ב-1 בינואר יצא המחבל נשאת מלחם לרחוב דיזנגוף ופתח בירי על העוברים והשבים. האירוע המתגלגל, שהתרחש בצהרי יום שישי ונמשך שבוע (עד לחיסול מלחם בערערה), זכה לסיקור תקשורתי מסיבי. ב-mako, לדוגמה, פורסמו 53 ידיעות על הפיגוע – מהדיווח הראשוני, דרך המרדף אחרי מלחם, ועד לחיסולו.
במשך אותו שבוע התרחשו בישראל 9 פיגועים נוספים: 7 ביהודה ושומרון (חברון, צומת גוש עציון ועוד), ושניים בירושלים. על אותם פיגועים פורסמו כאן 7 ידיעות. לכאורה, הנתון הזה מאשש את הטענה המוכרת כלפי הסיקור התקשורתי של תקופות לחימה ופיגועים בישראל. אלא שבחינת נתוני הצפייה בידיעות שפורסמו ב-mako מעידה על קשר מובהק בין הפוקוס התקשורתי שניתן לפיגוע בדיזנגוף לבין העניין הציבורי. הידיעה הראשונה על הפיגוע בבר הסימטא זכתה ל-116,303 צפיות, בעוד שכלל הידיעות על הפיגועים שהתרחשו באותו שבוע שבו נערך המצוד אחר המחבל זכו ל-33,349 צפיות בלבד.
הפיגוע בתל אביב נושא מאפיינים ייחודיים שהופכים אותו למסקרן במיוחד: מחבל ערבי-ישראלי, מרדף שנמשך שבוע, זירה בעלת משמעות סימבולית (בר בדיזנגוף כסמל לאסקפיזם תל-אביבי-שמאלני). אולם גם שני הפיגועים הנוספים שהתרחשו בתל אביב במהלך גל הטרור זכו לנתונים דומים: הידיעה על הפיגוע במגדל פנורמה בנובמבר 2015 זכה ל-110,329 צפיות, והידיעה על פיגוע הדקירה בקריה באוקטובר 2015 – ל-108,982 צפיות (בידיעה שבה שולב גם דיווח על פיגוע בקרית ארבע). אלה נתונים יוצאי דופן בהתחשב בעובדה שאף פיגוע שהתרחש מחוץ לתל אביב לא חצה את רף 50 אלף הצפיות.
ניתוח מקיף יותר של נתוני הצפייה בידיעות על פיגועים במהלך גל הטרור ממחיש שהנתונים על הפיגועים בתל אביב אינם מקריים. בתקופה שבין ה-24.12.2015 ל-1.2.2016 אירעו בישראל 31 אירועי טרור בולטים, בחלוקה הגיאוגרפית הבאה: אחד בתל אביב, 7 בירושלים, 20 מחוץ לתחומי הקו הירוק ו-3 במקומות אחרים (פיגועים שסוכלו בנהריה, אילת ואשדוד). בחינת הידיעות על הפיגועים מגלה ש-53 מהן עסקו, כאמור, בפיגוע בתל אביב. עשר ידיעות דיווחו על הפיגועים בירושלים, 31 דיווחו על הפיגועים מחוץ לקו הירוק, ושלוש ידיעות עסקו באירועים במקומות אחרים.
בחינת נתוני הצפייה באייטמים מגלה שהידיעות שעסקו בפיגוע בתל אביב נצפו בממוצע על ידי 24,157 בני אדם. פיגועים בירושלים זכו ל-14,266 צפיות בממוצע, פיגועים מחוץ לקו הירוק ל-12,253 צפיות, ואירועים במקומות אחרים – ל-14,399 צפיות. ברשימת האייטמים (העוסקים בפיגועים) הנצפים ביותר באותה תקופה נתפסים חמשת המקומות הראשונים על ידי הפיגוע בדיזנגוף. הידיעה הראשונה שאינה קשורה בפיגוע מופיעה רק במקום השישי (ומדובר בפיגוע בעתניאל, שנחשב לחריג – רצח אם לנגד עיני ילדיה). ירושלים מופיעה לראשונה במקום השביעי (הפיגוע בשער יפו שבו נהרגו שני בני אדם). בהתחשב בכך שכל אירוע ביטחוני זוכה ב-mako לקידום מרכזי בעמוד הבית, וחרף מספר משתנים שעשויים להשפיע על נתוני הצפיות (כמות נפגעים, מצב הנפגעים, סיפורים אישיים יוצא דופן), הפערים הגדולים שנמצאו מעלים מסקנה חד משמעית: תל אביב מעניינת אתכם הרבה יותר.
