הכותרות
בי”ס לטיוח ע”ש יהודה וינשטיין (רביב דרוקר). גרסה מקוצרת באתר הארץ. דרוקר מטיח דברים קשים במיוחד בטייח וינשטיין.
ביביטורס: יותר מדי שאלות פתוחות (עידו באום). שתי הכותרות הללו מנצנצות בשער הארץ הבוקר.
בן כספית משער מעריב, שישי, בפליקפלאק בין אשכנזי לביביטורס.
זוועת דעאש היא הכותרת הראשית של ישראל היום, וגם בידיעות, אבל עם פתרון: “ארה”ב ואיראן בתיאום צבאי”.
תינוק בן שנתיים, יואב-רפאל שפיגלמן נשכח במכונית המשפחתית ביהוד ביום שישי בצהריים, ומת. במכונית היו אמא שלו, אחותו בת השש וסבתא שלו. שלושתן לא שמו לב שהילד לא איתן. בשער ידיעות נראית אמא שלו במלוא הדרה, מליטה את פניה, וצדודיתה מפוקסלת. מה יועיל פקסול זה כשהשם המלא ותמונתה לכל אורכה מפורסמת בעיתון? אני לא יודעת.
נחמה: בבוקסית בע’ 6 מצוין שזה התינוק הראשון שמת הקיץ במוות המחריד הזה, ככל הנראה בגלל המלחמה.
בישראל היום זו כותרת הגג בשער. תמונת האם לא מופיעה. ושוב נשאלת השאלה אם מישהו צריך לעמוד לדין על רשלנות, או כגרסת חלק מהמגיבים פה: “זה יכול לקרות לכל אחד”, “המשפחה כבר נענשה מספיק”. לא נכנסת לדיון שוב. אמרתי כבר הכל.
אורלי סילבינגר, מנכ”לית ארגון בטרם, מסבירה שיש תוכנית ממשלתית שמתעכבת, שעשויה למנוע מקרים כאלו:
"שינוי תרבותי־מערכתי באמצעות שינוי המדיניות הציבורית בממשלה. תוכניות חינוכיות, הכשרת המורים והגננות, הסברה מוגברת, עזרה המותאמת לאוכלוסיות בסיכון, איסוף וניתוח של סוגי ההיפגעויות ובעיקר העלאת המודעות. רק כך אפשר למנוע את המוות המיותר הבא."
- פעוט בן שלוש, זיו-ישראל בן טליה, טבע בפארק ענבה במודיעין. מצבו קשה מאוד. בני המשפחה ביקשו מהציבור להתפלל (ידיעות).
- שני אחים, בני 7 ו-11 טבעו בבריכה במושב בלפוריה. הם מאושפזים.
- נער בן 15 נפל בשטח בריכה במבוא ביתר ונפגע קשה בראשו.
- נער בן 13 נמצא תלוי בביתו בשגב שלום.
שִׁלְהֵי דְקַיְטָא קָשְׁיָא מִקַיְטָא (יומא כט’)
נמצאה אויבת חדשה למדינת ישראל: מישל אובמה מתנגדת לחומוס. אין פלא, לכן, שהידיעה על כך מופיעה בשער ישראל היום: כל מה שאנטי אובמה, זה אנחנו. וקל מאוד לפגוע בישראלים בבטן הרכה שלהם. אז נילחם באובמה בעזרת החומוס ובעזרת חליפת הבז’ שלו.
מתי פרדימן (בצילום), המעיד על עצמו: “בין 2006-2011 הייתי כתב ועורך בדסק הירושלמי של AP – אחת משתי ספקיות החדשות המובילות בעולם. אני מדווח על ישראל כעיתונאי מ-1997″ מסביר איך נהיה שהתקשורת העולמית נגד ישראל.
אני חושבת שתאהבו את המאמר שלו. מאמר לא מתלהם ולא משיחי. נו, אז למה אני מגדירה אותו על דרך השלילה? ככה זה.
מדינת כל גזעניה
כותרת הביניים הזו לא מתייחסת רק למדינת ישראל אלא לכל מקום בו נחשפות עוולות העונות לכותרת.
