זה היה אמור להיות צהרי יום שישי נעים. פגישה עם חבר טוב, ניר גונטז' כתב הארץ, בירה, שיחה.
ישבנו בבית קפה לא רחוק מדיזינגוף סנטר והחלטנו לקפוץ לראות סרט.
הסנטר, כמו בכל יום שישי המה אדם, שוק האוכל פתח את דוכניו הרבים, שוק המעצבים ליקט סביבו עוברי אורח עם עיניים נוצצות. עלינו מעלה אל הקומה האחרונה, ניגשנו לקופות קולנוע "לב", רכשנו שני כרטיסים לסרט הקרנתו תתחיל בעוד שעה. סבנו על עקבנו. מולנו, היכן שאחד מאולמות הקולנוע הגדולים של לב, בו לעתים מתקיימות הקרנות בכורה עם המינגילינג שלפני, ניצב שילוט גדול המכריז על כנס הפונדקאות הגדול של שנת 2018.
פונדקאות היא סוגיה מורכבת שמעוררת דיונים אתיים לא מעטים, סרטים דוקומנטרים רבים נעשו סביב זה, המציגים את הזויות השונות, בעד, נגד כך או כך הסתקרנו והחלטנו להכנס.
בלובי הגדול עמד שולחן גדוש מאפים טריים מכל הסוגים, לא רחוק ממנו דוכן ומאחוריו שלוש נשים. על הדוכן חוברות צבועוניות ודפי נייר מצולמים.
קרבנו אליהן והנשים חייכו אלינו חיוך לבבי. הן וודאי חשבו שאנחנו בני זוג, מתעניינים.
הן לא דיברו עברית והסבירו לנו שהן מייצגות את החברה האמריקאית לפונדקאות שמה ORM.
ננסי בלוק, אחות כפי שהיא הציגה את עצמה לאחר מכן, וכפי שמופיע בחוברת היא דוברת ארצית של תעשיית הפוריות מי שיסדה את CEO אילינוי וניהלה יותר מ-2,300 התאמות שנעשו עם זוגות הורים מיועדים מכל העולם - סיפרה לנו שיש יש נשים נפלאות בארה"ב שרוצות לעזור לזוגות שלא יכולים להביא ילדים לעולם.
"לעזור?", שאלנו, "כלומר כל זה הוא בהתנדבות וללא תשלום?"
בלוק הסבירה שהעזרה מתחילה מהסכום של 25 אלף דולר. האווירה הפסיקה להיות נעימה אחרי שהצגנו את עצמנו כעיתונאים והסברנו שאנחנו מנסים להבין מדוע נשים אמריקאיות רוצות לתת את רחמן ומדוע החברה מציגה את זה כתרומה בעוד שמדובר בתשלום עבור רחם. כאן ארז ברון, המנהל המחלקה הישראלית של החברה כבר החליט שבאנו לעשות פרובוקציה ודרש שנצא: "זהו אירוע פרטי", הוא אמר ואילו אנחנו סרבנו.
המאבטחים של קולנוע לב, גבר ואישה צעירים ניגשו אלינו ודרשו את יציאתנו ממה שפתאום הפך לאירוע סגור, הוא נעשה כזה מהרגע שבו הבינו המשתתפים כי לא מדובר בזוג פונטיציאלי, אלא בעיתונאים שרק שואלים שאלות.
סרבנו לצאת, האבטחה איימה לקרוא למשטרה.
פתאום דלתות אולם הקולנוע בו התקיים הכנס נפתחו ומתוכו נפלטו עשרות גברים ואישה אחת בלבד הרי היא אסתי זקהיים, השחקנית. היא הנחתה את הכנס.
זקהיים טענה כי היא שמחה להנחות את הכנס, ושמדובר בעניין אידיאולוגי, שהיא בעד האפשרות של האנשים לעשות ילדים בדרך הזאת, וגם כלכלי - היא קיבלה תשלום על כך. שאלנו אותה אם היא עצמה הייתה מוכנה להיות פונדקאית בהתנדבות והיא אמרה שכן, והלוואי ויכלה לעזור לחברותיה. אך כשהתעקשנו שלא מדובר בנשים שעושות את זה חינם מתוך אלטרואיזם, אלא נשים במקרים רבים עושות את זה בגלל הכסף שחסר להן ויש כאן סוגיה אתית מורכבת, היא אמרה שהיא לא מרגישה טוב וביקשה לעזוב את המקום. כששאלנו אותה שוב אם באמת היא כאן מתוך אידיאולוגיה היא כבר ענתה שלא וחמקה מאיתנו.
גם אנחנו יצאנו משם ואנשים הכנס מיהרו לסגור אחרינו את הדלתות.