"פיגוע בלב תל אביב מהול בשמחה לאיד"
הפערים הללו לא ייחודיים ל-mako. משיחות שניהלנו עם גורמים בכלי תקשורת אחרים עולה תמונה דומה. עורך באתר חדשות מרכזי סיפר כי "ככל שהפיגועים רחוקים יותר מהמרכז, נתוני הצפיות נמוכים יותר. אם מדברים על ניסיונות לפיגוע, אפשר להגיד שהמרכז מקבל אצלנו פי 1.5 או פי 2 הקלקות. כשיש הרוגים, מספר הכניסות לאייטמים הרבה יותר גבוה והפער מצטמצם".
"רמת העניין של הגולשים בפיגועים משתנה מאוד בהתאם לאופי הנפגעים, מיקום הפיגוע ורמת הפגיעה", מציינת יעל קישיק, ראש מחלקת החדשות של mako. "הרצח המזעזע של דפנה מאיר בפתח ביתה הוביל ללא מעט אייטמים ולהרבה התעניינות בקרב הגולשים, למרות שהתרחש בעתניאל, בגלל האופן בו התבצע ובשל העובדה שנהרגה. גם הפיגוע בתקוע שבו נפצעה מיכל פרומן זכה להרבה תשומת לב מהגולשים, ואפשר להניח שזה בגלל שהנדקרת הייתה בהריון. אבל ככל שהפיגועים ה'קטנים' מתמשכים, הם זוכים לפחות ופחות תשומת לב - גם מצד התקשורת, אבל גם מצד הגולשים. חייל שנפצע קל על ידי מחבל שרץ לעברו במחסום כבר לא יקבל את תשומת הלב הציבורית שקיבל בתחילת גל הטרור הנוכחי, וכך גם הפיגועים התכופים בירושלים".
אפשר לומר, באמירה גורפת, שהפיגועים במרכז מושכים יותר גולשים לידיעות?
"כן. ככל שהפיגועים מתקרבים למרכז, או לערים גדולות יותר שאינן ירושלים, דוגמת באר שבע, יותר גולשים ייכנסו לכתבות ויהיו הרבה יותר פולואים. אם פעם תיעוד המחבלת בעפולה זכה לעשרות אלפי צפיות, היום תיעוד דומה יקבל במקרה הטוב חצי מהכמות. הגולשים התרגלו כבר לסדרת הכתבות שיש בכל פיגוע: דיווח ראשוני, אימות, ואז תיעוד. את אותו דבר חווינו ב'צוק איתן'. כשהטילים הגיעו לאזורים חריגים כמו תל אביב, השפלה והשרון הגולשים נהרו בהמוניהם. כשהם שוגרו לעבר הערים אליהן הם שוגרו בשגרה, כמו שדרות, אשקלון, אשדוד ועוטף עזה, היקף הגולשים ירד".
"אין ספק שיש כאן גם ביטוי לעניין המוגבר שיש לעיתונות במתרחש במרכז", טוען ד"ר יובל קרניאל, מומחה לאתיקה בתקשורת מהמרכז הבינתחומי בהרצליה, ומי שכיהן כיו"ר ועדת האתיקה של רשות השידור. "חלק מההסבר נעוץ בכך שרוב רובם של העיתונאים והמדיה נמצאים בעצמם במרכז, אך יש גם היבט נוסף סמוי יותר ומשמעותי יותר. גוש דן, מרכז הארץ ובעיקר תל אביב נתפסים כמקומות הבטוחים וגם השאננים ביותר. זה המקום אליו אנו בורחים מהמציאות הביטחונית, וגם החברתית, הקשה בישראל. תל אביב היא גם המקום בו מרוכזות האליטות הישנות, החילוניים, השמאלנים, 'אוהבי הערבים', הקהילה ההומו-לסבית. פיגוע בלב תל אביב הוא שילוב של פיגוע בישראל עם פיגוע בפריז. זה מהול כמעט, אצל חלקים בציבור, בסוג של שמחה לאיד - 'שגם יושבי בתי הקפה בתל אביב יבינו איפה הם חיים'. העיסוק באירוע הוא מורכב יותר, והוא מעורר רגשות מעורבים ונוספים, מעבר לפיגוע 'שגרתי' במחסום בשטחים".