הנה סיפור מארה”ב: חוזה זמורה (מה, הוא לא משלנו, משפחת זמורה?) מהוליווד שלח מאות קורות חיים, ולא קיבל תשובה. ואז הוריד אות אחת משמו ותיבת האימיילים שלו התמלאה.
באנגלית זה נשמע מצוין: José הפך ל-Joe.
קלמן ליבסקינד מוולווט את היורדים (ועוד): רוגל אלפר, אילן לוקאץ’ (וגם כתבת אולפן שישי) ודנה ויס, בגלל המענה שלה לאלפר.
וגם מזכיר את הראיון עם חיים יבין:
"ראיון מעניין עם חיים יבין פורסם בשבת שעברה ב”ידיעות אחרונות”. בראיון סיפר “מר טלוויזיה” כיצד עשה שימוש פוליטי במסך שניתן לו. “בשלבים מתקדמים של המלחמה”, העיד על התנהלותו שלו במבצע שלום הגליל, “אנחנו בהחלט היינו עם האופוזיציה. יום יום פרסמנו בראש המהדורה את מספר החללים, 500, 501, 502, זה היה כמו לדקור בחרבות את בגין”.
“ניהלנו מלחמות אימים נגד ההנהלה שישבה עלינו וביטאה רחשי לב של קהל שהעלה את הליכוד לשלטון”, אמר בהמשך, “אמרנו שצריך לוותר על השטחים, אבל להמונים לא היה ראש לחלוקת הארץ”. הראיון עם יבין מצטרף לרשימה ארוכה של ראיונות עם זקני השמאל החילוני, האשכנזי, השמן והדשן, אלה שעד אתמול החזיקו בכל התפקידים, ופתאום, כשהתעוררו בוקר אחד וגילו שיש כאן עוד כמה אנשים, הם רצים לעיתון וצועקים “געוואלד”.
בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק
לפעמים בתגובות יש דיונים מעניינים, או לידים, ולא רק טענות מופרכות על קרדיטים שגזלתי מאנשים במצוקה עם תודעה פולנית מפותחת מדי (אבל תודה לאל, לא תראו את ארט ונדליי מתלונן למה “לקחתי” לו את הסיפור), או אנשים שעוסקים בקד”מ נמרץ לספרים תמהוניים (איו קישור, מה נראה לכם).
אז בעניין הקישור לסרטון התינוק החירש שמתחיל לשמוע בעזרת מכשיר, תהה דוד אסף למה הבאתי סרטון מ-2012, ואילו אורן הביא קישור למאמר הזה היוצא נגד סרטוני החירש-שהחל-לשמוע.
וזו תשובתי לשניהם:
"בעיקר בימי שישי האקלקטיים, אך ייתכן שגם ביום חול, אביא מדי פעם איזה סרטון ששבה את לבי איפשהו, שאין לו הקשר אקטואלי, לטוב ולרע והוא עומד כך בפני עצמו.
זו הפעם הראשונה שנחשפתי לסרטון כזה, ואכן, לא אביא כאלו שוב, יש לשער. זה היה אירוע ראשוני, ייחודי וחד פעמי."
"באשר לקהילת החירשים, בהחלט למדתי על כך בעבר בקורס לרב תרבותיות, והופתעתי מאוד כשהבנתי כמה הקהילה הזו משקיעה בכדי לשמר את החירשות שלה ולתאר אותה כמצב תרבותי, לא רק רפואי, ולא כמשהו מקולקל שצריך לתקן. אחת הסיבות לכך היא שפת הסימנים (ר’ בקישור), שהרי שפה מגדירה תרבות. למרות כל ההסברים וכל החומרים בנושא, לא קל להבין מה ההבדל, באשר לגאוות היחידה, בין חירש, עיוור, קיטע, משותק או גידם. למה מצב אחד הוא נכות והשני העדפה תרבותית איכותנית, נקרא לזה.
רק אחרי שהעליתי את הסרטון, נזכרתי בפולמוס באשר לשתלים האמורים."
משתכשכים בביצה
את מורן שריר מחליפה בביקורת הטלוויזיה היום נעה אפשטיין (או נועה, תלוי אם אתם בגרסת דפוס או דיגיטל).