המשכנו אל אולם הקולנוע. שעת הקרנת הסרט קרבה.
לא ידענו כי מאבטחי קולנוע לב עוקבים אחרינו לראות לאן פנינו ודקות ספורות אחרי שהתיישבנו במקומותנו הם נכנסו אל האולם ודרשו שנצא החוצה וכי איננו רצויים עוד בקולנוע לב.
סרבנו. הפרסומות הסתיימו, האולם הוחשך, הסרט התחיל. חשבנו שהפרשייה מאחורינו.
דקות קצרות אל תוך הסרט ושוב הדלת נפתחה, האור נדלק, הסרט נעצר.
"הקרנת הסרט לא תימשך, כל עוד שני האנשים האלה יושבים כאן", אמרו המאבטחים והיינו מצפים שהקהל יזעם עלינו וידרוש שלא נפריע. הקהל רצה לדעת במה מדובר. לאחר שניר פרש בפני הקהל את השתלשלות העניינים, מלבד שני אנשים, כל מי שהיה באולם דרש שנשאר.
ישבנו כולנו בתוך האולם הקטן. שיחה התפתחה על פונדקאות מה היא, האם זה בסדר או לא, מי חשב כך ומי חשב אחרת, מה שבטוח הוא שכולם הסכימו שאין קשר בין השאלות ששאלנו בכנס לבין הוצאתנו מהסרט.
ואז הגיעו השוטרים.
אחרי ששוב הסברנו את אשר קרה, השוטר לקח מאיתנו את תעודות העיתונאי והזהות ונעלם.
בשלב הזה ניר כבר דיבר עם דוברת המשטרה מירב לפידות ועם סגן מפקד תחנת משטרת לב שאמר באותה השיחה כי אין למאבטחי הקולנוע שום סמכות להוציא אותנו מהסרט או לעצור את הקרנתו. כשביקשנו מאותו מאבטח צעיר לשמוע את מה שיש לסגן מפקד התחנה לומר, הוא סרב.
אחת מיושבות האולם שיצאה החוצה, חזרה ודיווחה כי המאבטח מספר לשוטרים כי הפעלנו אלימות כנגד המאבטחת שניגשה אלינו לכנס. דבר שלא היה ולא נברא ודבר היחיד שקרה הוא המאבטחת שתפסה בידו של ניר כדי לגרור אותו החוצה והוא הדף את ידה עם הברושור שהחזיק.
בסופו של דבר ואחרי עיכוב של כשעה, השוטרים ניגשו אלינו שוב, החזירו לנו את התעודות שלנו ואמרו שהם לא מבינים את ההתנהלות של לב.
לאחר זמן קצר האולם הוחשך והסרט התחיל.
"אני מרגישה שאני צופה בקולנוע עם המשפחה שלי", אמרה אחת היושבות באולם, כי זה לא היה מובן מאליו שעשרות אנשים זרים עמדו מאחורינו.
תגובת קולנוע לב: "האירוע שהתקיים ביום שישי היה אירוע פרטי בשטח בית הקולנוע לב ת"א. נוכחים באירוע התלוננו בפני אחראי המשמרת של הקולנוע על הטרדה מצד שני אנשים, אשר התפרצו לאירוע והתנהלו באופן פוגעני ומעליב כלפי הנוכחים. לאחר שנתבקשו לעזוב וסרבו ואף הפעילו אלימות פיזית כלפי אחת העובדות, הוזעקה המשטרה למקום. בהמשך הוגשה תלונה למשטרת תל אביב, במסגרתה הועבר כל המידע הרלוונטי על האירוע".
ממארגני כנס הפונדקאות נמסר: "כנס הפונדקאות שנערך בקולנוע לב ביום שישי הוא אירוע פרטי אשר בא לתת מענה, מידע ותכנים הרלוונטים למי שמעוניין ללמוד עוד על פונדקאות ארצות הברית. זוג העיתונאים הגיע לכנס ללא אישור כניסה, פסח על עמדת הכניסה ונפנף אותם כלאחר יד באומרו 'אנחנו עיתונאים!', וכאשר נתבקשו לעזוב החלו להטריד את מנחת האירוע אסתי זקהיים, לקרוא לה 'מעודדת זנות'. מאבטחי קולנוע לב ודיזנגוף סנטר נקראו וביקשו מהשניים לעזוב את האירוע הפרטי, ומשלא הסכימו אף הפעילו אלימות פיזית כלפי מאבטחת המקום. מכאן והלאה השתלשלות העניינים אינה רלוונטית לכנס והתבצעה מול קולנוע לב. נציגי הכנס אף ויתרו ולא הגישו תלונה במשטרה לגבי השגת הגבול".