"התקשורת לימדה את הציבור שמה שקורה בתל אביב חשוב יותר"
לדברי קרניאל, תפקודה של העיתונות במהלך גל הטרור הנוכחי משקף כמה מבעיות העומק מהן היא סובלת. "תחילת הסיקור הייתה היסטרית לחלוטין", אומר קרניאל: "פריצות שידור מיותרות עקב כל אירוע, שיבוש לוחות המשדרים, שידורים חוזרים בלופים של צילומים ממצלמות אבטחה או סמארטפונים, תמונות זוועה של גופות, הרבה דם. כאשר כל זה היה חדש, העניין התקשורתי הרקיע שחקים, והסיקור היה מוגזם וחרדתי. אבל כעבור זמן, התרגלנו. והתקשורת שמחפשת את החדש, המפתיע המרגש, הפכה את סיקור הדקירות לשגרה. עוד ניסיון דקירה במחסום או בצומת כזה או אחר בשטחים כבר לא מהווה חדשות. האירועים בגוש דן, ובמיוחד בתל אביב, החיו את העניין התקשורתי. זה חדש, וקרוב יותר למוקדי אוכלוסייה חדשים, שלא רגילים בשנים האחרונות להתמודדות עם הטרור".
לדברי קרניאל, התקשורת לא רק משקפת את העניין הציבורי, אלא גם לוקחת חלק ביצירתו. "התקשורת משקפת באופן סמוי את העמדה של חלקים בציבור לפיה המתיישבים בשטחים, ואלה המסתובבים שם, מביאים על עצמם ואחראים במידה מסוימת לגורלם, לעומת תושבי המרכז, שנתפסים כקורבנות תמימים לחלוטין".
ד"ר ציפי ישראלי מהמכון למחקר ביטחון לאומי מסכימה: "התקשורת לימדה את הציבור במשך שנים שמה שקורה בתל אביב חשוב יותר. תמיד יש את השאלה מה גרם למה. אני מאמינה שזה עניין של הרגל. אם מסתכלים על זה לאורך זמן, רואים שהשטחים מסוקרים בדומה לפריפריה". ישראלי מציינת כי לגל הטרור קדמו פיגועים בשטחים שכלל לא דווחו, "כי הרבה פיגועים שלא מתרחשים במרכז בכלל לא מגיעים לתקשורת. לשב"כ יש את הנתונים על האירועים האלה, וחלק גדול מהם בכלל לא סוקר". לדברי ישראלי, מדינת ישראל לא שונה בעניין זה ממדינות אחרות: "יש הרבה מחקרים שמראים כי התקשורת עוסקת בעיקר במרכז, ואם היא כבר עוסקת בפריפריה - תרבותית, לאו דווקא גיאוגרפית - זה לרוב רק בהקשרים שליליים. חוקרים שעסקו באינתיפאדה השנייה הראו איך פיגועים שהתרחשו בתל אביב זכו לסיקור הרבה יותר משמעותי. מהבחינה הזו אין פה חדש".
"זה נכון בחלקו", אומרת קישיק ביחס לטענות החוקרים. "התקשורת מפנה יותר תשומת לב לפיגועים במרכז, אבל היא גם מגיבה לסדרי העדיפויות של הגולשים. כל הפיגועים באשר הם, מהקטן ועד הגדול, יעלו ב-mako ככתבה ראשית, אלא אם יש כמה במקביל. ועדיין, אפשר לראות פערים אדירים בכמות הצפיות לפי תוצאות הפיגוע ומיקומו. מה קדם למה? קשה לקבוע. בסופו של דבר, זאת שאלה קלאסית של ביצה ותרנגולת".