר? אני ממש שפשפתי את עיניי.
ב-93' חזרתי למשכן ככתב הפרלמנטרי של חברת החדשות הצעירה וקלת הרגליים של ערוץ 2. הייתה דרך מאד פשוטה להבדיל אז בין צוותי חדשות 2 לאלו של "מבט". בחדשות 2 היו כתב, צלם ומקליט, בעוד שאנשי "מבט" התנהלו במרחב בפמליות ענק: כתב, צלם, עוזר צלם, תאורן, מקליט, נהג, ובימים שהתחילו את היום במזרח ירושלים – גם מאבטח. הלו? 6-7 זוללי משכורות ציבוריות בשביל קטע קול אחד?
ומה היה התחביב הסדיסטי של הצוותים הטכניים בימים ההם? ברגע הכי קריטי, עם הדרמה הפוליטית הכי מותחת שמתרחשת מול העיניים, הם היו מסוגלים לעזוב הכל, להניח לציוד, ולעלות למזנון לארוחת צהריים של שעה פלוס, הס פן תעיר, סתם כי בא להם לעצבן את הכתב המתוסכל שמרט בתגובה שערות. שיקפוץ. הם על השאלטר. חבריי החדשים מהתאגיד, יוצאי רשות השידור, אומרים לי שכבר שנים המצב לא כזה. אבל כך זה היה אז. ראיתי. הייתי שם.
לידיעת המפקחת מירי רגב
אתמול היה יומי הראשון בתאגיד השידור הישראלי. באתי להתחייל, לטעמי, למטרה נעלה: לספק לציבור את המוצר התקשורתי-עיתונאי האיכותי, המתקדם, האטרקטיבי והרלוונטי שלו הוא זכאי – מוצר יעיל, לא בזבזני, ולא מושחת.
ולא הייתי לבד. להאנגר הענק במודיעין התקבצו ובאו מאות אנשים, צעירים ברובם, רבים מהם אני מכיר ומוקיר, שעזבו קריירות מרשימות בכל ענפי התקשורת בארץ כי המדינה קראה להם להצטרף למשימה. וגם להם, אגב, יש פסח לחגוג.
שמחתי לראות את שם את נופר משה. עיתונאית סופר-מוכשרת, חברתית זה לא מילה, ציידת עוולות שהיתה העורכת שלי בחדשות 10. אם מישהו זוכר לי לטובה את פינת הביורוקרטיה שם, פייר – רוב הקרדיט אליה. בחורה שקמה בבוקר עם מטול רקטות חברתי שעל הכוונת שלו פערים, אי שוויון, חוסר צדק, התנכלות הרשויות ליחיד. ולידיעת המפקחת מירי רגב: בת למשפחה ממעלה אדומים, אמא מהודו, אבא מעיראק, נשואה טרייה לשחקן המהמם שי פרדו, שהוא דור תשיעי לשושלת קסים. ב-30 באפריל היא אמורה להתחיל לשרת אתכם, ככתבת בדסק החברתי של התאגיד.
פגשתי שם את עומר בן רובי. 20 שנה בתקשורת, בתפקידי עריכה, שידור, כתיבה וניהול. האיש שד משחת, אחד העורכים הכי פוריים שהכרתי מעבר לזכוכית בגל"צ. עומר סירב במהלך השנים להצעות רבות בתקשורת המסחרית, כי חש שהייעוד שלו הוא בשידור הציבורי. לכן, כשעזב את תפקיד מנהל מחלקת השידורים בתחנה הצבאית פני שנה, היה זה לטובת הצטרפות לצוות ההקמה של התאגיד, בתפקיד מנהל רשת ב' החדשה. הוא נשוי ואב לילד כבן שנה וחצי, ולידיעת המפקחת מירי רגב: חילוני בעברו, שומר שבת וחובש כיפה בהווה (מהסוג שלא נוסע בשבת לקיסריה). לפי מתווה נתניהו-כחלון הוא צפוי להיות מראשוני המודחים.
ונתקלתי גם באנשים חדשים, כאלה שלא היו מאכלסים חדרי חדשות בעבר, בטח לא במספרים שיש בתאגיד. למשל, את מלך זילברשלג, בחור בן 20, מלך בן מלך - בנו של דודי זילברשלג, שהיה מהראשונים ליצוק גשר בין האוכלוסייה החרדית המתבדלת אז לעולם החילוני בעצם נוכחותו התקשורתית הרבה. אז הבן הולך בדרכי אביו - כתב בדיגיטל, כוכב רשת. הסרטונים המגוונים שכבר עשה זכו להרבה עניין וצפיות. הוא הוכיח שחרדי יכול להסביר על המלחמה בין פייסבוק לסנאפצ'ט, ולא רק על ההבדל בגרביים בין הסאטמרים לוויז'ניצים. ולידיעת המפקחת מירי רגב, הוא לא החרדי היחיד: יש את עקיבא וייס בדסק הכלכלי, אורי גרודר בטלוויזיה, יאיר גוטפריד בחדשות. יש גם שתי עובדות חרדיות צעירות בחטיבת הטלוויזיה, כרמיאור צוברה-מדמון ומיכל ספקטור, ובע"ה תפרוצנה את הדרך לנוספות.
מזימה פוטינית
לא, אני לא מבין את בנימין נתניהו. מה קרה לו, לג'ורג' השלישי הישראלי, שהחליט לקפד במחי יד לא רק פרנסה של מאות אנשים, אלא קריירות תקשורתיות ועיתונאיות מפוארות? איזה גן פוטיני קפץ לו בשבוע שעבר?
האם זו הייתה בעצם מזימה שלא "חמקה" אלא נהגתה בימי "צוק איתן" - להכריז על כאילו-תאגיד-שידור חדש, לרכז אליו את מיטב הכוחות העיתונאיים, להזחיל במקביל את רשות השידור הישנה על הגחון – ואז, ברגע האחרון, להוריד מאכלת על התאגיד, ולהוציא את ראשה של הרשות מן המים לחרחורים אחרונים, ולשאול אותה: בא לך לעבוד בשבילי?
אילנה דיין חשפה בנובמבר האחרון את הסיפור הלא ייאמן על סגן ראש המוסד נ', שהתמודד על תפקיד ראש המוסד, ורגע לפני ההכרעה נשאל על ידי נתניהו: "האם תהיה נאמן לי"? בתגובה השיב נ' שיהיה נאמן למדינת ישראל, מה שעלה לו כנראה במשרה המיוחלת שעברה ליוסי כהן הנאמן-יותר. אם תרצו, זה כל הסיפור.
אבל סיפור השידור הציבורי האיכותי, הנאמן למדינת ישראל, לא תם. בבג"ץ נבטח.
דב גיל-הר יועד לשמש כמגיש בכיר ובעל תכנית אקטואליה יומית בתאגיד "כאן"